ממשלת קנדה (באנגלית: Government of Canada) או, בשמה הרשמי, ממשלת הוד מלכותו בקנדה (His Majesty's Government in Canada), היא הגוף המושל בקנדה במישור הפדרלי (כאשר בכל אחת מ
פרובינציות קנדה ממשלה פרובינציאלית בעלת סמכויות מקומיות רבות).
צ'ארלס השלישי, מלך קנדה הוא הריבון וראש המדינה של קנדה. המלך מגלם בתוכו את סמכויות שלוש הרשויות, לרבות הסמכות המבצעת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוקת קנדה[1]: ”הממשלה המבצעת, והסמכות המבצעת של ועל קנדה, כמוכרז בזאת, נתונה בידי המלך”.
על פי השיטה הקנדית, המלך נמצא מעל המערכת הפדרלית ואינו מהווה חלק ממנה, והוא מושל על המדינה כמכלול, ועל כל אחת מהפרובינציות בפני עצמה. בשל כך, כל מעשה חקיקה של הפרלמנט הקנדי נחקק למעשה על ידי הכתר, ובמקביל כל מעשה חקיקה של פרלמנט פרובינציאלי נחקק אף הוא על ידי הכתר – ולמעשה המלך מושל ב-11 אזורים נפרדים (11 "כתרים" או "ממלכות") – עשר פרובינציות ומחוז פדרלי.
בפועל, המלך כמעט ואינו מפעיל את סמכויותיו, ולרוב, מאחר שאינו נמצא בקנדה, סמכויותיו מופעלות על ידי המושל הכללי של קנדה שמייצג אותו בהיעדרו, כאשר המושל הכללי מבצע את הסמכויות ב"עצת" ראש הממשלה (עצה שלרוב המושל הכללי אינו יכול לסרב לה, אולם הוא רשאי לסרב, אם הדבר לטובת המדינה).
כהונת המושל הכללי אינה מוגבלת בזמן, והמושל נבחר מעת לעת לפי שיקול דעתו של המונרך. על פי המנהג, המלך בוחר את המושל מדי חמש שנים.
למלך הסמכות להחליט שלא לתת את הסכמתו לחוקים מסוימים (ובכך אין הם מקבלים תוקף) אם הוא סבור כי יש בהם לפגוע באזרחי קנדה, וכן המלך הוא למעשה המפקד העליון של צבא קנדה, ואנשי הכוחות המזוינים של קנדה נשבעים לו אמונים.
ראש הממשלה
בראש הממשלה הקנדית עומד ראש ממשלת קנדה, שממונה על ידי המונרך הקנדי (ובהיעדרו – על ידי המושל הכללי של קנדה שממלא את מקום המונרך). המושל הכללי בוחר את ראש הממשלה מבין חברי הבית התחתון של הפרלמנט הקנדי אשר לו הסיכוי הגבוה ביותר להרכיב ממשלה. לרוב בוחר המושל הכללי את ראש המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים – אף אם לזו אין רוב בפרלמנט, ובמקרים אלה מוקמת ממשלת מיעוט. בקנדה לא נהוג להקים ממשלות קואליציוניות, וממשלת האחדות האחרונה שהוקמה הייתה במהלך מלחמת העולם הראשונה (ממשלתו של סר רוברט בורדן).
ראש ממשלה מכהן עד התפטרותו או עד הפסקת כהונתו על ידי המושל הכללי.
על פי הנוהג החוקתי, ראש הממשלה, וכן כל או מרבית חברי ממשלת קנדה צריכים להיות חברי הבית התחתון של הפרלמנט, מאחר שלהם חובת דיווח לפרלמנט.
אירעו מקרים בהם ראש ממשלה לא היה חבר פרלמנט: מקרים בהם ראש הממשלה החל לכהן לאחר שנבחר לתפקידו (נבחר מטעם מחוז בחירה, אולם טרם החל לכהן כחבר פרלמנט (טרם מושב הפרלמנט), או מקרים בהם נבחר נציג אחר מאותו מחוז בחירה ממנו נבחר ראש הממשלה (מקרים בהם אירעו בחירות, והמושל הכללי טרם מינה ראש ממשלה חדש).
ראש הממשלה בוחר את יתר חברי ממשלת קנדה, אולם השרים ממונים על ידי המונרך (ובהיעדרו, המושל הכללי) בהמלצת ראש הממשלה, ונשארים בתפקידם לפי שיקול דעתו של המונרך (ובהיעדרו, המושל הכללי).
אם בית הנבחרים מצביע הצבעת רוב של אי אמון בממשלה, על פי המוסכמה החוקתית מצופה מראש הממשלה להתפטר או לבקש מהפרלמנט להתפזר ולערוך בחירות כלליות. כמו כן רואים בדחיית חוק תקציב הצבעת אי אמון בממשלה, וכן ראש הממשלה יכול להכריז כי חוק מסוים מהווה הצבעת אמון או אי אמון בממשלה.
במקרה בו יש שוויון בין שתי מפלגות במספר המושבים בהם זכו בבחירות, יכול המונרך (או, בהיעדרו, המושל הכללי) לבחור באחת משתי המפלגות להקים ממשלה לפי שיקול דעתו.
סמכויות חקיקה
הפרלמנט הקנדי מורכב משלושה גופים: המונרך, הבית התחתון והבית העליון. בפועל, המפלגה שלה רוב בבית הנבחרים קובעת את סדר היום של הפרלמנט ואת החוקים שיעברו בו. בסמכויות ראש ממשלת קנדה לבקש מהמושל הכללי לפזר את הפרלמנט ולהכריז על בחירות כלליות, ורק פעם אחת, בשנת 1926 סירב המושל הכללי לבקשה.
סמכויות שיוריות
לממשלת קנדה סמכות שיורית – כל סמכות שאינה נתונה על פי חוקת קנדה לגוף ממשלתי אחר, נתונה לממשלה הפדרלית הקנדית (וזה תוך החלטה מודעת, ובניגוד לחוקת ארצות הברית המעניקה סמכות שיורית למדינות, ואשר המחלוקות ביניהן בנוגע לשאלות העבדות הביאה לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית באמצע המאה ה-19). המועצה השופטת של מועצת המונרך הקנדי קבעה בשנת 1895 כי ממשלת קנדה יכולה להפעיל את סמכויותיה השיוריות רק בעיתות מלחמה, וכי בעיתות שלום על הממשלה לפעול על פי הסמכויות הנתונות לה מכוח החקיקה.
.jpg)
