לוט מיריק מוריל (באנגלית: Lot Myrick Morrill; 8 במאי1813 – 10 בינואר1883) היה פוליטיקאיאמריקאי, שכיהן כמושל מיין ה-28, כסנאטור וכמזכיר האוצר של ארצות הברית בממשלו של הנשיאיוליסס ס. גרנט. הוא כיהן בכמה משרות נבחרות וממונות במשך כל ימי חייו. כמזכיר האוצר הוא היה מסור לקידום המטבע הקשה (מטבעות) על פני שטרות הכסף והקדיש את עצמו לשירות הציבור בעדיפות על פני האינטרסים של מפלגתו. מוריל התקבל באהדה כמזכיר האוצר על ידי העיתונות האמריקנית וחוגי וול סטריט ונודע בשל היושרה הפיננסית והפוליטית שלו. מוריל היה מזכיר האוצר הרביעי והאחרון של הנשיא גרנט.
מוריל נולד במיין. הוא התחנך בבית ספר ציבורי ולאחר תקופת לימודים קצרה בקולג' ווטרוויל שבמיין, הוא שימש כמנהל בית ספר פרטי בניו יורק. הוא למד משפטים וב-1839 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. לאחר מכן הוא פתח משרדי עורכי דין ברדפילד ובאוגוסטה, מיין. מוריל, שנודע בשל דיבורו הצח, היה עד מהרה לחבר אהוד בקרב ידידיו חברי המפלגה הדמוקרטית תומכי ההתנזרות מאלכוהול. ב-1854 נבחר מוריל לבית הנבחרים של מיין כנציג המפלגה הדמוקרטית ושימש כיושב ראש המפלגה במיין. בשנות ה-50 של המאה ה-19 הייתה האומה האמריקאית חלוקה בשאלת העבדות, ועקב כך השתנתה השקפתו הפוליטית של מוריל והוא עבר להיות חבר במפלגה הרפובליקנית, אך ורק בשל העובדה שהרפובליקנים התנגדו להרחבת העבדות. ב-1856 הוא נבחר לסנאט של מדינת מיין מטעם המפלגה הרפובליקנית וב-1858 נבחר כמושל מיין, תפקיד בו הוא כיהן עד לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית ב-1861. באותה שנה הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית, בעקבות התפנות המושב של מיין בסנאט לאחר שהאניבל המלין נבחר כסגן הנשיא תחת הנשיא אברהם לינקולן. כהונתו בת 15 השנים של מריל בסנאט התרחשה במהלך מלחמת האזרחים ותקופת השיקום. הוא תמך בחקיקה שהוציאה את העבדות אל מחוץ לחוק בוושינגטון די. סי. ודחף לקידום החינוך וזכות הבחירה לעבדים המשוחררים האפרו-אמריקאים.
לוט מוריל נולד בבלגרד (אז בתחומי מסצ'וסטס, כיום בתחומי מיין) להוריו פילסי וננסי (לבית מקומבר) מוריל. משפחתו מכל צדדיה הייתה ממוצא אנגלי. אבי המשפחה שהיגר לצפון אמריקה מאנגליה ב-1632, אברהם מוריל, היה חלק מההגירה הפוריטנית הגדולה. משפחת מוריל הייתה משפחה גדולה. לוט מוריל היה אחד מתוך 14 ילדים. אחיו הגדול, אנסון מוריל, היה גם הוא מושל מיין וחבר בית הנבחרים של ארצות הברית. לאחר שלמד בבית ספר ציבורי, לימד מוריל בבית ספר תיכון מקומי כדי לחסוך כסף ללימודיו בקולג'. בגיל 18 החל מוריל ללמוד בקולג' ווטרוויל. לאחר תקופת לימודים קצרה שם, הוא שימש במשך שנה כמנהל בבית ספר פרטי בניו יורק. לאחר מכן שב מוריל למיין ולמד משפטים בהדרכתו של השופט פולר ברדפילד. ב-1839 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ופתח משרד עורכי דין מצליח. באותה תקופה הוא החל להיות מעורב בפעילותה של המפלגה הדמוקרטית והיה נואם פופולרי בקרב ידידיו במפלגה.
