מכרה מלח הוא אתר בו קיים מרבץ של מלח טבעי שאותו כורים מתחת לאדמה. המלח נכרה בדרך כלל בצורה של הליט (הידוע בדרך כלל כמלח סלעים), ומופק מתצורות אידוי.
היסטוריה
לפני הופעתו של מנוע הבעירה הפנימית המודרני וציוד העברת עפר, כריית מלח הייתה אחת הפעולות היקרות והמסוכנות ביותר בגלל התייבשות מהירה שנגרמה ממגע מתמיד עם המלח, ובעיות אחרות הנגרמות כתוצאה מצריכת נתרן מוגזמת. עד המהפכה התעשייתית היה קשה להגיע אל המלח, ולעיתים קרובות המלח נכרה על ידי עבדים או אסירים. בדרך כלל תוחלת החיים של הכורים הייתה נמוכה.
סין העתיקה הייתה בין התרבויות המוקדמות בעולם שעסקה בסחר במלח. הם גילו לראשונה גז טבעי כאשר חפרו מלח סלעים. הסופר, המשורר והפוליטיקאי הסיני ג'אנג הואה משושלת ג'ין תיאר כיצד אנשים בזיגונג שבסצ'ואן חפרו גז טבעי והשתמשו בו כדי להרתיח תמיסת מלח סלעים.[2] הסינים הקדמונים שלטו וקידמו בהדרגה את הטכניקות של הפקת המלח. כריית מלח הייתה משימה מפרכת עבורם, שכן הם התמודדו עם אילוצים גאוגרפיים וטכנולוגיים. המלח הופק בעיקר מהים, והתוצר המופק ממפעלי המלח שבאזורי החוף בסין הקיסרית המאוחרת היוו יותר מ-80 אחוז מהתוצר הלאומי.[3]
הסינים עשו שימוש בהתגבשות טבעית של אגמי מלח ובנו כמה בריכות אידוי מלאכותיות קרוב לחוף. בשנת 1041, בתקופת שושלת סונג, נקדחה באר בקוטר השווה לגודל קערה, ובעומק כמה עשרות מטרים, להפקת מלח. בדרום מערב סין כרו מרבצי מלח טבעיים עם קידוחים שהגיעו לעומק של יותר מק"מ, אך התשואות של מלח היו נמוכות יחסית. בשל היותו מצרך חיים בסיסי, כריית המלח מילאה תפקיד מרכזי כאחד המקורות החשובים ביותר להכנסות ולפיתוח המדינה של ממשלת סין הקיסרית.
רוב מכרות המלח המודרניים מופעלים באופן פרטי או מופעלים על ידי חברות רב לאומיות גדולות.
שימוש אידיומטי
בסלנג, המונח מכרות מלח, ובמיוחד הביטוי חזרה למכרות המלח, מתייחס באופן אירוני למקום העבודה של האדם, או למשימה משעממת או מייגעת שקיבל. מקור הביטוי הוא בהתייחסות לנוהג הרוסי לשלוח אסירים לעבודות כפייה במכרות מלח סיביריים.
^Höllmann, Thomas O. (2013). The Land of the Five Flavors: A Cultural History of Chinese Cuisine. Columbia University Press (פורסם ב-26 בנובמבר 2013). p. 33. ISBN978-0231161862. {{cite book}}: (עזרה)