לואיג'י פגיולי (באיטלקית: Luigi Fagioli, 9 ביוני 1898 - 20 ביוני 1952) היה נהג מרוצים איטלקי שזכה לכינוי "השודד מאברוצי". הוא הנהג המבוגר מיותר שניצח מרוץ באליפות הפורמולה 1 והוא גם המנצח היחיד שנולד לפני תחילת המאה העשרים.
קריירת מרוצים
פגיולי נולד בעיירה אוזימו שבחבל אנקונה, איטליה. בגיל צעיר החל להתחרות במרוצי טיפוס גבעה ומכוניות ספורט. בשנת 1926 החל להתחרות במרוצי גרנד פרי ובשנת 1930 צורף לקבוצת מזארטי. ההצלחה שלו הייתה מהירה ובאותה השנה ניצח את מרוץ הקופה צ'יאנו והמרוץ במסלול אבלינו. באפריל של 1931 התחרה ראש בראש מול לואי שירון בגרנד פרי מונקו. שירון ניצח לבסוף את המרוץ, אך פגיולי הציג את יכולות הנהיגה הגבוהות שלו וזכה לשבחים רבים על המאבק שניהל. בקרב נוסף ביניהם שהתקיים במונצה בהמשך השנה ניצח פגיולי את שירון ואת אקילה ורצי וטאציו נובולארי האיטלקים. בשנת 1932 ניצח את הגרנד פרי של רומא. לקראת עונת 1933 הוחתם על ידי אלפא רומיאו בסקדוריה פרארי. הוא התחרה באלפא רומיאו P3 וניצח את הקופה אצ'רבו, גרנד פרי קומנז' וגרנד פרי איטליה.
בשנת 1934 הוחתם על ידי קבוצת בנץ כחלק מקבוצת "חיצי הכסף" ("Silver Arrows"). הוא זכה להצלחה רבה על המסלול, אך היחסים בינו ובין מנהל הקבוצה והנהגים האחרים היו קשים. במהלך המרוץ הראשון בקבוצה נטש פגיולי את המכונית לאחר שקיבל הוראה מאלפרד נויבאואר, מנהל הקבוצה, להישאר במקום השני ולאפשר למנפרד וון בראוכיטש לנצח את המרוץ. יחד עם רודולף קרצ'יולה הוא ניצח בפעם השנייה ברציפות את הקופה אצ'רבו ואת הגרנד פרי האיטלקי והוסיף ניצחון בגרנד פרי ספרד. בשנתו השנייה בקבוצה ניצח את גרנד פרי מונקו ואת גרנד פרי פניה ריין, אך היחסים עם החברים לקבוצה המשיכו להדרדר. במהלך העונה ניסה לעקוף מספר פעמים את קרצ'יולה, למרות שקיבל הוראות קבוצתיות שלא לעשות כן. בסיום עונת 1936 עזב את מרצדס וחתם בקבוצת אוטו יוניון, שהייתה היריבה הגדולה של מרצדס. במהלך גרנד פרי טריפולי התפתח עימות פיזי בו תקף את קרצ'יולה, חברו לקבוצה לשעבר.
בעיות בריאותיות, כולל שיגרון, החלו להקשות על פגיולי להתחרות. בקופה אצ'רבו נלאף להיעזר במקל הליכה והוא נאלץ לפרוש מהתחרות. שיפור ניכר במצבו איפשר לו לחזור לתחרויות לאחר תום מלחמת העולם השנייה. בגיל 52 הצטרף פגיולי לקבוצת אלפא רומיאו לקראת עונת הבכורה של אליפות הפורמולה 1. בחמישה מתוך שישה מרוצים סיים על הפודיום. את העונה סיים במקום השלישי בדירוג הנהגים. בעונת 1951 השתתף רק במרוץ אחד - גרנד פרי צרפת, בו חלק את הניצחון יחד עם חואן מנואל פנג'יו[1]. הניצחון בגיל 53 ו-22 ימים הפך אותו למנצח המבוגר ביותר בתולדות האליפות.
בשנת 1952 התחרה עבור קבוצת לנצ'יה במרוצי מכוניות ספורט. במרוץ המילה מילייה סיים במקום השלישי כשהוא מקדים את יריבו הוותיק קרצ'יולה. זמן קצר לאחר מכן לקח חלק בגרנד פרי מונקו, שכלל באותה השנה גם מכוניות ספורט. הוא נפגע בתאונה, שהייתה נראית כתאונה קלה, אך הפציעות הפנימיות היו חמורות. שלושה שבועות לאחר מכן נפטר בבית החולים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בשנים הראשונות של אליפות הפורמולה 1 נהגים יכלו לחלוק מכונית במהלך המרוץ. במידה וזכו בנקודות הן התחלקו ביניהם שווה בשווה.
.jpg)