קריירה פוליטית במיין
מוריל נכנס לחיים הפוליטיים כדוברה של תנועת ההתנזרות משתייה במיין ושל תנועות פוליטיות נוספות. ב-1841, לאחר שהתפרסם באזורו, הוא עבר לאוגוסטה, שם הוא נאם בפני הוועדות בבית המחוקקים המדינתי. כך הוא החל לצבור ניסיון בפוליטיקה של מיין. הוא החל לעסוק בעריכת דין באוגוסטה ושותפיו היו ג'יימס ברדבראי וריצ'רד רייס. ב-1849 היה מוריל ליושב ראש המפלגה הדמוקרטית במיין ובתפקיד זה הוא שימש עד 1856. ב-1854 הוא נבחר מטעם הדמוקרטים לבית הנבחרים של מיין. החל מ-1855 החל מוריל להתנער ממצע מפלגתו ובסופו של דבר עבר אל המפלגה הרפובליקנית, זאת על רקע הוויתורים של המפלגה הדמוקרטית למדינות העבדות. בבחירות לנשיאות של 1856, האמין מוריל שג'יימס ביוקנן היה מועמד טוב, אך הוא ציין שמצע המפלגה הדמוקרטית היה "שערורייה לאומה ועלבון לצפון". שינוי השקפותיו הפוליטיות של מוריל נעשה יחד עם אחיו, אנסון מוריל, ועם ידידו ולימים סגן הנשיא האניבל המלין. מוריל ניתק לחלוטין את קשריו עם המפלגה הדמוקרטית ועבר באופן רשמי למפלגה הרפובליקנית. כחבר המפלגה הרפובליקנית הוא נבחר לסנאט של מיין ב-1856, שם הוא כיהן כנשיא הסנאט. הוא היה הרפובליקני הראשון שכיהן בתפקיד זה, ונציגי המפלגה החזיקו בו עד 1964, למעט תקופה קצרה. ב-1858 נבחר מוריל כמושל מיין (אחיו אנסון כיהן כמושל גם הוא בשנים 1855–1856). מוריל כיהן כמושל עד לינואר 1861, כאשר הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית במקומו של האניבל המלין, שפינה את מושבו בסנאט כאשר התמודד לתפקיד סגן הנשיא כשותפו למרוץ של אברהם לינקולן.
סנאטור
מלחמת האזרחים
מוריל נכנס לסנאט בנקודת מפנה היסטורית, ערב פרוץ מלחמת האזרחים. הוא התנגד נחרצות לפשרה עם עקרונות העבדות, באמצעות תיקונים חוקתיים, להשכנת שלום. בפברואר 1861 הוא השתתף בוועידת השלום שבה נעשה ניסיון למנוע את פרוץ המלחמה והוא התנגד להצעות הפשרה של ג'ון קריטנדן, שדמו לאלו של פשרת קריטנדן. במרץ 1862 תמך מוריל בחקיקה שקבעה את שחרורם של העבדים במדינות הדרום שישוחררו. מוריל האמין שחקיקה זו תהווה נשק כנגד מדינות הדרום המורדות. באפריל אותה שנה הוא נאם בזכות החוק שהעביר הקונגרס ונחתם על ידי הנשיא לינקולן שעל פיו שוחררו העבדים בוושינגטון הבירה. בסיום המלחמה הוא טען נגד ענישתן של מדינות הדרום על מרידתן והעדיף חינוך משמעותי לכל בני הגזעים.
ב-1876 מונה מוריל כמזכיר האוצר על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט ובתפקיד זה הוא כיהן עד תום נשיאותו של גרנט ובחמשת הימים הראשונים של הנשיא הבא, רתרפורד הייז. מוריל מונה לתפקיד בעקבות התפטרותו של בנג'מין בריסטו, שנחל הצלחה בהעמדתם לדין של חברי רשת "מעגל הוויסקי" שהייתה מערך להעלמת הכנסות לצורך הימנעות מתשלומי מס בה היו שותפים יצרני ויסקי במערב התיכון ופקידים מושחתים של שירות הכנסות הפנים. בריסטו התפטר בשל חיכוך בינו לבין הנשיא גרנט על רקע פעולות הקנאית לביצוע רפורמות במחלקת האוצר ועל רקע הרצון שלו להתמודד בבחירות לנשיאות של 1876. עם כניסתו לתפקיד, היה מוריל אחראי על כל התיקים הסודיים שהותיר אחריו בריסטו בנוגע למשפטי מעגל הוויסקי. אף על פי שלמוריל לא היה מוניטין של איש פיננסים, הוא האמין ביושרה פוליטית ורווחה האמונה שהוא ינהל את המחלקה באותו אופן כמו ג'ורג' סיואל באוטוול, מזכיר האוצר הראשון בממשלו של גרנט. מינויו של מוריל אושר בסנאט ללא שאלות והוא התקבל באהדה בעיתונות ובחוגי וול סטריט. מושבו בסנאט, שהתפנה עם מינויו כמזכיר האוצר, אויש על ידי יריבו ג'יימס בליין.
הוויכוח על פדיון שטרות הכסף
במהלך כהונתו של מוריל כמזכיר האוצר התנהל וויכוח על השאלה אם יש לשוב ולהצמיד את הדולר לתקן הזהב או להמשיך ולהנפיק שטרות כסף שיהיו נתוני לתנודות האינפלציה. כמו קודמו בריסטו, טען מוריל לטובת תקן הזהב וראה בשטרות הכסף כאמצעי "בלתי ניתן להחלפה ולהמרה" וכ"מנוגד לעקרונות החוקה". עם זאת, שטרות הכסף היו פופולריים בדרום ובמערב, שם היה נחוץ הון בעלות נמוכה לפיתוח הכלכלה. מוריל ייעץ לקונגרס שיש להגדיל את מלאי הזהב של האוצר כדי שימשמש לגיבוי המטבע ב-1879, על סמך חוק לחידוש המטבע הקשה, שהפחית את כמות השטרות במחזור ל-300 מיליון דולר.
שנותיו האחרונות
לאחר תום כהונתו כמזכיר האוצר שב מוריל למיין ומונה לגובה המכס של נמל פורטלנד.
.jpg)
