|
מנחם נחום פרידמן (השני)
רבי מנחם נחום פרידמן (ח' בחשוון ה'תר"ם, 25 בנובמבר 1879 - כ"א בסיוון ה'תרצ"ג, 1933) רבה של קהילת איצקן. אחיינו של אברהם מתתיהו פרידמן, האדמו"ר האחרון לבית שטפנשט ואף היה אמור לירש את מקומו ואחיו של אהרן מתתיהו פרידמן. היה ציוני נלהב ונודע בגישתו המחשבתית ביהדות המשלבת פילוסופיה חיצונית.
ביוגרפיה
נולד בשנת ה'תר"ם (1879) בעיירה שטפנשט, לאדמו"ר אברהם יהושע השל פרידמן מאדז'אד ולבת שבע לבית פרידמן, בתו של רבי מנחם נחום פרידמן משטפנשט. משני הוריו היה ייחוסו לרבי ישראל מרוז'ין. גדל בבוהוש בבית סביו רבי יצחק פרידמן מבוהוש. בשנת תרמ"ז (1887) נפטרה אמו, ואחרי פטירת סבו רבי יצחק,[1] שנפטר בשנת תרנ"ו (1896), נשא לאישה את מרים, בתו של רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב, אף היא נינה לרבי ישראל מרוז'ין. לאחר כמה שנים בבית חותנו בצ'ורטקוב עבר בשנת תרס"ז (1907) לעיירה איצקן (Ițcani) שבבוקובינה (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נמלט לווינה, בדומה לאדמו"רים אחדים מגליציה. בווינה התקרב לציונות, כנראה בהשפעת האדמו"ר חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ', והיה פעיל ב"הסתדרות יישוב ארץ ישראל". בשנת 1919 חזר לאיצקן, ובערך בשנת תרפ"ג (1923) חזר לעיירת הולדתו שטפנשט. דודו, אברהם מתתיהו פרידמן, האדמו"ר משטפנשט, היה בלא בנים ולקח את מנחם נחום תחת חסותו ואף רצה למנותו כיורשו, ואכן תיפקד עוד בחיי דודו כאדמו"ר לא-רשמי. במקביל המשיך בפעילות ציונית והיה ראש "קרן היסוד" בשטפנשט, ואף רכש חלקת אדמה בכרמל. באותן שנים חלה במחלה קשה ובשנת תרצ"ג (1933) הוחמר מצבו והוא נסע לבית הבראה סמוך לווינה שם נפטר. חודש ימים לאחר מכן נפטר דודו ובכך פסקה שושלת חסידות שטפנשט.
ההיסטוריון דוד אסף העריך את פועלו:
- הרבי מאיצקן הוא מאותן דמויות הפוסעות בשוליה של דרך המלך ומנסות להרחיבה ולהטותה אל כיוונים חדשים. בנועזותו המחשבתית אין דומה לו באורתודוקסיה החסידית במזרח אירופה, ואין הכוונה לרמת הלמדנות או ההעמקה ואף לא לכישרון ההבעה וליפי הסגנון, אלא לאומץ הלב האינטלקטואלי, לאופק ההתעניינות, לפתיחות אל נכסי הרוח של התרבות האירופית וליכולת הרחבת גבולותיה של ההגות הדתית.[2]
בתו של מנחם נחום פרידמן, פיגא, ונכדו דוד נספו בשואה.
ספריו
מנחם נחום פרידמן היה בקי בספרות העולם, ובכלל זה כתבי אפלטון, אריסטופאנס, שפינוזה, קאנט, שילר, ניטשה ועוד. כמו כן היה בקי בספרות הפילוסופית היהודית. בקיאותו זו באה לידי ביטוי בכתביו, שבהם שילב את תפיסת העולם החרדית בדברי הגות מספרות העולם.
ספריו:
- דברי מנחם, קרקוב תרע"ג (1913): פירושים למדרשים שונים. בפירושיו דן בסוגיות כגון שכר ועונש, טוב ורע, בחירה חופשית, טעמי המצוות ועוד.
- פירוש מן - פירוש על פרקי אבות, וינה תר"פ (1920)
- החלום ופתרונו, צ'רנוביץ', תרפ"ה (1925): דיון בחלומות ובמשמעותם, לפי ספרות חז"ל, ספרי הוגים יהודים מימי הביניים, הפילוסופיה הגרמנית והגותו של פרויד.
- על האמת והשקר, קישינוב תרפ"ז (1927): הטפה לחיפוש האמת ובריחה מהשקר.
- על היופי, קישינוב תרפ"ט (1929): ניסיון לגשר בין האסתטיקה החילונית לבין יראת השמים היהודית, (להורדה)
- על האדם, תרצ"ב (1932): מסה פסימית על רוח האדם.[3]
לקריאה נוספת
- דוד אסף, נאחז בסבך: פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2006, פרק שישי: 'כמה נשתנו הזמנים': עולמו של ר' מנחם נחום פרידמן מאיצקן, עמ' 283–316, (להורדה)
- מאיר וונדר, מאורי גליציה - אנציקלופדיה לחכמי גליציה ד, ירושלים, תש"ן, עמ' 205–206.
קישורים חיצוניים
ספריו:
- דברי מנחם, קראקא, תרע"ג, באתר היברובוקס
- פירוש מן, וינה, תרפ"ח, באתר היברובוקס
- החלום ופתרונו, טשרנוביץ, תרפ"ה, באתר היברובוקס
- על האמת והשקר, בוטושאן, 1927, באתר היברובוקס
- על האדם, תרצ"ב, באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ חיים דוב שטערן, נר ישראל חלק ו, בני ברק, ה'תשנ"ד, עמ' יא.
- ^ דוד אסף, נאחז בסבך: פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2006, פרק שישי: 'כמה נשתנו הזמנים': עולמו של ר' מנחם נחום פרידמן מאיצקן, עמ' 284
- ^ מנחם נחום פרידמן, על האדם, מולדובה: 1932, באתר הספריה הלאומית – ישראל
|
|
