מארי הנריקס נולדה למשפחת דנית-יהודית עשירה בקלמפנבורג מצפון לקופנהגן, הייתה בתם של מרטין הנריקס (1825–1912) ותרז אברהמסן (1833–1882). היא חלקה את כישרונותיה האמנותיים עם דודי אביה ועם אחיה הבכור, רוברט הנריקס (1858–1914), מוזיקאי וסופר. לאחר שלמדה שיעורי ציור פרטיים בדנמרק, היא בילתה אצל אביה שישה חודשים בפריז, שם למדה ציור אצל אלפרד סטיבנס הבלגי, כריסטיאן קרוהג הנורווגי והאמן הצרפתי אותון פרייז. כשחזרה לקופנהגן, היא הייתה בת מזל שהצליחה ללמוד בבית הספר לנשים, שהוקם זה עתה באקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות. היא למדה שם אצל האמן ויגו ג'והנסן, וסיימה את לימודיה בשנת 1893.[1][4][5]
הנריקס, שנסעה לעיתים קרובות בילדותה, ביקרה באיטליה, ספרד, צפון אפריקה, אנגליה, הולנד, בלגיה, שוודיה ומצרים. בולטת במיוחד שהותה ביוון שם בילתה תקופות ארוכות בין השנים 1910 ל-1913. בדנמרק ומחוצה לה הציגה ציורים בצבעי מים ושמן המתארים סצנות ממסעותיה.[1]
עבודתה המוקדמת של הנריקס הייתה בסגנון ריאליסטי, אך במהלך שהותה בפריז היא נהייתה יותר ויותר אימפרסיוניסטית. ייתכן וקיבלה השראה מביקור בסקיין, מעבודתה של אנה אנצ'ר. בהמשך היא יצרה ליטוגרפיות צבעוניות של מבנים בדנמרק וביוון וכן חיתוכי עץ של אמנות יוונית עתיקה, מצרית, אצטקית ורומית. רבים מיצירותיה נרכשו על ידי המחלקה לארכאולוגיה ואתנולוגיה באוניברסיטת קופנהגן.[1]
בשנת 1916 הייתה הנריקס חברה מייסדת בחברת האמניות[6] שם כיהנה בדירקטוריון עד 1935. בשנות השלושים של המאה העשרים היא הייתה גם חברה במועצה של האקדמיה המלכותית ובוועד של החברה לאמנות קונסטפורנינגן. בשנת 1934 הוענק לה פרס טגאה ברנדט רייזלגט.[1]
חיים אישיים
הנריקס מעולם לא התחתנה ולא היו לה ילדים. היא גרה בקומה השנייה ברחוב פרדריקסולמס 20 בקופנהגן. באוקטובר 1943 היא נאלצה לברוח מדירתה כדי להימלט מהגסטפו. היא התחבאה בסנטוריום מונטבלו באלסינור שם נפטרה. היא נקברה בבית הקברות היהודי בקופנהגן.[2][7]
