PROFILBARU.COM

מנחם בן סרוק
לידה	920; טורטוסה, ספרד
פטירה	970 (בגיל 50 בערך)
ענף מדעי	בלשנות
מקום מגורים	ספרד
תרומות עיקריות
	מחבר מחברת מנחם, מילון עברי-עברי למקרא.

מנחם בן סרוק (920 עד 970 או 980 בערך), היה בלשן ופילולוג יהודי בספרד של תור הזהב. מחבר מחברת מנחם, מילון עברי-עברי לעברית מקראית. פעל תחת חסות נגידי קורדובה ממשפחת אבן שפרוט. בוויכוח מול דונש בן לברט הואשם בנטייה לקראות וגורש מקורדובה.

קורות חיים

מנחם בן יעקב אבן סרוק נולד סביב שנת 920 בטורטוסה, שבצפון-מזרח ספרד (קרוב לברצלונה) למשפחה מהמעמד הבינוני שעסקה במסחר. משפחתו הייתה כנראה משפחת תלמידי חכמים שעסקו בין היתר גם בחכמת הלשון העברית, ואף בחיבור פיוטים. מנחם החל אף הוא לעסוק בחכמת הלשון והצטיין בכך, עד כי שמעו הגיע לאוזניו של נגיד היהודים בקורדובה (דרום-מרכז ספרד) - יצחק אבן שפרוט, אביו של חסדאי אבן שפרוט. חכמים כמו מנחם גדלו בחסותם של עשירים, שנתנו להם את האפשרות להתמסר ללימוד החכמות (נוהג מקביל לזה שהיה קיים בתרבות הערבית). הנגיד, ששמע על מנחם, הזמינו לקורדובה עם כל משפחתו כדי שישמש כמזכירו, וכדי לתת לו אפשרות לעסוק בלשון העברית. מנחם עבד אצל יצחק אבן שפרוט עד פטירתו של האחרון ואז חזר לעיר מולדתו לעסוק במסחר. כעבור זמן מה, כשהתמנה חסדאי אבן שפרוט בנו של יצחק אף הוא לנגיד, הזמין את מנחם לחזור ולעבוד בקורדובה תחת חסותו.

מנחם הוא שניסח כנראה את האיגרת המפורסמת של רבי חסדאי אבן שפרוט ליוסף מלך הכוזרים. את שמו שילב באקרוסטיכון שיר הפתיחה, לאחר שמו של רבי חסדאי.

תקופת חייו של הרב מנחם בן סרוק על ציר הזמן
ציר הזמן

מחברת מנחם

ערך מורחב – מחברת מנחם בן סרוק

בסביבות שנת 960-950 פרסם מנחם את עבודתו המונומנטלית - ה'מחברת' שהיא מילון ללשון המקרא כולל הארמית המקראית. זהו, למעשה, המילון העברי-עברי הראשון ללשון המקרא. ה'מחברת' מכנסת (מחברת, מהפועל לחבר) מילים מן הלשונות הללו. המילונים המוכרים לנו מלפני המחברת, כגון האגרון של רב סעדיה גאון וה'רסאלה' של יהודה אבן קוריש, כתובים בערבית יהודית.

דונש בן לברט השיג השגות רבות על המחברת. הוא טען שיש במחברת מנחם ביאורים הנוטים לקראות. כשהגיעו השגותיו של דונש לידי חסדאי, ואולי גם מסיבות אחרות, סר חינו של מנחם בעיני חסדאי והוא שלח שליחים ששרפו את ביתו של מנחם בעצם יום השבת והגלוהו אל מחוץ לעיר. מנחם כתב לחסדאי במליצה שירית כי אינו מבין על מה הואשם, והביע תקווה שאלוהים ישפוט את המקרה אחרת. למעשה, המחברת אינה חיבור קראי, אך מנחם הואשם במשך הדורות בהחזקת דעות קראיות, משום שהציע פירושים המבוססים ישירות על פשט המקרא ומנוגדים לעיתים לפרשנות של חז"ל. ^[1]

הוויכוח בן מנחם לדונש לא הסתיים. תלמידי מנחם שראו את תשובות דונש השיבו עליהם בספר "תשובות תלמידי מנחם". תלמידי מנחם היו יצחק בן קפרוּן, יצחק אבן ג'יקטילה ויהודה בן דוד. יהודי בן ששת, מתלמידיו של דונש, השיב על תשובות תלמידי מנחם.

