מאוריקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית

מאוריקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית
Φλάβιος Μαυρίκιος Τιβέριος Αὔγουστος

לידה	539 ארביסוס, קפדוקיה
הוצאה להורג	27 בנובמבר 602 (בגיל 63 בערך) Harbor of Eutropius, ביתיניה, האימפריה הביזנטית
שם לידה	Φλάβιος Μαυρίκιος Τιβέριος Αὔγουστος
מדינה	האימפריה הביזנטית
מקום קבורה	Monastery of Saint Mamas
בן או בת זוג	Constantina (582–602)
קיסר האימפריה הביזנטית 14 באוגוסט 582 – 27 בנובמבר 602 (20 שנה) → טיבריוס השני קונסטנטינוס, קיסר האימפריה הביזנטית פוקאס, קיסר האימפריה הביזאנטית ←

מטבע ביזנטי נושא את דיוקן מאוריקיוס

האימפריה הביזנטית בימי מאוריקיוס

פלביוס מאוריקיוס טיבריוס אוגוסטוס (ביוונית: Φλάβιος Μαυρίκιος Τιβέριος Αύγουστος) היה קיסר של האימפריה הביזנטית. נולד בשנת 539, הוכתר בשנת 582 והוצא להורג ב-27 בנובמבר 602. תקופת שלטונו הייתה סוערת והתאפיינה בלחימה בלתי פוסקת בכל החזיתות שעל גבולות האימפריה וחוסר שקט מבית.

קורות חיים

מאוריקיוס נולד בקפדוקיה בשנת 539, מעט ידוע על מוצאו ואגדות מאוחרות מייחסות לו מוצא ארמני ואילן יוחסין עד לימי האימפריה הרומית. מאוריקיוס הגיע לקונסטנטינופול כנוטריון ושימש כמזכיר עבור גדוד המשמר המלכותי הביזנטי האקסקוביטורס (אנ') (בלטינית: Excubitores, ביוונית: ἐξκουβίτορες) כאשר הוכתר מפקד המשמר כטיבריוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית תפס מאוריקיוס את התפקיד.^[1]

המלחמה בפרס ועליה לשלטון

בשנת 577 וללא ניסיון כמפקד צבאי מונה מאוריקיוס כמגיסטר מיליטום למזרח (Magister Militum per Orientem), כלומר המפקד הצבאי העליון של הצבא הביזנטי במזרח, וזכה לקבל את התואר פטריקיוס - תואר כבוד עבור אנשים שהפגינו שירות נאמן לאימפריה. מספרם של הפטריקים בממלכה הוגבל, בדרך כלל שימש התואר את האדם שהחזיק בכוח מאחרי הקלעים באימפריה. בשנת 581 הצליח מאוריקיוס לנצח את הפרסים ושנה לאחר מכן הוא התחתן עם בתו של הקיסר קונסטנטינה. מצבה של האימפריה הידרדר והקיסר טיבריוס הביא אותה לסף פשיטת רגל במדיניות פזרנית וחסרת ריסון, הוא נפטר - ככל הנראה הורעל - ביום 13 באוגוסט 582 וחתנו מאוריקיוס קיבל מידיו את השלטון. על פי ההיסטוריונים הביזנטיים מילותיו האחרונות של טיבריוס למאוריקיוס היו: "עשה את שלטונך תפארת לזיכרוני".^[2] מאוריקיוס קיבל את השלטון על אימפריה מוכה ובמצב של פשיטת רגל. האימפריה שילמה מס כבד לאווארים לשמור על שקט בגבולות בעוד הסלאבים עורכים פשיטות שוד בבלקנים. פעולתו הראשונה נועדה להקל את הלחץ על הגבול המזרחי ובשנת 586 הוא הביס את צבא האימפריה הסאסאנית בקרב שנערך בסמוך לעיר דארה.

האימפריה הסאסאנית עמדה על סף מלחמת אזרחים, והמלך הורמיזד הרביעי (אנ') הודח מכסאו. בנו - ח'וסרו השני הפסיד במאבק על השלטון ומצא מקלט מדיני בביזנטיון. מאורסיוס הפקיד בידיו צבא של 35,000 חילים ואיתם חזר כוסרו לפרס הביס את מתחרהו והצליח לעלות לכס המלכות הסאסאני. כוסרו, שככל הנראה אומץ טקסית על ידי מאוריקיוס, נשא לאישה את מרים בתו הבכורה של הקיסר הביזנטי ובתמורה העביר לריבונות ביזנטית את ארמניה ובירתה העתיקה דוין (אנ'), חלקים ממסופוטמיה, ימת ואן, איבריה הקווקזית ובירתה טביליסי. בכך השיג מאוריקיוס סטטוס קוו עם האימפריה הסאסאנית, הרחיב את השטח שבשליטת האימפריה הביזנטית וחסך כסף רב לאוצר האימפריה בייצוב הגבול המזרחי.^[3]

המלחמה בבלקן

עם סיום מצב הלחימה במזרח הפנה מאוריקיוס את משאביו לאזור הבלקנים. באזור זה נאחזו שבטים סלביים לאחר שבמשך תקופה ארוכה שדדו ותקפו מרכזים ומבצרים ביזנטיים, והגיעו על לפלופונסוס שביוון. האווארים כבשו את הנמל סירמיום (בימינו העיר סרמסקה מיטרוביצה בשטח סרביה). וממנו ערכו פשיטות הרס וביזה על נמלי הדנובה ובשנת 586 צרו על סלוניקי. בשנת 591 יצא הצבא הביזנטי בראשות מאוריקיוס למתקפת נגד ושנה לאחר מכן נכבשה העיר המבוצרת סינגידונום (בלגרד של ימינו) מידי האווארים ובשנת 593 הביס הצבא הביזנטי קואליציה אווארית-סלבית בוולאכיה, ניצחון זה וסדרת קרבות שבאו בעקבותיו הוביל לחתימת הסכם בין שני הצדדים בשנת 598. מאוריקיוס לא הרפה מהלחץ על האווארים ובשעת הכושר הראשונה התעלם מההסכם וערך מסעות מלחמה נוספים שהעבירו את הדנובה לשליטה ביזנטית מוחלטת.

סוף שלטונו

נסיונותיו של מאוריקיוס לייצב את האימפריה עלו על שרטון לקראת סוף שלטונו, מצבו הכספי הדחוק הביא אותו לקצץ במשכורות החיילים שכירי החרב שהרכיבו את רובו של הצבא הביזנטי, ועל פי חלק מהמקורות לסרב לשלם כופר עבור 12,000 שבויים ביזנטיים וכתוצאה מכך הם הוצאו להורג על ידי האווארים. לפי המסורת, באותה תקופה תיאודורוס מסיקיון צין את הסוף הקרוב של הקיסר. הניצוץ הוצת בשנת 602 כאשר הצבא הביזנטי בדנובה לא זכה לחזור למחנה החורף שבסמוך לבירה ונשאר בחזית - בניגוד למנהג. החיילים הממורמרים העלו קצין בשם פוקאס על מגן והכריזו כי הוא מנהיגם. המהומות התפשטו לקונסטנטינופול ומאוריקיוס ברח מהעיר עם אשתו ומשפחתו לניקומדיה (בימינו העיר הטורקית איזמיט). פוקאס נכנס כמנצח לעיר הבירה והוכתר כקיסר. מאוריקיוס נלכד, נאסר והוצא להורג עם בניו. אשתו ושלוש מבנותיו שרדו והועברו למנזר.

ח'וסרו השני ניצל את רצח בן בריתו על מנת לשחרר עצמו מכבלי הסכם השלום עם ביזנטיון, אסף צבא ויצא לסדרת קרבות מול האימפריה הביזנטית, מערכה שתביא לידיו את כל אזור הלבנט ותביא אותו לשערי קונסטנטינופול.

מורשתו

חוקרים מודרניים של ההיסטוריה הביזנטית רואים במאוריקיוס^[4] שליט ומפקד צבאי מוכשר. הוא מתואר כבעל יוזמה, מעוף ואומץ. רפורמות מנהלתיות שיזם שינו את פני האימפריה לחיוב והיו נהוגות זמן רב לאחר מותו. הוא ידוע כפטרון של אומנויות ומחקר מדעי ועל שמו קרוי ספר תאוריה צבאית, הסטרטגיקון, שנכתב ככל הנראה במטרה ליצור אחידות מבנית ורעיונית לתורת הלחימה של האימפריה הביזנטית בימי הביניים וכקודקס חוקים לרפורמה הצבאית. הסטרטגיקון נחשב לאחד הטקסטים הצבאיים החשובים של ימי הביניים ובסיס לספרי תאוריה צבאית ביזנטיים מאוחרים יותר.

חולשתו הגדולה היה עיוורונו לעם וחוסר יכולתו לשפוט את העוינות הציבורית להחלטותיו. החלטות אלו שיהירות בבסיסן הביאו בסיכומו של דבר לנפילתו.

כישלונו ומותו סימנו נקודת מפנה בהיסטוריה של האימפריה הביזנטית והעולם, העימות המתחדש בין הביזנטים לסאסאנים הביא לתשישות של שני היריבים ולהצלחה המסחררת של הכוח העולה החדש - האימפריה המוסלמית שבמחצית השנייה של המאה השביעית תשמיד ותמחוק את האימפריה הסאסאנית ותכווץ את שטחי האימפריה הביזנטית. הסלבים יחזרו לבלקן, יתיישבו בו דרך קבע ואיטליה תשתחרר מאחיזת הביזנטים.

לקריאה נוספת

• Whitby, Michael. The Emperor Maurice and his Historian – Theophylact Simocatta on Persian and Balkan Warfare. Oxford University Press. 1988. ISBN 0198229453

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאוריקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית בוויקישיתוף

• מאוריקיוס, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. Kazhdan, Alexander, ed. (1991), Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford University Press, ISBN 978-0-19-504652-6. ISBN 0195046528. עמוד 1318
2. Norwich, John Julius. A Short History of Byzantium. Vintage, 1998. ISBN 014192859X. עמוד 87
3. Martindale, John R.; Jones, A.H.M.; Morris, John (1992), The Prosopography of the Later Roman Empire - Volume III, AD 527–641, Cambridge University Press. עמודים 856-857
4. Norwich, עמוד 88