ממלכת נפאל (בנפאלית: नेपाल अधिराज्य) הייתה ממלכה בדרום אסיה שהתקיימה בין השנים 1768–2008. הממלכה נודעה גם בשמות ממלכת גורקה (בנפאלית: गोरखा अधिराज्य), או אסל הינדוסטאן ("ארץ אמיתית של ההינדים"). בממלכה הייתה דת ההינדו הדת השלטת. הממלכה החזיקה מעמד 240 שנה עד לביטול המלוכה הנפאלית ב-2008. בתקופה זו הייתה נפאל תחת שלטון שושלת השאה.
היסטוריה
איחוד הממלכה
ב-1768 פרית'בי נאראיאן שאה, השליט של נסיכות גורקה הקטנה, יצר מדינה המורכבת מכמה מדינות הרים קטנות ועצמאיות. רבים קראו למדינה זו ממלכת גורקה, וזהו מקור השם "גורקה" לחיילים נפאלים. לאחר הפלישה הנפאלית לטיבט וההדחה של דיגרצ'ה תחת הנסיך בהאדור שאה ב-1792, הדלאי למה השמיני ואמבה הסיני ביקשו מהאימפריה הסינית סיוע צבאי. כוחות סיניים וטיבטים תחת פוק'אנגן תקפו את נפאל, אך כאשר נכשלו בנוואקוט, עברו למשא ומתן.
שושלת פנדה
דמודאר פנדה מונה לאחד מארבעת הקאג'ים על ידי המלך ראנה בהאדור שאה לאחר סילוקו של צ'אוטריה בהדור שאה ב-1794. פנדה היה המשפיע והדומיננטי ביותר מבין סיעות החצר למרות תפקידו של מולקאג'י שמילא קירטימן סינג בסניאת. בני פנדה היו משפחת האצולה הדומיננטית ביותר. מאוחר יותר עקב התנהגותו הבלתי רציונלית המתמשכת של המלך רנא בהדור שאה, נוצר מצב של מלחמת אזרחים בו דמודאר הייתה האופוזיציה העיקרית למלך. הוא נאלץ לברוח לעיר ורנאסי שבשליטת הבריטים במאי 1800 לאחר שהצבא נפרד מקאג'י רב ההשפעה דמודאר פנדה. לאחר שהמלכה רג'ראג'שווארי הצליחה לבסוף לקבל את העוצרות ב-17 בדצמבר 1802, מאוחר יותר בפברואר היא מינתה את דמודאר פנדה למולקאג'י.
שושלת ראנה
לאחר חזרתו של רנא בהאדור לשלטון, הוא הורה להוציא להורג את דמודאר פנדה, יחד עם שני בניו הגדולים, שהיו חפים מפשע לחלוטין, ב-13 במרץ 1804; באופן דומה, חלק מחברי הפלג שלו עונו והוצאו להורג ללא כל משפט, בעוד שרבים אחרים הצליחו להימלט להודו. בין אלה שהצליחו להימלט להודו היו בניו של דמודאר פנדה, קארביר פנדה וראנה ג'אנג פנדה. לאחר הוצאתו להורג של דמודאר פנדה, רנאג'יט פנדה שהיה בן דודו מצד אביו, מונה למולקאג'י יחד עם בהימסן ת'אפה כקאג'י השני, שר בהדור שאה בתור מול צ'אוטריה ו-Ranganath Paudel בתפקיד ראג' גורו (מנחה מלכותי). מותו של ראנה בהאדור שאה מלווה בטבח בהנדרקהל ב-1806, שהמשיך את עלייתו של המוכתיאר בהימסן תאפה הסמכותי, ששלט למעשה בנפאל מ-1806 עד 1837. עם זאת, התרחבותה של חברת הודו המזרחית הבריטית להודו בתחילת המאה ה-19 הובילה למלחמת הגורקה (1814–1816) שבה הובסה נפאל. בהסכם סוגאולילמרות הממלכה שמרה על עצמאותה, אולם היא נאלצה לוותר על שטחים, מה שהפך את הנהרות מכי ושרדה לגבול המדינה. האזור שלפני הסכם סוגאולי מכונה לפעמים נפאל רבתי. היציבות חזרה לאחר 1846, כאשר משפחת ראנה השתלטה על השלטון במרחץ דמים הידוע בשם "טבח קוט". משפחת ראנה השאירה את משפחת שאה כמשפחת המלוכה, במעמד סמלי בלבד, וביצרה את מעמדה על ידי ראשי ממשלה תורשתיים. מדיניותה של ממשלות ראנה, אוטוקרטיה מרכזית חזקה, הייתה לנתק את נפאל מהשפעות חיצוניות. מדיניות זו עזרה לנפאל לשמר את העצמאות הלאומית שלה בתקופה הקולוניאלית, אך גם האטה את ההתפתחות הכלכלית של המדינה. מדיניות ממשלות ראנה הייתה פרו בריטית והם סייעו לבריטים בדיכוי המרד ההודי הגדול ב-1858. ב-1923 חתמו הממלכה המאוחדת וממלכת נפאל על הסכם ידידות שהחליף את הסכם סוגאולי.
