מָנָחַת הייתה עיר מקראית. חוקרי המקרא וארץ ישראל במאה ה-20 הציעו לזהותה עם מָנָחָה, עיר בחבל יהודה, בין קריית יערים לביתר, המוזכרת בתרגום השבעים. חוקרים אחרים סוברים כי מנחת היא עיר בשפלה. בספר דברי הימים מסופר כי הוגלו אל מנחת בני שבט בנימין:[1] ”וּבִנְיָמִן הוֹלִיד אֶת בֶּלַע בְּכֹרוֹ אַשְׁבֵּל הַשֵּׁנִי וְאַחְרַח הַשְּׁלִישִׁי: ... וְאֵלֶּה בְּנֵי אֵחוּד אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת.” מנחת הייתה כנראה עירם של בני שבט יהודה ממשפחת המנחתי:[2]”בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית ... בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי:” באמצע המאה ה-20 הוצע לזהות את מנחה או מנחת בכפר אל-מאלחה מדרום מערב לעיר העתיקה של ירושלים, אשר בסמוך לו הוקמה בשנות ה-90 של המאה ה-20שכונת מלחה, וזאת באשר למיקומה הפרשני בחבל יהודה. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום בשנים 1989–1987, על ידי גרשון אדלשטיין, יניר מילבסקי ושרה אורנט,[3] נתגלו ממצאים קראמיים הדומים לממצאים שנתגלו בחפירות באזור שכונת גילה על ידי עמיחי מזר, ותוארכו שם לתקופת הברזל. עם זאת, חופרי מנחת תיארכו את האתר לתקופה מוקדמת יותר; תקופת הברונזה המאוחרת.[4]
במכתבי אל עמארנה נזכר שם מקום "מנחת" (Mankhate) (קנ' 292, שו' 30) ומצוין כי אינו מרוחק הרבה מגזר (שם, שו' 43). הופעת שם המקום במכתבי אל עמארנה מעידה על קדמות השם.[5]
לקריאה נוספת
הערכים: מָנָחָה, מָנָחַת, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 537.
