מחנה מאסר קאצ'ון (בהנגול: 개천 제14호 관리소) הוא מחנה עבודה בכפייה לאסירים פוליטיים בקוריאה הצפונית. השם הרשמי הוא קוואן-לי-סו (מושבת עונשין של עבודה בכפייה) מספר 14. המחנה ידוע גם כמחנה 14. אין לבלבל מחנה זה עם מחנה הריכוז קאצ'ון, שממוקם כ-20 קילומטר צפון-מערבה מהמחנה. הממשלה הצפון קוריאנית מכחישה את קיום המחנה.
מיקום ותיאור
המחנה נוסד בסביבות שנת 1959[1] בנפת קאצ'ון שבמחוז דרום פיונגאן בקוריאה הצפונית. הוא ממוקם סמוך לאמצע נהר הטיידונג, המהווה את גבולו הדרומי של המחנה, וכולל בתוכו את הרי צפון הנהר. בגדה הדרומית של נהר הטיידונג שוכן מחנה הריכוז בוקצ'אנג (קוואן-לי-סו מספר 18)[2]. כליאה במחנה המאסר קאצ'ון נעשית לכל החיים, ללא אפשרות שחרור. המחנה ממוקם באזור הררי, אורכו כ-40 עד 50 קילומטר, רוחבו כ-30 קילומטר ומשוער שמוחזקים בו כ-15,000 אסירים[2]. האסירים מועסקים בעבודת כפייה עד מותם. אנשים שלא ניתן לסמוך עליהם מבחינה פוליטית מועברים יחד עם משפחותיהם למחנה, ללא משפט, שם הם חיים בניתוק מוחלט מהעולם החיצון. המחנה כולל שלושה אזורי מעצר נפרדים לגברים, נשים וילדים בוגרים, המאוכלסים בצפיפות, וכן את המפקדה עם המנהלה ואת מגורי השומרים[3].
מטרה
המטרה העיקרית של מחנה מאסר קאצ'ון היא ליצור הפרדה בין החברה הכללית ובין אנשים שלא ניתן לסמוך עליהם פוליטית, המסווגים כ"ללא כפרה", ולאחר מכן להפיק מהם את מירב התועלת האפשרית באמצעות עבודת כפייה. המונח "ללא כפרה" מתייחס לאנשים שרוצים להימלט מהממשלה הצפון קוריאנית או אנשים שאמרו דברים קשים על הממשל וכן ביצעו מעשים בעלי יסודות לא פלילים אחרים (לפי החוק הבינלאומי). כמו כן, אנשים שביצעו עבירות פליליות יכולים להישלח למחנה. עבודת הכפייה במחנה נעשית במכרות ובחוות באמצעים פרימיטיביים.
מצב זכויות האדם במחנה
אסירים רבים נולדו במחנה בשל מדיניות הענישה לשלושה דורות של קוריאה הצפונית. המשמעות היא שכל אדם שנמצא אשם בביצוע פשע - שיכול להיות מעשה פשוט כמו ניסיון לברוח מקוריאה הצפונית - יישלח למחנה יחד עם כל משפחתו. יש שלושה דורות של אשמה: ההורים, האשם ומשפחתו הגרעינית. כולם ישלחו למאסר, אם כי לפעמים לפרקי זמן שונים. על פי עדותו של ניצול המחנה שין דונג היוק, על האסירים מוטלת עבודת כפייה קשה ומסוכנת במכרות ובמקומות עבודה אחרים, החל מ-5:30 בבוקר ועד לחצות הלילה[4]. עבירה קלה גוררת עינויים ועבירות כבדות יותר יכולות לגרור עונש מוות. האסירים מקבלים מנות מזון קטנות שמורכבות מכרוב ותירס, כך שרובם חלשים ורזים. רבים מהם מתים כתוצאה מתת-תזונה. לפי אמנסטי אינטרנשיונל, כ-40% מאסירי כלל המחנות מתים מרעב[5], מחלות, תאונות עבודה והשפעות העינויים. אסירים רבים אכלו עכברושים, נחשים, חרקים וצפרדעים כדי לשרוד. בשר העכברושים נאכל כדי למנוע את מחלת הפלגרה, מחלה שכיחה במחנה שנגרמת כתוצאה ממחסור בחלבון ובוויטמין B3.
אסירים לשעבר במחנה
רוב המידע הקיים אודות המחנה מתבסס על עדויות הניצולים. ידוע על שני אנשים בלבד[5][6] שהצליחו לברוח מהמחנה ולעזוב את קוריאה הצפונית:
- קים יונג (1995–1996 במחנה המאסר קאצ'ון, מאוחר יותר בביוקצ'אנג) נאסר לאחר שהתגלתה קרבתו לאביו ואחיו (אותה הסתיר), שהוצאו שניהם להורג באשמת היותם מרגלים של ארצות הברית[2].
- שין דונג היוק (1982–2005 במחנה המאסר קאצ'ון) נולד במחנה. אביו נאסר כיוון ששני אחיו ערקו לקוריאה הדרומית במהלך מלחמת קוריאה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Blaine Harden, How one man escaped from a North Korean prison camp, The Guardian, 16 במרץ 2012
- ^ 1 2 3 David Hawk, The Hidden Gulag, A Report by the Committee for Human Rights in North Korea, עמוד 48
- ^ David Hawk, The Hidden Gulag, A Report by the Committee for Human Rights in North Korea, עמוד 211
- ^ Yang Jung A, My Mother is Executed. Yet I am not sad., Daily NK, 3 ביולי 2007
- ^ 1 2 North Korea: Political Prison Camps, 3 במאי 2011 - עמוד 3
- ^ Political Prison Camps In North Korea Today, Database Center for North Korean Human Rights, 15 ביולי 2011 - עמוד 39
