לוחמים לשלום היא תנועה שהוקמה בשנת 2005 על ידי קבוצת ישראלים ופלסטינים, שלדבריהם "לקחו חלק פעיל במעגל האלימות באזורנו: ישראלים כחיילים בצבא הגנה לישראל והפלסטינים כלוחמים למען חירותה של ארצם פלסטין מן הכיבוש הישראלי" והגיעו למסקנה "כי פתרון הסכסוך לא יושג באמצעים צבאיים על ידי אף אחד מן הצדדים". לדברי מקימיה, הם "נושאים דגל כפול – לא לכיבוש ולא לכל פעולה אלימה".
עקרונות
התנועה הוקמה כתוצאה מתחושה גוברת והולכת בקרב חבריה הישראלים והפלסטינים כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המתקיים זה עשרות שנים, לא יגיע לידי פתרונו בעזרת שימוש בכוח מכל סוג שהוא, וזאת משום שכל כוח מוליד אלימות בקרב הצד השני וממילא מעצים את האלימות באזור במקום להפחית אותה.
התנועה תומכת בהקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית בגבולות 1967, או בכל פתרון אחר שיתקבל בהסכמה הדדית.[1] התנועה מתנגדת להתנחלויות ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים כחלק מהתנגדותה ל"צעדים חד צדדיים שמטרתם הצבת מכשולים והנצחת הסכסוך".[2]
הארגון אינו רואה את עיקר פעילותו בקיום דיאלוג, אלא רואה בדיאלוג אמצעי להעצמת כוחה של הקבוצה והפיכתה ל"במה פוליטית רבת עוצמה" שתוכל להשפיע על המציאות הפוליטית באזור.
הקבוצה התפרסמה גם בעקבות מותה של עביר עראמין, בתו בת ה-10 של בסאם עראמין, חבר התנועה תושב ענאתא, אשר נפגעה בראשה בינואר 2007 מירי כוחות מג"ב שבוצע ברשלנות.[6][7]
התנועה מקבלת תרומות של ממשלת גרמניה (דרך קרן היינריך בל), ממשלת ספרד (דרך AECID), קרן SIVMO מהולנד, וקרנות נוספות.[9] ב-2011 הודיע הסופר הבריטי איאן מקיואן כי בחר לתרום לארגון את כספי פרס ירושלים שקיבל באותה שנה.[10]
הפולמוס סביב פעילות לוחמים לשלום
פעילות הארגון ספגה ביקורת, בין היתר בעקבות פרסום הקלטות שמהן עלה כי במפגש של הארגון קרא פעיל יהודי לבני שיחו הפלסטינים לפתוח באינתיפאדה שלישית משום שאחרת ישראל לא תצא מיהודה ושומרון, וכן כי בסיור מטעם הארגון הובאו פלסטינים שסיפרו שהמתנחלים גורמים לכך שפלסטינים יחלו בסרטן כאשר הם מזרימים ביוב ומובילים חזירים.[11] הפגנות מחאה מתקיימות מדי שנה נגד הטקס האלטרנטיבי שמקיים הארגון ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
