מספר מאגרים הם מאגרי מי קולחין המשמשים, לאחר טיהורם, בחקלאות.
נפחם הכולל של המאגרים הוא כ-35 מלמ"ק.
רקע גאולוגי והידרולוגי
רמת הגולן היא רמהבזלתית הנמצאת ממזרח לכנרת ולעמק החולה. רמת הגולן נמצאת בגובה של 400-1,000 מטרים מעל פני הים, והיא מתנשאת ממזרח לכנרת הנמצאת כ-200 מטרים מתחת לגובה פני הים. קו פרשת המים בגולן תואם במידה רבה את קו התילים, ועובר כרצועה דקה ברוחב מספר קילומטרים במזרח רמת הגולן, צמוד לגבול ישראל-סוריה. לכן, מרבית מי הגשמים היורדים בגולן זורמים לכנרת ולנהר הירדן.
בבסיס הקמת המאגרים נמצאת ההנחה שבמקום לשאוב מים לחקלאות מהכנרת לגולן (הפרש גבהים של 600-1,200 מטרים), יהיה נכון יותר לאגם את מי השיטפונות במרומי רמת הגולן, ולספק את המים לשטחים החקלאיים מתוך מאגרי המים ברמה.
ברמת הגולן נמדדו ערכי נגר גבוהים ביחס למקומות אחרים בישראל[1] (כלומר, אחוז גדול יותר ממי הגשמים זורם על פני השטח ואינו מחלחל), דבר המגדיל את כמות המים הנתפסת. בנוסף, שכבות הקרקע החרסיתיות בין קילוחי הבזלת משמשות כשכבת אטימה טבעית המונעת חלחול מים מהמהאגר לעומק הקרקע, וחוסכות את הצורך באיטום מלאכותי בתחתית המאגר.
המאגרים
המאגרים הוקמו החל משנות ה-70 והם בבעלות חברת המים של הגולן "מי גולן". נכון ל-2018 נבנו 14 מאגרים, אשר נפחם הכולל הוא כ-35 מלמ"ק (מיליון מטר מעוקב). מרבית המאגרים הם מטיפוס "מאגר גיא" - מאגר הנוצר באפיק נחל כתוצאה מסכירת האפיק.
תשעה מאגרים אוגמים מי שיטפונות הזורמים מערבה אל אגן הכנרת. חמישה מאגרים נוספים (כדוגמת מאגר בנטל ומאגר חיתל) הוקמו ממזרח לקו פרשת המים, והם אוגמים מי שיטפונות אשר ללא המאגרים היו זורמים לאגן הירמוך ונשפכים לירדן מדרום לכנרת. מאגרים אלה אינם גורעים מים מהכנרת אלא מוסיפים מים למשק המים של ישראל (אך הם גורעים מים מהירדן הדרומי וים המלח). למי המאגרים הוכנסו מיני דגים הניזונים מאצות, כדי למנוע התפתחות אצות העלולות לפגוע באיכות המים ולגרום לסתימות.
כדי להתגבר על תנודתיות כמויות הגשם מדי שנה, מוזרמים בתחילת החורף מים למאגרים לצורך מילוי חלקי. מים אלה מגיעים ממקורות יציבים כמו קידוח שמיר (קידוח מים במורדות הגולן ליד קיבוץ שמיר).[2][3] מילוי המאגרים מבעוד מועד מבטיח כמות מים מספקת לחקלאי הגולן גם בשנים שחונות. במקרה של שנה גשומה, גולשים עודפי המים מהמאגר, דרך הנחלים, אל הכנרת.[4] המאגרים מחוברים ביניהם בקווי מים לצורך העברת עודפים ביניהם ולהקטנת ההתאדות בקיץ. אחד מקווים אלו הוא צינור הנפט הטרנס-ערבי המושבת העובר במרכז רמת הגולן.[דרוש מקור]
בנוסף למאגרי השיטפונות, הוקמו ברמת הגולן חמישה מאגרי קולחין, אליהם מוזרמים מי הביוב של ישובי הגולן. מי הקולחין עוברים טיפול במכוני טיהור שפכים (מט"ש) ומושבים לאחר טיהורם לשימוש בחקלאות. מאגרי מי הקולחין מספקים כ-2.5 מלמ"ק נוספים של מים.
מכוני טיהור השפכים ברמת הגולן מטפלים גם בשפכי הרפתות הרבות המצויות ברמת הגולן. סמוך למאגר יקוצה (מט"ש מיצר) הוקם בשנת 2010 מתקן ביוגז המפיק גז מתאן מזבל פרות. המתאן המופק מזין גנרטורים המייצרים חשמל בהיקף של 2–3 מגה וואט חשמל בשנה.[5][6]
מאגרי השיטפונות והקולחין מספקים את מרבית המים לחקלאות בגולן. מים נוספים מגיעים ממקורות טבעיים כגון מים מבריכת רם ומי מעיינות. כמויות קטנות נוספות מופקות מקידוחים ברמת הגולן ומשאיבה מהכנרת.
