ליידי לוסי דאף גורדון (באנגלית Lady Lucie Duff-Gordon; 24 ביולי 1821 - 14 ביולי 1869) הייתה מתרגמת ונוסעת בריטית, ידועה בעיקר בזכות מכתביה ממצרים ומכף התקווה הטובה בדרום אפריקה, לשם נסעה בניסיון להקל על מחלת השחפת בה לקתה. במצרים, אליה הגיע בשנת 1861, התגוררה בלוקסור שבמצרים עילית ומשם כתבה ליקיריה, בעיקר לבעלה סר אלכסנדר דאף גורדון, ולאימה שרה אוסטין
מכתביה מבטאים מצד אחד התפעלות מאורח החיים הפשוט של העם במצרים, ממנהגים דתיים, מיחסים בין הדתות השונות ומצד שני כעס רב על השלטון העות'מאני העושק את פשוטי העם. במכתבים מתוארת הדרך האכזרית בה אולצו בני מצרים עילית ותושבי סודאן לעבוד בכפייה בשרות הפאשה למען בניית תעלת סואץ. כן מתוארות בהן צורות העבדות המקובלות במצרים - בעיקר עבדות במשק הבית ועבדות מינית. בין היתר ניתנת לדאף גורדון שפחה סודנית בת שמונה במתנה מאת הקונסול האמריקני. דאף גורדון זכתה באמונם של פשוטי העם במצרים בזכות פתיחותה לתרבות המזרח ובזכות הטיפול הרפואי שנתנה להם.
בקנה מידה של המאה העשרים מכתביה של דאף גורדון מבטאים גישה אוריינטליסטית, שילוב של התפעלות, ביקורת ורתיעה מן המזרח האקזוטי. גרסאות לא שלמות של המכתבים הוצאו לאור על ידי אימה בשנת 1965 ועל ידי בתה בשנת 1875, וגרסה מלאה יותר בשנת 1902.
דאף גורדון עסקה בתרגום מגרמנית וצרפתית לאנגלית (בילדותה היא התגוררה בגרמניה). בין השאר תרגמה את "מכשפת הענבר" מאת וילהלם מינהולד מגרמנית ואת "סטלה וונסה" מאת לאון דה ויל מצרפתית.
קישורים חיצוניים
_-_Lucie,_Lady_Duff_Gordon_-_NPG_5584_-_National_Portrait_Gallery.jpg)
