המכון גם עוסק בתרגומים לאנגלית מן העיתונות הרוסית ובפרויקט "עליונות לבנה"[1] (white supremacy), העוקב אחר גילויי אנטישמיות וגזענות במערב. תרגומי ממרי ודוחותיו מתפרסמים באנגלית, עברית וצרפתית ויש גם תרגומים לספרדית, פולנית ויפנית. עוד מיזם של המכון, שהוקם בעקבות פעילותם של ארגון המדינה האסלאמית וארגוני ג'יהאד אחרים הוא ה-Jihad Terrorism Threat Monitor) JTTM), העוקב אחר האתרים של ארגונים אלה ופעילותם של ברשתות החברתיות.
ממרי הוא אחד המקורות הבלתי-ממשלתיים היחידים של תרגומים אמינים לאנגלית של תכנים המתפרסמים בעיתונות בשפה הערבית או הפרסית. תרגומי ממרי, הניתוחים והדו"חות שלו, מתפרסמים באתרי האינטרנט והווידאו של המכון וברשתות פייסבוק, טוויטר וטלגרם. ממרי מצוטט בקביעות באמצעי תקשורת ובעיתונים חשובים ברחבי העולם, אולם בה-בעת עבודותיו עוררו גם ביקורת מצד עיתונאים, עורכים ואקדמאים, הטוענים שמדובר בארגון ציוני-ניצי, הבוחר באופן מגמתי את פרסומיו ולא מדייק בהם[3][4][5][6].
מטרות ומיזמים
לפי אתר האינטרנט של ממרי, אלה מטרות המכון ועבודתו:
ממרי הוא מכון עצמאי ללא מטרות רווח לחקר תקשורת המזרח התיכון. המכון נוסד בשנת 1998 במטרה ללמוד מקרוב על המתרחש בעולם הערבי ולהציג לציבור, בארץ ובעולם, אינפורמציה עדכנית ומקיפה ממקורות ראשוניים על הנעשה בו.
חוקרי המכון עוקבים באופן שוטף אחר התקשורת הערבית והפרסית, בנושאים פוליטיים, אידאולוגיים, חברתיים, דתיים וכלכליים; מאזינים לנאמר בדרשות יום השישי במסגדים, וכן בוחנים את ספרי הלימוד במדינות המזרח התיכון. החומר מתורגם לעברית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, ויפנית.
במעקב שלנו אחר התקשורת המזרח תיכונית אנחנו מבקשים להכיר את העולם הערבי-הפנימי על היבטיו התרבותיים, החברתיים והאידאולוגיים באמצעות גישור על פערי השפות.
אנו סבורים כי כדי להכיר את השכנים יש להבין את עמדות המנהיגים הערבים כפי שהן נאמרות לבני עמם ולהקשיב לא רק לדוברי המשטרים, אלא גם לגורמים ולאישים ליברליים הנאבקים למען חירות ודמוקרטיה.
הפעילות של ממרי נועדה להכשיר את הקרקע להידברות כנה ואמיתית בין העמים. הצגת תמונה אמינה ורחבה של המציאות תוכל לסייע בהנחת יסודות לשלום יציב בין ישראל לבין העם הפלסטיני והעולם הערבי.
בהצהרת הכוונות שפרסם ב-1998 כתב המכון שמטרותיו כוללות מניעים ישראליים, ציונים וליברליים, כגון: "ללמוד ולנתח את ההתפתחויות האינטלקטואליות והפוליטיקה בסכסוך הערבי-ישראלי, עם דגש על המימד הישראלי-פלסטיני". כמו גם: "להקדיש [את המחקר] להכרזה שהערכים של דמוקרטיה ליברלית, חברה אזרחית ושוק חופשי הם רלוונטיים למזרח התיכון ולמדיניות החוץ של ארצות הברית כלפי האזור"[7].
התרגומים והניתוחים של ממרי מתמקדים בתחומים: דמוקרטיה וזכויות אדם, פונדמנטליזם במזרח התיכון, יחסים בין-ערביים, ליברליזם במזרח התיכון, מיעוטים דתיים ולאומיים, ארצות הברית והמערב, הסכסוך הישראלי-ערבי, כלכלה וחברה, פיגועי התאבדות ושהאדה, אנטישמיות, נושא הגרעין באיראן, המשברים במדינות האזור ומעקב אחרי קריקטורות.
בנוסף לתרגומי עיתונות, ממרי מפרסם בקביעות ניתוחים ומחקרים על אירועים במזרח התיכון, ומפיץ אותם, בחינם, באמצעות אתרים בדואר האלקטרוני וברשתות החברתיות לציבור הרחב לעיתונאים ולקובעי מדיניות בישראל ומחוצה לה.
מימון
בין המענקים שקיבלה ממרי בארצות הברית בין השנים 1999 ל-2004, נכללים סכומים גדולים מקרנות ימין שמרניות, כגון: $100,000 מקרן רודולף, $100,000 מקרן ברדלי, ו-$5,000 מקרן אולין[8]. ביוני 2004 הם דיווחו על הכנסה של יותר מ-2.5 מיליון דולר ארצות הברית, וב-2006 דובר על תרומות של כ-3.5 מיליון דולר לשנה[9]. נכסיהם מוערכים בכ-700 אלף דולר.
