אזור היין מוזל (בגרמנית: Mosel (Weinanbaugebiet)) הוא אחד מ-13 אזורי יין גרמניים (Weinbaugebiete) ליינות איכות (Qualitätswein, לשעבר QbA ו-Prädikatswein), ושמו נלקח מנהר המוזל (בצרפתית: Moselle; בלוקסמבורגית: Musel). לפני ה-1 באוגוסט2007 נקרא האזור Mosel-Sar-Ruwer, אך שונה לשם שנחשב ידידותי יותר לצרכן.[1][2] אזור היין הוא השלישי בגודלו בגרמניה מבחינת ייצור, אך יש הרואים בו את האזור המוביל מבחינת יוקרה בינלאומית.[3]
האזור מכסה את העמקים של הנהרות המוזל, הסאר והרואר מסמוך לשפך המוזל לריין בקובלנץ ומעלה הזרם ועד לסביבת טריר שבמדינת ריינלנד-פפאלץ הפדרלית. האזור ידוע במדרונות התלולים של כרמי האזור המשקיפים על הנהר. בשיפועשל 65 מעלותמעלה, הכרם התלול ביותר בעולם הוא כרם קלמונט הממוקם על המוזל ושייך לכפר ברם, ולכן מכונה ברמר קלמונט.[4][5] אזור המוזל מפורסם בעיקר ביינות העשויים מענבי הריזלינג, אך גם האלבלינג והמילר-תורגאו תורמים לייצור, בין היתר (ביחד כ-80%).
בשני העשורים האחרונים גדל ייצור היין האדום, במיוחד מה- Spätburgunder (פינו נואר), במוזל ובכל אזורי גידול היין הגרמניים והפך לעניין הולך וגובר לקהילת היין הבינלאומית. בגלל המיקום הצפוני של המוזל, יינות הריזלינג הם לעיתים קרובות קלים, נוטים להורדת אחוז אלכוהול, פריכים ובעלי חומציות גבוהה, ולעיתים קרובות מציגים ניחוחות "פרחים" ולא או בנוסף לניחוחות ה"פירותיים". אדמת הכרם הנפוצה ביותר שלו נגזרת בעיקר מסוגים שונים של מרבצי צפחה, אשר נוטים להעניק ליינות פן שקוף, מינרלי, שלעיתים קרובות מפגינים עומק רב של טעם.[6] בעידן הנוכחי של שינויי אקלים נעשתה עבודה רבה כדי לשפר ולהשיג קבלה לריזלינגים יבשים לחלוטין ("טרוקן") באזור זה, כך שרוב היצרנים המפורסמים יותר מצאו קבלת פנים ליינות כאלה, במיוחד באירופה.[7]
מאמינים שגידול גפנים הובא לאזור זה על ידי הרומאים אשר נטעו כרמים לאורך המוזל והריין כדי לקבל מקור יין מקומי לחיל המצב שלהם. עלות הובלת היין צפונה מחצי האי האפניני או מעבר להרי הווז' והכרמים הרומאים בגאליה הייתה גבוהה מאוד ולא מעשית. הרומאים שקלו לכרות תעלה בין הסון ללבין נהר הריין בטרם החליטו בסופו של דבר לשתול גפנים באזור. טריר (נוסדה בשנת 16 לפנה"ס) הייתה מאחז רומי מרכזי וסביר להניח שכרמי המוזל הראשונים ניטעו בגבעות שמסביב מתישהו במאה ה-2. גידול הגפנים בהחלט פרח באזור עד המאה ה-4 כאשר המשורר הרומי אוסוניוס כתב שיר על יופייה של הארץ בזמן הבציר.[8]
אקלים וגאוגרפיה
נהר המוזל ליד הכפר Kröv
באזור היין של מוזל יש אקלים יבשתי צפוני המאופין בטמפרטורות קרירות. אתרי הכרמים המייצרים הטובים ביותר ממוקמים לאורך נהר המוזל ויובלו, שם ניתן למקסם את החום מהשמש על ידי השתקפות מהמים. מדרונות הפונים לדרום ודרום מערב מבוקשים עוד יותר בגלל החשיפה המוגברת לאור שמש ישיר שיכולה לסייע בהבשלת הענבים.[9] אדמת האזור נשלטת על ידי לווחהנקבובית בעלת ניקוז אידיאלי עבור גשמים כבדים באזור ותכונות טובות לשמירה על חום. לרבים מהכרמים הטובים ביותר אין אדמה עליונה כלל, רק לווחה שבורה. במהלך חודשי הקיץ מזג האוויר חם אך לעיתים רחוקות חם עם הטמפרטורות הממוצעות של יולי סביב 18 מעלות צלזיוס.[10]
מדרונות גדת הנהר התלולים הפזורים באזור המוזל נחשבים לחלק מהכרמים עתירי העבודה בעולם. קציר מכני אינו מעשי ויש צורך בכמעט פי שבעה יותר שעות אדם במוזל מאשר בשטח שטוח יותר כמו המדוק.[11] גפנים מוצמדות בנפרד לקרקע ללא חיבור חוטים, כך שעובדי הכרמים יכולים לטפל בצמחים העוברים אופקית על פני הכרם ולא אנכית, דבר שיהיה מעייף יותר. בטיחות היא בראש סדר העדיפויות עבור רבים מבעלי כרמי מוזל, כאשר לאזור יש היסטוריה מתועדת של הרוגים בקרב עובדים בזמן טיפול בגפנים. היתרון של כרמי המוזל התלולים הוא שהשיפוע מאפשר לאור שמש ישיר יותר ליצור מגע עם הגפנים. במהלך החורף, גשם גורם לעיתים קרובות לשחיקת קרקע מסוימת, במיוחד של שבבי הצפחה החיוניים הדרושים לתכונותיהם שומרות החום. כרמים רבים יאספו את המשקעים שנשחקו ויישאו אותם בחזרה במעלה הגבעה.
ענבי ריזלינג.
ענב הריזלינג, שגדל על 59.7% משטח הכרם התרבותי של האזור בשנת 2008[12] נחשב לעינב היין היוקרתי והאיכותי ביותר של המוזל, אך לא ניתן לשתול אותו בכל אתר של כרם בשל קשיים שיש לענב ב מבשיל באקלים קריר במיוחד. לגורמים כמו גובה, היבט וחשיפה לקרינת השמש יכולים להיות השפעה מובהקת לא רק על איכות היין המתקבלת, אלא גם אם ענב הריזלינג יבשיל בכלל. מאפיין חיובי של ענבי הריזלינג הוא שעל אף הבשלות הפחות ממושלמת הוא עדיין יכול ליצור יין של עדינות ואלגנטיות יותר מרוב זני הענבים האחרים.
יינות
מוזל Spätlese
יינות המוזל העליון, במיוחד לאורך יובל הסאר והרואר, מאופיינים באחוז אלכוהול נמוך בטווח של 9-6% עם תווים פירותיים עזים וחומציות גבוהה. היינות של המוזל התיכונה נחשבים לדוגמאות השלמות ביותר של יינות גרמניים, כאשר כמה מהדוגמאות הטובות ביותר מסוגלות להתיישן במשך 50–100 שנים. Mosel Rieslings מסתמכים על נוכחות חזקה של חומצה טרטרית כדי לאזן את הסוכר של הענב ולעזור להקנות את תווי הפירות שלו. מאפיין של כל יינות המוזל הוא החומציות הגבוהה בדרך כלל ושקיפותם של טעמים מוגדרים בבירור. היינות של אזור מוזל ארוזים באופן מסורתי בבקבוק יין ארוך בצבע ירוק "בסגנון הוק". מבחינה היסטורית הצבע הירוק הבחין בין יינות המוזל לבין הבקבוקים החומים של אזור היין של הריינהסן.
זני ענבים
זני הענבים המתורבתים ביותר, לפי אזור בשנת 2008, היו:[13]
.jpg)
