מנחה זו מיוחדת בכך שהיא באה מקמח שעורים במקום מקמח חיטים בניגוד לכל המנחות (למעט ממנחת העומר), ובכך שאינה באה עם שמן ולבונה (בדומה למנחת חוטא).
ההיקש למנחת חוטא
בתורה שבעל פה ישנו היקש בין מנחת סוטה למנחת חוטא. היקש זה נלמד מהביטוי "מזכרת עוון", שדומה לביטוי המוזכר בקורבן חטאת: "ואתה נתן לכם לשאת את עוון העדה". מהיקש זה נלמד שמנחת סוטה נחשבת לקורבן חטאת, ועל כן נוהגים במנחת סוטה שני דינים ייחודיים לחטאת:
מחשבת שלא לשמה פוסלת את המנחה אם נחשבה באחת מפעולות החובה שיש לעשות במנחה.[1].
מותר חטאת - אם נותר עודף מהכסף שהופרש לצורך קניית מנחת סוטה, יש לתת את העודף לקופה ('שופר) מיוחדת בבית המקדש המיועדת לעודפי כספי חטאת[2].
על מי מוטל חובת ההבאה
על פי המקרא, חובת הבאת מנחת הסוטה מוטלת על בעל האשה - "והביא את קרבנה עליה". יש מהראשונים הלומדים מביטוי זה על חיוב כללי של הבעל לתשלום עלות הקורבנות המוטלת על האשה[3], בעוד אחרים לומדים חיוב זה משטר הכתובה[4]. בספרי מובאת דעת ביניים לפיה מביטוי זה ישנו חיוב רק על הבאת קורבנות שהאשה מחויבת בהם ללא תלות במעשיה, כגון קורבן זבה וקורבן יולדת, אך לא קורבנות התלויים במעשיה כגון חטאת ונזירות, שייתכן אומנם שיובאו על ידי הבעל במידה ולאשה אין יכולת להביאם, אך במקרה זה עלותם יורדת מסכום הכתובה[5].
שלבי ההקרבה
במקרא מובא חיוב על החזקת המנחה על ידי האשה הסוטה בעת השבעתה על ידי הכהן כי לא זנתה תחת בעלה, אך ישנה סתירה לגבי זמן הקרבת המנחה, האם היא מוקרבת על גבי המזבח לפני השקאת המים המרים או לאחריהם:
