מארי שניר (בגרמנית: Marie Schnür; 19 בפברואר 1869 – אחרי 1918) הייתה ציירת, מאיירת ויוצרת צלליות גרמנית. בין השנים 1907–1908 היא נישאה לצייר פרנץ מארק.
ביוגרפיה
היא הייתה אחת מחמש בנות שנולדו למשפחה אמידה מקובורג, באחוזה גדולה שבית הגן שלה עדיין שמור כאתר היסטורי.[1] היא למדה בבית הספר לאמנות שהופעל על ידי איגוד האומניות בברלין, והמדריך העיקרי שלה היה הפסל קונרד פהר. היא למדה גם במינכן אצל לודוויג שמיד-רוטה ווילהלם דורר.[2] לאחר מכן, היא הפכה למאיירת, עבדה על ספרים ובמגזין "יוגנד", שם עבודותיה הופיעו לעיתים קרובות בעמוד הראשון.
הקריירה שלה התקדמה דרך ידידותה עם האמנית גרטרוד רוסטוסקי והשתתפותה בקבוצת אמנות המכונה "Die Scholle". היא הייתה גם חלק מחוג האמנים סביב הרוזנת מריון קאוליץ (1865-?), יצרנית בובות אמנותיות שהן פריטי אספנות נדירים. שניר הכינה כמה משלה שהוצגו בחנות כלבו מפורסמת בברלין.
היא גם הייתה מדריכה באקדמיה לנשים, שם לימדה ציור טבע דומם. שם פגשה את פרנץ מארק וברטה מארי פרנק, סטודנטית שתהפוך לאשתו השנייה של מארק. הם בילו את קיץ 1906 יחד, בביתו של מארק בקוכל.
מוקדם יותר באותה שנה, נולד לשניר בסתר בן (קלאוס) בפריז; ככל הנראה ממערכת יחסים עם האמן אנג'לו יאנק, אם כי מקורות מסוימים מצביעים על אוגוסט גלינגר, סטודנט לרפואה שלימים נודע בחשיפת הפשעים שביצעו נגד שבויי מלחמה גרמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתחילה נאלצה להשאיר את בנה קלאוס עם הוריה בסווינמונדה, אך קיבלה הצעה ממארק להיכנס לנישואי נוחות כדי שתוכל להשיג משמורת על בנה.[3] לאחר שנה בלבד היא התגרשה ממארק, האשימה אותו בניאוף ובכך מנעה ממנו להתחתן עם ברטה פרנק עד שנת 1911.
זמן לא רב לאחר הגירושין נסעה שניר לסווינמונדה לגור עם משפחתה.
בהמשך לא ידוע עליה דבר נוסף, אם כי המגזין יוגנד פרסם יצירות אמנות חדשות שנעשו על ידה בשנת 1916 וב־1918.
גורל בנה אינו מתועד.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_(cropped).jpg)
