לפי הקולופון (הערת המחבר בסוף הספר) הכרך הראשון נכתב בידי ר' שמחה בר' יהודה הסופר וכתיבתו הסתיימה בשנת ה'ל"ב. נראה שפליטי קהילת וירצבורג הביאו את המחזור לוורמיזא לאחר חורבן קהילתם בפרעות רינדפלייש בשנת 1298. עם השנים, חזנים שונים (שהמאוחרים בהם פעלו בסוף המאה ה-14), הוסיפו הערות שוליים משלהם לכרך הראשון, מה שמראה שהמחזור שימש לתפילה במשך מאות שנים.[1]
על אף קדמותו של המחזור, הנוסח המופיע בו, הוא, בקווים כלליים, הנוסח הידוע של מנהגי אשכנז, גם בתפילת הקבע וגם בפיוטים.[2]
במחזור וורמס מופיע המשפט המתוארך הראשון ביידיש:[3]
המשפט המתוארך העתיק ביותר ביידיש, מתוך מחזור ורמייזא, 1272
בעברית: יום טוב יזומן (או יואר) למי שיישא מחזור זה לבית הכנסת.[4]
קורות המחזור בשואה ולאחריה
בזמן ליל הבדולח ב-1938 נשדד בית הכנסת ואף המחזור נגנב. כחמש שנים לאחר מכן חיפשה מפקדת הגסטפו בעיר דרמשטאדט הסמוכה מומחה לפענוח כתבי-יד עתיקים ופנתה לד"ר אילרט, ארכיבאי העיר וורמס. הוא הוזמן לארמון הנסיך בדרמשטאדט, והורד לאחד ממרתפי הטירה, שהוטמנו בו כתבי־יד רבים שהנאצים שדדו, והתבקש לעמוד על טיבם. עיון קל בחומר העלה שבין האוצרות מצויים גם שני כרכי מחזור וורמס המפורסם. הד"ר אילרט אמר למפקד הגסטאפו כי התנאים במרתף אינם מאפשרים לפענח את החומר, ולבקשתו הועברו כתבי היד, ובהם גם הארכיון היהודי של קהילת וורמס, לארכיון העירוני. עם כיבוש העיר בידי בעלות־הברית, במרץ 1945, הודיע אילרט למפקד הצבא בעיר שמחזור וורמס שמור במגדל הקתדרלה של וורמס. מספר ימים אחר כך התייצבו במשרדו של אילרט שני קצינים מצבא ארצות הברית ובידם צו מן המפקד הצבאי של העיר, המסמיך אותם לקבל לידיהם את המחזור, על־מנת להעבירו למוזיאון היהודי של ניו יורק, אך אילרט סירב להוציאם מן הקתדרלה.[5]
ב-18 בדצמבר1946 דרשו שלטונות הכיבוש הצרפתיים, שבתחום שליטתם נמצאה העיר וורמס, דין וחשבון מפורט מהעירייה לגבי הבניינים היהודיים והרכוש היהודי שנמצאו בעיר. ועלתה הדרישה להוציא את המחזור היקר מרשות עיריית וורמס ולהעבירו לבעלות יהודית. הקהילה היהודית במיינץ, פנתה לבית־המשפט, בראותה עצמה יורשת האוצרות היהודיים ששרדו בחבל הריין (בוורמס לא נשארו יהודים באותה עת), ותבעה להעביר לרשותה את הארכיון היהודי של וורמס ואת שני כרכי המחזור. הדיונים המשפטיים נמשכו למעלה משנה ובסופם הסכימו נציגי קהילת מיינץ להשאיר את רוב התעודות וכתבי־היד למשמרת בוורמס, ובלבד שיחיו באחריות הקהילה.[5]
הספרייה הלאומית בירושלים גם החלה להתעניין בתעודות הארכיון היהודי של העיר, ובייחוד בשני כרכי המחזור, על מנת ולהעבירם לישראל. אילרט, שהציל את המחזורים בזמן המלחמה (לטענתו תוך סיכון חייו), התנגד בתוקף להוצאת הספרים מן העיר, ואולם ב-18 בנובמבר1954 פסק בית־המשפט בגרמניה כי ארגון ועידת התביעות זכאי לקבל לידיו את רכוש הקהילה היהודית שחרבה. במקביל התנהלו בירושלים דיונים, במטרה לכלול את שני כרכי המחזור בהסכם השילומים עם גרמניה המערבית, שעמד להיחתם אז. לבסוף ב-2 באוקטובר1956 נחתם הסכם בין ממשלת ישראל, ממשלת הרפובליקה המערב־גרמנית, ממשלת מדינת ריינלנד-פפאלץ ועיריית וורמס, שלפיו מתחייבת עיריית וורמס לשמור במוזאון או בארכיון העירוני אותן תעודות שיישארו ברשותה, לשקם את בית־הכנסת העתיק ולהעביר את שני כרכי המחזור לארכיון בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. ב-14 במרץ1957 נמסרו המחזורים לידי נציג ממשלת ישראל והועברו לירושלים. שם שני הכרכים שמורים וזמינים לעיון גם באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית.[5]
בשנת 1981, נשלח המחזור לשיקום בספרייה הלאומית של אוסטריה, אספן העתיקות, חיים אלעזר רבינוביץ, ביקש אישור לנצל את ההזדמנות ולהכין העתקי פקסימיליה שלהם. הוא קיבל אישור והכין 300 עותקים שנמכרו תמורת 2,800 דולר לכל עותק, לאספנים וספריות ברחבי העולם.[5] לצד הפקסימיליות נדפס כרך של מאמרים מדעיים הסוקרים היבטים שונים של המחזור.
.png)