צוות המכון
הצוות המקורי מנה בשנת 1998 שישה חברים: הנשיא והמייסד יגאל כרמון, המייסדת מירב וורמסר (מנהלת בפועל), אהרון מנס (מנהל המחקר), יותם פלדנר (מנהל ניתוח תקשורת), סטייסי לקינד (חוקרת) סטייסי לקינד עזבה בסוף 1998 ואהרון מנס עזב בתחילת 2001. השאר המשיכו לפעול בארגון, אך החל מה-5 באוקטובר 2001, הפסיקו להופיע שמות חברי הצוות באתר. מירב וורמסר עזבה בתחילת 2002 והצטרפה למכון הדסון, היא הוחלפה כמנהלת בפועל בידי סטיבן סטלינסקי.
בינואר 2002 מנה המכון צוות של 17 איש פלוס מתרגמים[10]. באוגוסט 2002 הוא מנה מעל 30, מהם 20 מתרגמים, ועל פי העיתון "גלובס" העסיק הארגון ב-2006 למעלה מ-70 עובדים. המספר הנוכחי של חברי המכון איננו ידוע. ממרי אינו מפרסם את זהותם של חברי הצוות, לטענתו בגלל החשש לחייהם עקב איומים. לדברי יגאל כרמון "הצוות כולל יהודים, נוצרים ומוסלמים שאוחזים במגוון דעות פוליטיות"[11]. חלק ניכר מאנשי הצוות של המכון הם יוצאי קהילת המודיעין בצה"ל.
בין אנשי הוועד המנהל והמייעץ נמנים אנשי מפתח ישראלים ופעילי הסברה ציונים, כגון היו"ר, תא"ל (מיל') מנחם מילסון (בעבר ראש המינהל האזרחי בשטחים), השר לשעבר אהוד ברק, אלי ויזל, נתן שרנסקי וכן אנשי ימין אמריקנים.
פרסומים בולטים
פרויקט רייבן
ב-22 בדצמבר 2023 התפרסמה באתר ממרי כתבה של יגאל כרמון העוסקת בפרויקט רייבן[12]. פרויקט זה היה ריגול במימד הסייבר אשר בוצע על ידי איחוד האמירויות על מגוון יעדים, בהם ממשלות אחרות, גורמים צבאיים ופעילי זכויות אדם, שאיחוד האמירויות ראתה בהם סיכון ביטחוני[13]. הפרויקט החל בשנת 2009 והריגול בוצע על ידי צוות בין-לאומי של תוקפים במרחב הסייבר, אשר כלל עובדים לשעבר של ה-NSA. בהמשך, הפרויקט עבר לחברה של איחוד האמירויות בשם DarkMatter. ברנארד ניקולא (Bernard Nicolas), עיתונאי צרפתי, קיבל מסמכים שהתקבלו מהתקיפות שבוצעו על קטר. הוא פרסם אותם בשנת 2021[14]. מארק אייכינגר (Marc Eichinger), סופר וחוקר איש המודיעין הצרפתי לשעבר, אישר את אמינותם[15].
ביקורת
לצד הציטוטים השכיחים של פרסומי המכון בעיתונות העולמית, הם עוררו גם ביקורת רבה, אשר מתרכזת על פי רוב בשלוש טענות מרכזיות: הטיה ניצית-שמרנית וציונית; סלקציה מגמתית בבחירת החומרים הקיצוניים ביותר; ואי-דיוקים בתרגום[3][4][4][5][6].
עורך המזה"ת של עיתון הגארדיאן הבריטי, בריאן וייטקר, טען כי ממר"י אינו אלא ארגון תעמולה המשרת את האג'נדה הישראלית, ומצניע את ההקשר הציוני של מייסדיו, ראשיו וחוקריו[16][3]. פרופ' ג'ואן קול מאוניברסיטת מישיגן כתבה שהארגון "מלקט בתחכום מתוך העיתונות הערבית, אשר משרתת 300 מיליון בני אדם, את המאמרים הכי קיצוניים ומעוררי התנגדות... ביותר ממקרה אחד ראיתי, לדוגמה, מאמר קנאי בערבית שתורגם על ידי ממר"י, ואילו כשפניתי למקור ברשת, מצאתי שהוא היה באותו עמוד עם מאמרי-אורח מתונים אחרים, הקוראים לסובלנות. טקסטים אלו לא תורגמו"[17]. ראש יחידת המודיעין-הנגדי של ה-CIA, וינסנט קניסטררו, אמר שממר"י "סלקטיביים ופועלים כתועמלנים עבור עמדתם הפוליטית, המשתייכת לניצי מפלגת הליכוד. הם פשוט לא מייצגים את התמונה במלואה"[18][19]. כתבת הניישן האמריקני כתבה שממר"י "בוחר בהתמדה את הזבל הכי מלא שנאה ואלימות שהוא יכול למצוא, מתרגם את זה, ומפיץ ברשימות אימייל לתקשורת ולחברי הקונגרס בוושינגטון"[4].
דו"ח של "המרכז האמריקני לקידמה" טוען כי ממר"י מקדמת תעמולה אסלאמופובית בארצות הברית, על ידי הפצה של תרגומים סלקטיביים לכמה ארגונים שעושים בהם שימוש, "כדי לטעון שהאסלאם הוא אלים מיסודו ומקדם קיצוניות"[20].
עם זאת, פעילות הארגון נחשבת לאמינה, והוכחה לכך היא הזכרת פרי המחקרים למיניהם בעיתונות הערבית. בנוסף, על רוב המבקרים הנזכרים חל עקרון "הפוסל במומו", מה גם שממרי משמשים אכסניה לכותבים ליברלים מרחבי המזרח התיכון.
