לגיון הזרים (בצרפתית: Légion Étrangère) הוא יחידה מיוחדת בתוך הצבא הצרפתי מאז 1831. הלגיון נוסד במיוחד לשמש כיחידה לשירות אזרחים זרים המבקשים להצטרף לצבא צרפת, אולם מפקדיו הם קצינים צרפתים. ללגיון יכולים להצטרף אף אזרחי צרפת והם מהווים 24% מן המגויסים. לאחר מהפכת יולי 1830 נאסר על אזרחים זרים להתגייס לצבא צרפת והלגיון נוסד כדי לעקוף מגבלה חוקית זו. הלגיון אף שימש את השלטון כדי לשלוח לחזית מהגרים רבים, שחלקם נחשבו למהפכנים בדעותיהם.
עיקר תפקיד חיילי לגיון הזרים היה בשמירה ובהרחבת האימפריה הצרפתית במהלך המאה ה-19, אולם הם אף לחמו בכל מלחמות צרפת, כולל מלחמת צרפת–פרוסיה ושתי מלחמות העולם. לאורך כל שנות קיומו היה לגיון הזרים בעל תפקיד בולט בצבא צרפת. בתחילת המאה ה-21 מהווה לגיון הזרים יחידת עילית שאימוניה משלבים תורות לחימה מודרניות עם רוח קרב ייחודית. אימוני הלגיון נודעים לא רק בדרגת הסיבולת הגופנית הגבוהה הנדרשת להם, אלא אף בלחץ הפסיכולוגי הקיצוני המופעל על המגויסים, זאת כאמצעי לגבש יחד חיילים הבאים ממגוון גדול של תרבויות ולאומים. באופן רשמי, לאורך כל שנות קיומו שירתה בלגיון הזרים אישה אחת בלבד, הבריטית סוזן טרוורס, שהצטרפה ללגיון בשנות ה-40.
היסטוריה
לגיון הזרים נוסד על ידי לואי פיליפמלך הצרפתים, ב-10 במרץ1831, לשם תמיכה במלחמתו באלג'יריה, אך לאחר שהוקם הלגיון הוא תיגבר את כוח הצבא הצרפתי במלחמות רבות כמו במלחמת קרים, במקסיקו ובאיטליה. בהתחלה הוקמו רק שני גדודים אך הם נמסרו במהרה לידי איזבלה השנייה מלכת ספרד כסיוע במלחמתה בדודה דון קרלוס על כס השלטון בספרד. מתוך כ-4,000 לגיונרים שנשלחו להילחם לצד מלכת ספרד רק כ-500 חזרו לצרפת.
אלג'יריה
הלגיון נשלח לתגבר את כוחות צרפת באלג'יריה שנלחמו בכוחות מורדים ערבים שהונהגו על ידי עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי – אמיר ערבי שנחשב לאיש קדוש בעיניי המוסלמים באלג'יריה. בתחילה זכה עבד אל-קאדר בהצלחות רבות, בזכות טקטיקות של פגע וברח ופשיטות על יישובים מבודדים, בהן נקט. כ-3,000 לגיונרים נשלחו בשנת 1837, כדי לסייע בחיסול המרד, וכן מונה מפקד חדש לאלג'יריה, תומאס בוגואד. המפקד החדש החליט לשנות את טקטיקת הלחימה, ובמקום לנוע בשיירות גדולות עם ציוד כבד, החליט לצייד את הלגיונרים בציוד הבסיסי ביותר ולדרוש מהם לחיות מן הסביבה. שינוי זה הפך את הלגיון לכוח פעולה מהיר שיכול לעבור מרחקים ארוכים במהירות ולא היה זקוק לסיוע לוגיסטי מסורבל. הלגיון השתמש באותן טקטיקות בהן השתמש עבד אל-קאדר. ב-1840 החלה הטקטיקה החדשה להראות תוצאות, והמרד החל להתפורר. ב-1847 נכנע סופית עבד אל-קאדר, והוגלה לסוריה. המערכה באלג'יריה קבעה את אופיו של לגיון הזרים, כיחידה הנעה עם ציוד מינימלי, ומכלכלת את עצמה מן השטח.
לאחר הניצחון על כוחות המורדים ביצעו כוחות הלגיון עבודות תשתית אזרחיות (כגון סלילת כבישים) לשיפור פני אלג'יריה והכנתה להתיישבות צרפתית. בסיס הלגיון נקבע בעיירה הקטנה סידי בל-עבאס. עם הקמת מפקדת הלגיון בעיירה, גדלה אוכלוסייתה מכ-400 איש לכ-150,000, ובכך היא הפכה לאחת הערים הגדולות באלג'יריה.
