יעילותם של התותחים בעידן המפרש הייתה נמוכה יחסית. תותחים אלה יכלו להשיג פגיעה משמעותית באוניית האויב רק בטווח קצר. בשל כך, היה צורך במספר רב של תותחים כדי להשיג עוצמת אש משמעותית. בשל המספר הרב של התותחים הם סודרו לאורכה של האוניה, ופנו לצידיה. בשיאן של אוניות המלחמה מונעות המפרש, אוניות הקו, היו אוניות שנשאו למעלה מ-50 תותחים בכל צד, כאשר התותחים סודרו בכמה קומות, על סיפונים שונים.
חתך של אוניית קו מן הדרג הראשון, המראה 3 סיפוני תותחים.
דופן האוניה נקראת Broadside, ובשל כך נקרא מטח מלא מכל התותחים בשם זה. כאשר ירתה האוניה משתי סוללות התותחים שלה, בשתי דפנותיה, נקרא הירי מטח דופן כפול. ירי כזה היה נדיר יחסית, מכיוון שכוח האדם על האוניות לא הספיק לאייש באופן מלא את כל התותחים בעת ובעונה אחת.
אוניות המלחמה היו מתקרבות זו אל זו, דופן מול דופן, עד שהיו בטווח היעיל. שני הצדדים ניסו להיות אלה שיירו את המטח הראשון. מטח דופן מלא היה עלול להיות בעל השפעה הרסנית על האויב, ויכול היה לתת יתרון רב בהמשך הקרב. מעבר לכך, לעיתים קרובות לאחר מטח הדופן הראשון ניתן לצוותי התותחים לירות לפי הקצב שלהם. צוות מנוסה ירה מהר יותר מצוות פחות יעיל, כך שבפועל היו רק מטחי דופן בודדים בקרב.
מטח צד כמדד
אוניית המערכה איווה של צי ארצות הברית יורה מטח צד מכל תותחיה
המונח "מטח דופן" משמש גם כהערכה לכוח האש של אוניית מלחמה. במובן זה, "מטח דופן" הוא עוצמת המטח של כל תותחי האונייה כאשר הם נורים בעת ובעונה אחת. ההערכה נעשית על ידי הכפלת משקל הפגז שאותו יכולה האונייה לירות מתותחיה הראשיים במספר הקנים. כך למשל, אוניות המערכה מסדרת איווה היו יכולות לירות פגזים שמשקלם כ-1,225 ק"ג. לאוניות היו 9 תותחים בקוטר 16 אינץ' (כ-406 מ"מ), ולפיכך משקלו של מטח דופן מאונייה כזו היה 11,022 ק"ג. כאשר חלק מהתותחים אינם יכולים לירות לכיוון מסוים, הם אינם נכללים בחישוב.