מחברת מנחם מחולקת לפי שורשי המילים, אלא שלפי דעת מנחם שורשים רבים הם בני שתי אותיות או אף אות אחת. הדבר נבע מאי הכרתו בשורשים חסרים כגון חסרי פ"נ או ע"ו. לדעתו, הלשון העברית נבחרה על ידי האל ואין לשנות מהמקרא אף לא אות אחת. משום כך הוא התנגד בכל תוקף לביאור מילים על פי חילוף אותיות, שיכול אותיות או הוספת אותיות ואף לא השווה מילים קשות לערבית כדי לבארן. היה זה יהודה חיוג' שפיתח במפנה המאה העשירית את התאוריה של שלשיות השורש העברי, שיטה המקובלת עד היום.

בעוד שבמדינות דוברות הערבית התקבלה התאוריה של חיוג' וממשיכו אבן ג'נאח, הרי שבמדינות שהיו מחוץ לאזור הדיבור הערבי הייתה מחברת מנחם מילון שימושי ומוכר. רש"י ציטט ממנה לעיתים קרובות וגם אימץ חלק גדול מהתאוריה הדקדוקית של מנחם. רבנו תם (נכדו של רש"י) קינא את קנאתו של מנחם ואף חיבר ספר 'הכרעות' ובו הגן על מנחם. גם ר' יוסף קמחי, אביו של הרד"ק, הכריע במחלוקת שבין מנחם לדונש ב'ספר הגלוי' שחיבר בעקבות תורתו של חיוג' שיצאה בינתיים לאור. כאשר הוא, מאידך, מגן דווקא על גישתו של דונש. דבר זה מלמד על חשיבותה של המחברת שגרמה לשרשרת תגובות שהעשירו את מחקר הלשון העברית.

מחברת מנחם הגיעה לידינו בתשעה עשר כתבי יד ובכעשרים קטעי גניזה המפוזרים בספריות שונות באירופה, דבר המלמד על התקבלותה של המחברת ועל הפופולריות שלה בקהילות ישראל. היא יצאה לאור בשלוש מהדורות מדעיות, מהדורת פיליפובסקי (פיליפאווסקי), לונדון, תרי"ד (1854), מהדורת בדיוס (Sáenz-Badillos), גרנדה 1986, הנחשבת מהדורה ביקורתית, וכן מהדורתם של אהרן ממן וחננאל מירסקי (2024), אשר כוללת גם ביאור מפורט ובו, בין היתר, השוואות עם פירושי רס"ג, דוד בן אברהם אלפסי, ר' יונה אבן ג'נאח ורש"י.

הנצחה

על שמו של מנחם בן סרוק קרויים רחובות בירושלים, בראשון לציון, בהרצליה, ברמת גן, בבאר שבע ובתל אביב.כן נקראת על שמו כיכר בעיר הולדתו טורטוסה שבספרד.

לקריאה נוספת

אליהו אשתור, קורות היהודים בספרד המוסלמית, כרך א', ירושלים 1966 (הספר בקטלוג ULI)
דוד ילין, תולדות התפתחות הדקדוק העברי, ירושלים תש"ה, עמ' 49 - 66 (הספר בקטלוג ULI)
וילהלם בכר, ניצני הדקדוק, תל אביב תרפ"ז (תורגם מגרמנית בידי א. ז. רבינוביץ)
זיגמונד גרוס, Menahem ben Saruk, Breslau 1872
חננאל מירסקי, תורת הלשון של מנחם בן סרוק, הוצאת יד בן צבי, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
שלמה מורג, "מחלוקת מנחם ודונש ותהליך התחייה העברית בספרד", פעמים 56 (תשנג) 19-4
אהרן מירסקי, "רש"י ומחברת מנחם", סיני ק (תשמ"ז), עמ' תקע"ט-תקפ"ו
הערך 'מנחם בן סרוק', ב-Encyclopedia Judaica