מקסיקו
ב-1862 נחתו כוחות צרפתים במקסיקו כיוון שנשיא מקסיקו הקפיא את תשלומי החובות של ארצו לצרפת, בריטניה, ספרד וארצות הברית. נפוליון השלישי קיסר צרפת תכנן לכבוש את מקסיקו ולהפוך את מקסיקו למדינת חסות צרפתית. הלגיון לא נשלח להשתתף בפלישה ונשאר בתפקידי שיטור ובנייה באלג'יריה. קציני הלגיון, שכעסו על כך שהם נשארו לבצע תפקידי שיטור ובנייה ולא נשלחו למקסיקו להשתתף במערכה, כתבו מכתב תלונה לקיסר בו ביקשו שהלגיון יישלח למקסיקו. ב-19 בינואר 1863 נפוליון השלישי אישר את בקשתם וציווה לשלוח כוח בגודל של חטיבה מן הלגיון להשתתף במערכה במקסיקו. ב-28 במרץ הכוח שהורכב מ-48 קצינים וכ-2,000 לגיונרים הגיע לורה קרוז במקסיקו. על הלגיון הוטלה המטלה של אבטחת צירי האספקה שעברו בשטחי ביצות מוכי מחלות. הפיקוד הצבאי שחשש מפגיעה במורל של כוחות הצבא הסדירים אם הם יוצבו באזורים מוכי מחלות, העדיף להציב בהם את כוחות הלגיון שהיו מורכבים מזרים שכירים. הישיבה בביצות פגעה קשות במצבת כוח האדם של הלגיון ובמהרה צמצמה את כמות הלגיונרים וגרמה לצמצום סד"כ הכוחות שאבטחו את צירי האספקה.
ללגיון הזרים נוצר שם עולם במקסיקו ב-30 באפריל1863 בהיתקלות שנודעה בשם קרב קמרון. יחידת הסיור הזעירה בפיקודו של קפיטן דאנז'ו, שכללה 62 חיילים ו-3 קצינים, כותרה ב"חוות קמרון" במקסיקו על ידי חיל הרגלים וחיל הפרשים המקסיקני, שכלל שלושה גדודים (כ-2,000 איש). חרף מצבם הנואש, לחמו אנשי לגיון הזרים כמעט עד האדם האחרון.
קפיטן דאנז'ו נהרג במהלך קרב ההגנה על החווה, וכשאזלה התחמושת לקבוצה שנותרה בחיים הם הסתערו בכידונים שלופים על הצבא המקסיקני. בסופו של דבר נותרו רק שלושה מחיילי הלגיון על הרגלים שהסכימו להיכנע בתנאי שיתאפשר להם לעבור בביטחון, ולשמור על נשקם. המפקד המקסיקני העיר: "אלה לא חיילים, אלה הם שדים", והסכים לבקשתם.
כיום, "יום קמרון" הוא יום חשוב בחגיגות הלגיונרים של לגיון הזרים, ובו מוצגות לראווה היד התותבת של קפיטן דאנז'ו שהוחזרה כמה שנים אחרי הקרב והוענקה על ידי מפקד צבא מקסיקו למפקד הלגיון.
הלגיון נשאר במקסיקו עד לשנת 1870. הוא פונה עם שאר הכוחות הצרפתים עם סיום ההתערבות הצרפתית במקסיקו.
במערכה במקסיקו איבד הלגיון כ-2,000 קצינים וחיילים, כ-1,500 מתוכם בגלל מחלות.
מלחמת צרפת–פרוסיה
במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה ניסה לגיון הזרים להסיר את המצור על פריז, תוך ניסיון להבקיע את הקווים הגרמניים. הלגיון נכשל, ולא הצליח להסיר את המצור מפריז. הלגיון סבל אבדות רבות במהלך המלחמה וסיים אותה עם מניין הרוגים גבוה יותר מכל שאר יחידות צבא צרפת.
הלגיון השתתף בדיכוי הקומונה הפריזאית ובטבח של תושבי פריז. הלגיון הואשם באחריות לטבח על ידי ארגוני שמאל רבים בצרפת אף על פי שהלגיונרים היו מיעוט בכוחות שתקפו את הקומונה והטבח בוצע בהוראת הממשלה בוורסאי, האשמה זו נמשכה במשך זמן רב (ב-1970 המפלגה הקומוניסטית הצרפתית המשיכה להאשים את הלגיון באחריות לטבח).
