ביצירותיו של האופטמן בולטות הסימטריה והמיומנות יותר מכושר המצאה ספונטני. תפוקתו הווקאלית כוללת שתי מיסות, שירים למקהלה מעורבת (אופוס 32 ו-47) ומספר רב של שירים לקולות סולו.
כתיבה ועריכה
האופטמן היה חבר מייסד ועורך של הוצאת מכלול יצירות באך מטעם עמותת באך, שם ערך את שני הכרכים הראשונים של הקנטטות הכנסייתיות והמיסות הלותרניות.[4]
הפילוסופיה המוזיקלית שלו מגולמת בספרו Die Natur der Harmonik und Metrik ("טבע ההרמוניה והמשקל"), 1853, שבו חתר לביאור של צורות מוזיקליות מבחינה פילוסופית. התאוריה שלו מתוארת כ"הגליאנית" והוא שם דגש על מושגי אחדות, ניגוד ואיחוד מחדש, שאותם הוא מוצא באקורדים, סולמות, יחסים בין סולמות ומשקל. הוא תפס אקורדים משולשים מינוריים ומז'וריים כמנוגדים זה לזה. תאוריה זו השפיעה על "דואליסטים הרמוניים", כגון הוגו ריימן. כמו כן צידד באינטונציה מדויקת וראה מהלכים אנהרמוניים כבלתי טבעיים. במובן זה, אפשר לראות בהאופטמן שמרן ביחס למגמות ההלחנה של תקופתו. הוא הפגין טעם לפרופורציה קלאסית, סדר צורני, בהירות משקלית והיגיון טונאלי. שלא כמגמות הרומנטיות של לגאטו מתמשך, גרס שכל פעמה ראשונה (כלומר, תנועה יורדת בניצוח - משתמעת או ממשית) דורשת הדגשה אוטומטית.[5]
.svg){kind=logo}
