ליידי המילטון (באנגלית: That Hamilton Woman) הוא סרט דרמה היסטורי בשחור-לבן משנת 1941 בהפקתו ובבימויו של אלכסנדר קורדה עם ויוויאן לי ולורנס אוליבייה בתפקידים הראשיים.
הסרט מתאר את פרשת אהבתם של אמה המילטון (אנ'), אשתו של שגריר בריטניה בממלכת נאפולי והאדמירל הבריטי המפורסם, הוריישו נלסון, בתקופת המלחמות הנפוליאוניות.
הסרט צולם בארצות הברית בתקופה שאירופה הייתה כבושה על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות עדיין הייתה עדיין בת בריתה. בריטניה נשארה מבודדת במלחמתה. התסריט לסרט הוא פרו-בריטי מובהק ונפוליאון מצטייר בו כדיקטטור ללא מעצורים (כמו היטלר. כאשר נפוליאון הציע תנאים לשלום התנגד לכך נלסון בטענות הדומות לאלו של צ'רצ'יל: "נפוליאון לא יעצור עד שיכבוש את כל העולם, אין עושים שלום עם דיקטטורים, יש להרוס ולהשמיד אותם".
הסרט זכה להצלחה בארצות הברית, אבל להצלחה גדולה עוד יותר בברית המועצות. וינסטון צ'רצ'יל אף יזם את הקרנת הסרט במסיבה שבה השתתף גם פרנקלין דלאנו רוזוולט, ובסוף ההקרנה הוא פנה למשתתפים וציין "רבותיי, חשבתי שהסרט יעניין אתכם מעצם היותו מציג אירועים שדומים לאירועים שאנחנו שותפים להם כיום".
"תנועת אמריקה תחילה" (אנ') שהתנגדה לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה קראה להחרים את הסרט המעודד מלחמה. תנועה זו התפרקה שלושה ימים לאחר המתקפה על פרל הארבור. העלילה נפרשת בצורת פלאשבק בסיפורה של ליידי המילטון שהגיעה לתחתית לאחר מות נלסון.
בסרט יש שחזור של קרב טרפלגר בו נהרג נלסון.
הסרט זכה בפרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר.
קיצור העלילה
שוטרים תופסים בעיר קאלה, אישה שגנבה בקבוק אלכוהול. בבית הסוהר היא משוחחת עם זונה (הת'ר אנג'ל) שנאסרה ביחד איתה ואומרת לה ששמה הוא ליידי המילטון. היא ממשיכה בסיפורה לזונה שלא מאמינה לה.
אמה המילטון (ויוויאן לי) הייתה אישה בעלת "עבר". גדלה בשכונת עוני ואחר כך הייתה רקדנית במקומות מפוקפקים עד שהפכה לקורטיזנה. לבסוף הייתה לפילגש של צ'ארלס גרנוויל (אנ'). גרנוויל שלח אותה ואת אמה לביתו של דודו ויליאם המילטון (אנ') (אלן מובריין) שהיה שגריר בריטניה בממלכת נאפולי תמורת כיסוי חובותיו הכבדים. המילטון היה מבוגר, אלמן וצולע. הוא התאהב בה עוד כשראה ציור שלה בלונדון. הוא הסביר את המצב לאמה והציע לה נישואים והיא מחוסר ברירה הסכימה והפכה לליידי המילטון.
לאמה היו חיי עושר אך משעממים עד שנפגשה בלורד נלסון (לורנס אוליבייה). הוא היה קטוע יד ועיוור בעין אחת אך זה לא הפריע לה. כאשר כבשו הצרפתים את נאפולי הוא הבריח אותם ללונדון ושם פרחה אהבתם אם כי אשתו, ליידי פרנסיס נלסון (גלדיס קופר), לא הסכימה להתגרש ממנו. בשנת 1801 נולדה לאמה ונלסון, בת בשם הורשיה.
נלסון תמך באמה והם חיו בגלוי ובאושר עד שנקרא לקרב האחרון, קרב טרפלגר ב-21 באוקטובר 1805 ממנו לא חזר. לאחר מכן הידרדר מצבה של אמה והיא סיימה את חייה בשכרות ובעוני.
קישורים חיצוניים