המאגרים משמשים לעיתים כמוקדי תיירות ותרבות פנאי, אף שהכניסה אליהם אסורה, והם משמשים לרחצה ולדיג חובבים. אכסנייתמדרשת הגולן נבנתה על שפת מאגר בני ישראל בסמוך לחיספין. בנוסף, המים החמים מקידוח שמיר המוזרמים למאגר עורבים הפכו לאטרקציה תיירותית, בעיקר בעונה הקרה.[7]
מאגר חיתל הוא המאגר בעל שטח אגן הניקוז הקטן ביותר ביחס לגודלו, ועל כן הוא בדרך כלל המאגר האחרון המתמלא. כתגבור למילוי מאגן הניקוז שלו, ישנה תעלה המזרימה מים ממאגר בני ישראל בכח הגרביטציה למאגר חיתל שבפתחה מחסום מלאכותי הניתן להרמה.[דרוש מקור] בשל מגבלת הגרביטציה, תעלה זו מזרימה מים רק כאשר מאגר בני ישראל קרוב לשפתו העליונה.
בחורף 1991–1992 נפרצה סוללת העפר של מאגר בנטל עקב הגשמים העזים, ומי המאגר שטפו את חוות הניסויים הסמוכה, בסיס חיילי האו"ם הסמוך, ומשם אל לתוך סוריה. באירוע אחר בשנה זו עלה חשש שמאגר בני ישראל יגלוש ויציף את חספין הסמוכה ואף הוחל בהכנות לפינוי התושבים מהמקום, אך חשש זה לא התממש לבסוף.[דרוש מקור] בעקבות אירועים אלו ננקטו צעדים שונים למזעור סכנות גלישה מהמאגרים בשנים הבאות.
בשנת 2017 הוחל בבנית מאגר בראון, במטרה להגדיל את כמות המים הזמינים בצפון הגולן. המאגר נבנה בצמוד למאגר בנטל כחלופה למורכבות ההנדסית והעלות הגבוהה הדרושים להגדלת מאגר בנטל. מאגר בראון אינו מאגר גיא, והוא מוקף בסוללה בכל היקפו, פרט לפתח בצידו הצפוני המחובר לתעלת מחפי הממלאת את המאגר. בשונה משאר המאגרים, תחתיתו של מאגר בראון מכוסה ביריעות פלסטיק למניעת חלחול המים. בניית המאגר הסתיימה בדצמבר 2019.[8]
בשנת 2020 החלה בנייתו של מאגר חושן, אשר יקום ממערב למושב קשת.[9] המאגר צפוי להכיל כ-2 מיליון מ"ק מים.
בשנת 2020 חברה "מי גולן" לחברת אנלייט כדי להקים מערכות של קולטים פוטו-וולטאים צפים על פני המאגרים. המערכת צפויה לייצר חשמל שיימכר לחברת החשמל, ובנוסף להקטין את אידוי המים מהמאגרים.[10] בשלב ראשון יותקנו המערכות במאגר עורבים ובמאגר בני ישראל, ובהמשך יותקנו גם במאגרים נוספים.
השפעות סביבתיות
המאגרים משנים את משטר הזרימה של הנחלים. סכירת מי השיטפונות מונעת את הזרם השטפוני במורד המאגרים והופכת את הזרימה לאיטית יותר. בנחלים הסכורים נרשמה ירידה בספיקות השיא ובקצב החזרה של אירועים שטפוניים. כך למשל אירוע שטפוני אשר היה מתרחש אחת לכמה שנים בודדות, מתרחש כעת אחת לכמה עשורים בנחלים הסכורים.[11]
סכירת הנחלים ומילוי המאגרים במלואם גורעת כ-20 ס"מ ממפלס הכנרת, אך מנגד נחסכת שאיבת כמות זהה מהכנרת לצורכי החקלאות בגולן, שאף זוכה למי השקיה באיכות טובה יותר.
לשינוי משטר הזרימה יש השפעה על הצומח והחי במורד האפיק. עצירת השיטפונות מונעת את כיסוח וגיזום האפיק, ומאפשרת את "סתימת" האפיק בצמחים שפלשו מגדות האפיק למרכזו. הירידה בספיקת המים משנה את אופי בית הגידול ומאפשרת פלישת מיני בעלי חיים ביצתיים.[12]
מנגד, המאגרים משמשים גם מקור מים לבעלי חיים אחרים, בעיקר עופות.