מלחמות קולוניאליות
במשך הרפובליקה הצרפתית השלישית, שיחק הלגיון תפקיד ראשי בהתפתחות צרפת הקולוניאלית. חייליו נלחמו בצפון אפריקה (שם הקימו כאמור את מפקדתם, בסידי בל-עבאס באלג'יריה), במדגסקר ובהודו-סין, שם הם הובילו את ההשתלטות הצרפתית על האזור. הם עמדו מול כוחות מקומיים שנתמכו על ידי סין. הלגיון לקח חלק גדול בהגנה על טוואן קואנג בשנת 1886.
מלחמות העולם הראשונה
במלחמת העולם הראשונה נלחם הלגיון קרבות רבים, גורליים וקריטיים, ובכללם קרב ורדן. רבים מן המתנדבים לשורות הלגיון במלחמת העולם הראשונה היו צעירים אמריקנים שהתנדבו ישר עם פרוץ המלחמה ב-1914. המתנדבים החדשים היו שונים מבחינה איכותית מהלגיונרים הוותיקים, מה שהקשה על שילובם בלגיון. עם כניסת ארצות הברית למלחמה רוב המגויסים האמריקנים שוחררו מן הלגיון כדי שיצטרפו לכוחות האמריקנים. לגיונרים שהגיעו ממעצמות הציר (גרמניה, אוסטרו-הונגריה וכו') הוצבו בצפון אפריקה כדי למנוע סכנה של מרד או עריקה מצד הלגיונרים.
כוחות תגבור של הלגיון נשלחו לסוריה עם פרוץ המרד הדרוזי. הם נלחמו בכל הקרבות כנגד המורדים הדרוזים. בעקבות התנאים הגרועים שהלגיונרים קיבלו, רבים מהם ערקו או ניסו לערוק מן הלגיון.
מלחמת העולם השנייה
לבוש קרבי של לגיונר בזמן המערכה על אפריקה.
לגיון הזרים היה פעיל מאוד במלחמת העולם השנייה, וקיבל תפקיד ראשי במבצעים במזרח התיכון, במערכה במזרח אפריקה ובמבצעים בצפון אפריקה. אחת הבריגדות של הלגיון התפרסה בקרב ביר חכים. חלקה הגדול של הדמי (מחצית) בריגדה ה-13 בפיקודם של ראלף מונקלאר ופייר קניג הייתה היחידה היחידה של לגיון הזרים שנענתה לקריאתו של דה גול והצטרפה לכוחות צרפת החופשית, לעומתם רוב הלגיון שמר אמונים לצרפת של וישי. גרמניה לחצה על צרפת של וישי לשחרר את הלגיונרים הגרמנים מהשירות בלגיון. רבים מהלגיונרים הגרמנים היו גולים פוליטיים מרחבי הקשת הפוליטית הגרמנית (חלקם היו מהאגף השמאלי של המפלגה הנאצית שחוסל בליל הסכינים הארוכות ויהודים גרמנים רבים) שנמלטו מגרמניה הנאצית. היטלר רצה לגייס חלק מהם לצבא הגרמני ואת השאר לשלוח למחנות ריכוז. ממשלת צרפת של וישי סירבה ללחץ הגרמני לבטל את החוזים של הלגיונרים הגרמנים אבל הסכימה לשחרר כל לגיונר שיבחר לעבור לשירות בורמאכט.
ידוע על לפחות מקרה אחד שבו סולק לגיונר יהודי (יליד אוסטריה) משורות הלגיון, בשנת 1942 (לאחר שחרור אלג'יריה על ידי צבא ארצות הברית בשנת 1943 הורשה לחזור לשירות).
הודו-סין
בעקבות חוסר הפופולריות של המלחמה והתמרמרות אזרחי צרפת עקב דיווחים על כמות ההרוגים הגדולה ממגויסי החובה, החליטה ממשלת צרפת שעיקר הכוחות שיילחמו בהודו-סין יהיו אנשי הקבע של צבא צרפת ולגיון הזרים. חלק גדול מן הלגיונרים שנשלחו להודו-סין היו חיילים גרמנים לשעבר בוורמאכט. לגיון הזרים היה מעורב בהגנה על דיין ביין פו, ואיבד שם מספר רב של חיילים.
