לואיס פֶּרְסינְגֶ'ר (באנגלית: Louis Persinger; 11 בפברואר 1887 - 31 בדצמבר 1966) היה כנר, פסנתרן ומורה לכינור אמריקאי.
חייו
פרסינג'ר החל ללמוד נגינה בגיל צעיר בקולורדו, והופיע לראשונה בפומבי בגיל 12. לימודיו העיקריים היו בקונסרבטוריון של לייפציג, שם למד כינור אצל האנס בקר, פסנתר אצל קארל בווינג וניצוח אצל ארתור ניקיש. משם עבר להשתלם אצל אז'ן איזאיי בבריסל ואחר, במשך שתי עונות קיץ, אצל ז'אק טיבו בצרפת. ארתור ניקיש תיאר אותו כ"אחד התלמידים המוכשרים ביותר שלמדו אי פעם בקונסרבטוריון של לייפציג".
פרסינג'ר כיהן כמנצח הראשי של הפילהרמונית של ברלין ושל תזמורת האופרה המלכותית של בריסל לפני שהתמנה למנהל ולעוזר מנצח של התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו ב-1915 ולממשיכו של לאופולד אאואר בבית הספר ג'וליארד בניו יורק ב-1930.
פרסינג'ר נודע ביותר כמורם של כנרים דגולים כיהודי מנוחין, רוג'רו ריצ'י, אייזק שטרן, סטיבן הרו, קאמילה ויקס, צבי צייטלין ואחרים. הוא היה גם הפסנתרן המלווה של ריצ'י ברסיטלים והקלטות, ושל מנוחין בהקלטות הראשונות שלו.
לואיס פרסינג'ר ניגן בכמה כלים מעולים במהלך הקריירה המפוארת שלו, בהם סטרדיוואריוס ליפינסקי מסביבות 1715, דומניקו מונטאניאנה וניקולא לופו.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg){kind=logo}