רפורמה דמוקרטית
בשנות ה-40 של המאה ה-20 התחיל להסתמן חוסר שביעות רצון כללי מהממשל, הן בקרב נפאלים אקדמאים, שלמדו בבתי ספר ומכללות הודיים, והן מתוך טוענים לשליטה במשפחת ראנה עצמה.
נפאלים רבים בגולה, השתתפו באופן פעיל במאבק ההודי לעצמאות ורצו לשחרר את נפאל גם כן מ"הכיבוש" הפנימי האוטוקרטי. תנועה זו הגיעה לשיא בתמיכה הודית משמעותית ב־1950, כשהמלך טריבהובן ברח מארמונו-כלאו להודו שנעשתה עתה לעצמאית, וכך התחיל מרד מזוין כנגד ממשל ראנה. מרד זה איפשר את חזרתה של משפחת שאה לשלטון בפועל, וכן מינוי של אדם שאינו בן למשפחת ראנה לראשות ממשלה. לאחר תקופה זו שרר ממשל חוקתי-למחצה, כאשר המלך, בעזרת מנהיגי המפלגות הפוליטיות החדשות, שלטו במדינה. בשנות ה-50 נעשו ניסיונות לנסח חוקה עבור נפאל שתיצור ממשלה שתייצג את העם על פי המודל הבריטי.
ביולי 1950, הודו, שהפכה לעצמאית, חתמה על הסכם ידידות עם נפאל, שבו התחייבו שני הצדדים לכבד זה את ריבונותו של זה. בנובמבר של אותה שנה, הודו מילאה תפקיד מכריע בתמיכה במלך טריבהובן, אותו ניסה שליט ראנה מוהן שמשר ג'אנג בהדור ראנה להדיח ולהחליף אותו בנכדו המאומץ גיינדרה. עם תמיכה הודית, הוקמה ממשלה חדשה, המורכבת ברובה ממפלגת הקונגרס הנפאלית, והמלך טריבהובן סיים את שלטון ראנה ב-1951. בתחילת 1959, המלך מהנדרה פרסם חוקה חדשה, ונערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות עבור אספה לאומית. מפלגת הקונגרס הנפאלית, קבוצה סוציאליסטית מתונה, זכתה בבחירות. מנהיגה, ב. פ. קואירלה, היה לראש ממשלה.
כישלון הדמוקרטיה
המלך מהנדרה פיטר את ממשלת קואירלה ופרסם חוקה חדשה ב־16 בדצמבר 1962. החוקה החדשה ייסדה שיטה "לא-מפלגתית" של מועצות פנצ'יאט (אנ'), מילולית - חמשת זקני הכפר), שיטה שהוצעה בידי מהאטמה גנדי בהודו, ויושמה על ידי מהנדרה בנפאל, כמבנה היררכי, ממועצות הכפרים ועד לפרלמנט הלאומי. שיטת הפנצ'יאט שימרה את הכוח האבסלוטי של המלוכה, והמלך היה ראש המדינה בעל סמכות ייחודית על כל המוסדות הממשלתיים, כולל הקבינט (מועצת השרים) והפרלמנט. מדינה-אחת-שפה-אחת נעשתה למדיניות הלאומית, והשפה הרשמית, "נפאלית", שהייתה שפתו של המלך, הפכה לבלעדית על חשבון שאר השפות של הממלכה. 18 חודשים מאוחר יותר הכריז מהנדרה כי הדמוקרטיה הפרלמנטרית היא כישלון, ויש לחזור למצב הקודם.
