בשנת 2000 עברה לארצות הברית. בין שנת 2002 ל-2004 ערכה את הגרסה הערבית של אתר האינטרנט הבינלאומי "Women's eNews", העוסק בזכויות נשים. בין שנת 2004 ל-2006 כתבה עבור העיתון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון ונמצא בבעלות סעודית, עד שעבודתה הופסקה, לטענתה, בשל כך שהייתה ביקורתית מדי כלפי המשטר במצרים.[1]
אלטחאווי מרבה להתראיין בתחנות רדיו וטלוויזיה בארצות הברית, והיא גם נואמת בציבור, באוניברסיטאות ובפנלים העוסקים בנושאי מצרים, המזרח התיכון, פמיניזם והרפורמה בעולם הערבי.
אלטחאווי זכתה במספר פרסים על עבודתה העיתונאית, ובהם פרס אנה לינד על כתיבה עיתונאית בין תרבותית במזרח התיכון בו זכתה בשנת 2010[2], פרס סמיר קסיר לחופש העיתונות המוענק על ידי האיחוד האירופי בו זכתה בשנת 2009[3] ופרס אליאב-סרטאווי, המוענק לעיתונאי התורם בעבודתו להבנה טובה יותר בין העמים במזרח התיכון בו זכתה בשנת 2009.[4]
בספרה "מטפחות והמנונים" שיצא לאור בשנת 2015, חושפת אלטחאווי כיצד הותקפה בידי המפגינים בכיכר א-תחריר במהלך המהומות בקהיר.
בפברואר 2018 אישה מוסלמית מפקיסטן כתבה פוסט בפייסבוק בו טענה שעברה הטרדה מינית בזמן החג' במכה. בעקבות הפוסט שיתפו נשים נוספות אירועים דומים שחוו, בצירוף ההאשטאג MosqueMeToo#, בהן אלטחאווי שסיפרה על הטרדות מיניות שהתרחשו בזמן החג' כאשר הייתה בת 15 והתגוררה עם משפחתה במכה.
בשנת 2020 החלה אלטחאווי לפרסם מאמרים אישיים ופרשנות פוליטית באתר אינטרנט אישי בשם Feminist Giant.
ספריה
Foulards et hymens (Documents) (French Edition) Amazon.com Jun 11, 2015[5].
