אחיות הצדקה בקולקטה החברות במוסד לחיים מקודשים מיסודה של האם תרזה
מוסד לחיים מקודשים (בלטינית:Institutum vitae consecratae) הוא סוג של ארגון דתי קתולי שחבריו (אבות, אחים, אחיות) נדרו נדרים דתיים או שלפעמים לקחו על עצמם צורות אחרות של התחייבות כלפי האל. ברמה משפטית מוסדות כאלה תלויים בקונגרגציה למוסדות לחיים מקודשים ולאגודות לחיים אפוסטוליים.
(Congregatio pro Institutis Vitae Consecratae et Societatibus Vitae Apostolicae).
המוסדות לחיים מקודשים הם אגודות שהוקמו, אושרו ואורגנו על ידי הכנסייה הקתולית באמצעות חקיקה כללית וייחודית (סדרים, חוקים, תקנונים) על מנת לאפשר ניהול "חיים מקודשים" באופן רשמי ושלם.
לפי המשפט האפיפיורי הם הוקמו ואושרו על ידי הכס הקדוש באמצעות צו רשמי.
הסעיפים (קאנונים) 573 עד 730 בקודקס המשפט הקאנוני עוסק בקהילות אלה.
המוסדות לפי משפט דיוקסי הם אלו שהוקמו על ידי בישופים ואין להם צו אישור מטעם הכס הקדוש.
השנתון האפיפיורי מציין רק את המוסדות לפי המשפט האפיפיורי.
סוג זה של התארגנויות כולל:
מסדרי נזירים או נזירות - נזירים ראשונים החיים בקהילה
קאנונים סדירים המשלבים את המעמד והתפקידים של איש דת עם כיבוד חוקי הדת וחיי דת בקהילה.
מנדיקנטים (מסדר הקבצנים) המשלב חיים רגילים עם תפקידים של כמורה או צדקה.
מאפיינת אותם ריכוזיות ויש להם סופריור כללי וארגון לפי מחוזות.
אנשי כמורה רגילים המעמידים ביסוד שליחותם האפוסטולית את החיים הרגילים תוך התאמתם לצורכי התקופה ולמעשיהם
קונגרגציה של אנשי דת - אנשי דת החיים בקהילה המקדישים את עצמם לשליחות ולמעשי צדקה.
קונגרגציות דתיות עמאיות המהוות קהילות עמאים המתמסרים לחינוך הילדים והנוער, לטיפול בחולים. הגברים שבתוכן אינם משמשים ככמרים או במקרים מסוימים אחדים מהם רשאים למלא תפקידים של כמרים ככמרי קהילה (almoner, aumonier)
החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 הקונגרגציות הדתיות העמאיות הן לרוב של נשים ולא של גברים.
אגודה לחיים אפוסטוליים - שחבריהן אינם מחויבים לנדרים דתיים, בניגוד למוסדות לחיים מקודשים או "המוסדות הסקולריים" ואינם נחשבים לנזירים
ה"מוסדות הסקולריים":המאושרים על ידי הכנסייה החל מ־1947 ושחבריהם ממשיכים לחיות לפי אורח חיים סקולרי (חיים ב"סקולום" saeculum כלומר ב"עולם"). "המוסדות הסקולריים" יכולים להיות דתיים או עמאיים, של נשים או של גברים.
הכנסייה הקתולית נמצאת בקשר עם המוסדות לחיים מקודשים (ועם האגודות לחיים אפוסטוליים) באמצעות הקונגרגציה למוסדות לחיים מקודשים ולאגודות לחיים אפוסטוליים. לעומת זאת מוסדות אחדים תלויים בקונגרגציות לניצור העמים (המוקדשת לשליחות מיסיונרית) ובכנסיות הקתוליות המזרחיות.
מעל המוסדות עומד סופריור בעל סמכויות דומות לאלו של בישוף והוא אחראי על כל הקונגרגציה והוא כפוף לכס הקדוש.
החל מהמאה הרביעית לספירת העמים נולדו קהילות של גברים ונשים שביקשו לחוות את בצורה עצימה יותר את הערכים הנוצרים או ה"אוונגליים", בייחוד העוני, ההתנזרות ממין והכניעות.
צורות מסוימות של חיים לפי הדת הנוצרית קמו עוד לפני המאה הרביעית.
ייתכן מאוד כי כבר בין המאה הראשונה למאה השנייה אלמנות נוצריות התאגדו על מנת למלא טוב יותר את המטלות הצדקה שהוטלו עליהן על ידי הכמרים.
האלמנות היו מחד יעד למעשי צדקה ומצד שני נקראו העצמן לעזור במעשי צדקה וסיוע לנצרכים ולחולים.
בקרב הגברים לעומת זאת התפתחה במאות הראשונות לספירה, מגמה נזירית או אנאכורטית או הרמיטית.
גברים אלה שנרתעו מהפער הגדול בין העקרונות האוונגליים לחברה הסובבת, נטו להסתגר במערות או במדבר על מנת לחוות טוב יותר לפי אמונתם. אולם התנסויות דתיות אלה גיבשו את חוקיהן רק במאה הרביעית, במיוחד במצרים, בארץ ישראל וביוון
החל מהמאה הרביעית קמו מסדרים דתיים שונים: החל ממסדרים של נזירים ושל קאנונים סדירים דרך מסדרי קבצנים (מנדיקנטים) ועד לכמרים סדירים.
מאוחר יותר, במאה ה-17 קמו "מוסדות לחיים מקודשים" שכונו "קונגרגציות דתיות" שלא נדרשו לצורה חגיגית של נדירת נדרים.
ועידת הוותיקן השנייה ביקשה לחדש את חיי הדת. היא פרסמה את הצו Perfectae
Caritatis (לצדקה מושלמת) שהזמין את כל המוסדות לעצב מחדש את דרכם וצביונם.
העמיתים השייכים למוסד לחיים מקודשים לובשים לעיתים תלבושת דתית אופיינית למוסדם.