לאחר המלך מהנדרה מלך בנו בן ה־27, המלך בירנדרה, ב־1972. לנוכח הפגנות סטודנטים ופעילויות נגד הממשל ב־1979, בירנדרה הכריז על משאל עם לאומי שיחליט על מבנה הממשל של נפאל – המשך שיטת הפנצ'יאט עם רפורמות דמוקרטיות או ייסוד של מערכת רב-מפלגתית. משאל העם נערך במאי 1980, ושיטת הפנצ'יאט זכתה לניצחון דחוק, המלך ביצע את הרפורמות המובטחות, כולל בחירה של ראש הממשלה על ידי הפרלמנט. תושבי האזורים הכפריים ציפו כי האינטרסים שלהם ישמרו יותר לאחר אימוץ הדמוקרטיה הפרלמנטרית ב־1990. כשהרפורמות הקרקעיות שהובטחו לא בוצעו, תושבי אזורים מסוימים החלו להתארגן על מנת להפעיל רפורמת קרקעות בעצמם, במטרה לצבור כוח כנגד בעלי הקרקעות הגדולים. אולם, תנועה זו דוכאה בידי הממשלה הנפאלית, ב"מבצע רומיאו" ו"מבצע קילו סרה 2", בהם נהרגו רבים מהפעילים העיקריים במאבק.
ב־13 בפברואר 1996 המפלגה הקומוניסטית הנפאלית פתחה ב"מלחמת העם" – מרד שמטרתו להפיל את המדינה המלוכנית הקיימת ולייסד רפובליקה קומוניסטית, או "דמוקרטיה עממית" נוסח מאו. המרד, הובל בידי באבורם בהטארי ופושפה קאמל דהאל (הידוע גם כ"פרצ'נדה"), והחל בחמישה אזורים בנפאל: רולפה, רוקום, ג'גרקוט, גורקה וסינדהולי. המאואיסטים הכריזו על קיומה של "ממשלה עממית" ברמה האזורית בכמה מקומות.
ביטול המלוכה
ב-1 ביוני 2001, הנסיך יורש העצר דיפנדרה פתח בטבח בארמון המלכותי, ככל הנראה בתגובה לסרובה של אימו, אייסוואריה, מלכת נפאל, לקבל את בחירתו בכלה. הוא ירה והרג את הוריו, המלך בירנדרה והמלכה אישוואריה, כמו גם כמה מבני דודיו, לפני שירה בעצמו. בעודו שרוי במצב של תרדמת בבית החולים הוכרז דיפנדרה כמלך נפאל, בהתאם למסורת הנפאלית. דיפנדרה נפטר שלושה ימים לאחר מכן וב-4 ביוני הוכרז דודו גיינדרה, אחיו של בירנדרה, כמלך נפאל. גיינדרה לא היה מלך אהוד על ידי רוב הנפאלים, שהיו משוכנעים שהוא ובנו עומדים מאחורי רצח משפחת המלוכה, ובבתים רבים המשיכה להיות תלויה התמונה של משפחת המלכות שנרצחה. בחקירת הרצח נמסרו עדויות סותרות על ידי שומרי הראש בארמון.
בזמן שלטונו של גיינדרה, המרד המאואיסטי צבר תאוצה, ובאוקטובר 2002 גיינדרה הדיח את הממשלה זמנית והחל לשלוט באופן אבסולוטי. שבוע לאחר מכן הוא מינה ממשלה אחרת, אולם המדינה נותרה לא יציבה מסיבות שונות, ביניהן המרד הקומוניסטי הנמשך ואי שביעות הרצון של העם מהמלך החדש, גיאננדרה, שנחשד ברצח בני משפחת המלוכה.
באפריל 2006 ארגנו המורדים המאואיסטים בשילוב עם כוחות רפובליקנים ודמוקרטים במדינה הפגנות ענק שאילצו את המלך גיינדרה להשיב את השלטון לפרלמנט. בנובמבר 2006, בתום חצי שנה של משא ומתן בין המורדים לרפובליקנים הורכבה ממשלה ונחתם הסכם שלום, במסגרתו התחייבו המורדים להעביר את נשקם וצבאם לפיקוחו של האו"ם ולהחזיר את הריבונות בשטחים שכבשו לידי הממשלה.
ביום ה-28 במאי 2008 ביטלה האספה הלאומית המיוחדת של נפאל את שלטון המלוכה. עד לביטול המלוכה, נפאל הייתה המדינה היחידה בעולם עם ההינדואיזם כדת המדינה; מאז הקמת הרפובליקה, המדינה הפכה באופן רשמי למדינה חילונית.
קישורים חיצוניים
.svg)
.svg){kind=small}
