תקריב של פרח שלומברגרה (קקטוס חג המולד או החג), המראה חלק מהגינוציום (הסטיגמה וחלק מהסגנון גלויים) והאבקנים המקיפים אותו
מיניות הצמח היא חקר הצורה והמבנה הפיזיים (מורפולוגיה) של אותם חלקים של צמחים הנוגעים ישירות או בעקיפין לרבייה מינית. בין כל היצורים החיים, הפרחים, שהם מבני הרבייה של הצמחים בעלי פרחים (אנגיוספרמים), הם המגוונים ביותר פיזית ומציגים גם מגוון רחב של שיטות רבייה. גם בצמחים שאינם בעלי פרחים (אצות ירוקות, טחבים, טחבי כבד, שרכנים וחשופי זרע כמו מחטנאים) יש אינטראקציות מורכבות בין התאמות מורפולוגיות לגורמים סביבתיים בתהליכי הרבייה המינית שלהם.
מערכת הרבייה, או האופן שבו הזרע מצמח אחד מפרה את הביצית של צמח אחר, תלויה במורפולוגיית הרבייה, והיא הגורם החשוב ביותר בקביעת המבנה הגנטי של אוכלוסיות צמחים שאינן משתרעות בשיבוטים. החוקר כריסטיאן קונרד שפרנגל (1793) חקר את רביית הצמחים בעלי הפרחים ולראשונה הבין שתהליך ההאבקה כולל אינטראקציות ביוטיות ואביוטיות כאחד. תיאוריות הברירה טבעית של צ'ארלס דרווין התבססו על עבודה זו כדי לבנות את תאוריית האבולוציה שלו, הכוללת ניתוח של הקו-אבולוציה של פרחים ומאביקי החרקים שלהם.
מבנים ותפקידים
הצמחים מתאפיינים במגוון מבנים מיניים, הכוללים פרחים, פירות, זרעים ותרמילים. בפרחים ישנם חלקי רבייה זכריים (אבקנים) ונקביים (עלי). הפרחים יכולים להיות חד-מיניים (כלומר, פרחים זכריים או נקביים) או דו-מיניים (כלומר, פרחים המכילים גם חלקי זכר וגם חלקי נקבה).[1][2]