מלחמת אלג'יריה
מלחמת העצמאות האלג'ירית (1954–1962) הייתה טראומטית עבור הלגיון וכמעט גרמה לפירוקו. הלחימה נגד "החזית לשחרור לאומי" ו"צבא השחרור הלאומי" (ALN) הייתה אכזרית וקשה, ולוחמים רבים פיתחו כעס כאשר ממשלת צרפת בראשות שארל דה גול כנשיא הודיעה על עזיבת אלג'יריה. מספר גנרלים ניצלו את התמרמרותם של הלגיונרים וניסו לבצע מהפכה צבאית. הם השתמשו בגדוד המוצנח הזר הראשון כדי להשתלט על אלג'יריה אך הניסיון נכשל. לאחר כישלון המרד דה גול התכונן לסגור את לגיון הזרים עקב השימוש בהם בניסיון ההפיכה ולבסוף חזר בו, אך צמצם את סד"כ כוח האדם של הלגיון.
לאחר עזיבת אלג'יריה
לאחר הקמת אלג'יריה והתנתקותה מצרפת מפקדת הלגיון עקרה למושבה הנוכחי בעיר אבויין בדרום צרפת. גורם זה, בנוסף לפירוק יחידות העילית של הלגיון ועצירה וכליאה של קצינים, נגדים ולגיונרים רבים גרמו לירידה קשה במורל ולעריקה רבה. כאשר הנשיא דה גול הכריז בסופו של דבר שהלגיון לא יפורק, והגביל את מצבת כוח האדם ל-8,000 איש ללא ציוד צבאי כבד, המורל בלגיון התמתן.
הלגיון קיבל תפקיד חדש ואורגן ככוח התערבות שניתן לשלוח אותו לכל מקום על פני כדור הארץ במהירות.
בספטמבר 1990, גדוד הפרשים הזרים הראשון, גדוד הזרים השני וגדוד ההנדסה הזרים השני נשלחו למפרץ הפרסי כחלק ממבצע "צבי" (בצרפתית Opération Daguet). הם היו חלק מאוגדת השריון הקלה השישית הצרפתית. עם תחילת הפלישה לעיראק הלגיונרים כבשו את שדה התעופה אל-סלאם, תחת התנגדות קלה. מלבד זאת, הלגיון כמעט ולא פעל בעיראק.
מרבית קציני הלגיון הם קצינים צרפתים ממונים. עם זאת, כ-10% מהקצינים הם הלגיונרים שטיפסו בסולם הדרגות עד שהגיעו לדרגתם הנוכחית. שאר הלגיון מורכב מאנשים ממגוון רחב של נתינויות, כאשר חיילי הלגיון שהם בעלי נתינות צרפתית הם 25%–35% מהלגיונרים. המתנדבים הזרים הם בעיקרם אירופאים. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, זכה הלגיון לתגבורות גדולות של חיילים מבריטניה ומסרביה.
הלגיונרים רשאים להתגייס ללגיון תחת שם בדוי והצהרת נתינות בדויה, זאת כדי לאפשר קבלת מתגייסים החפצים לפתוח דף חדש בחייהם. אפשרות זו פתוחה אף בפני אזרחים צרפתים המעוניינים לטשטש את עברם. לאחר שנת שירות, רשאי המתגייס להסדיר את מעמדו תחת זהותו האמיתית.
בעבר, יצאו ללגיון מוניטין של מוקד משיכה לפושעים ומבוקשי-חוק, המבקשים להפוך לשכירי חרב. כיום, מפעיל הלגיון קריטריונים סלקטיביים יותר לקבלה לשירותיו, ועל פי רוב נמנע מגיוס עבריינים מורשעים.
חייל לגיון רשאי לבקש אזרחות צרפתית לאחר שלוש שנות שירות. בנוסף, חייל שנפצע בקרב למען צרפת זכאי לאזרחות מכוח סעיף בחוק האזרחות הצרפתי הנקרא "צרפתי מכוח דם שותת".
המפקדה ומיקום הלגיון
בתחילה המפקדה של לגיון הזרים הצרפתי לא הייתה ממוקמת בצרפת, אלא בימי מלחמה. עד לשנת 1962, המפקדה של לגיון הזרים הייתה ממוקמת באלג'יריה, בסידי בל-עבאס. המפקדה הנוכחית נמצאת בצרפת, בעיראבויין, בסמוך למרסיי. כיום, חלק מהלגיון מוצב בקורסיקה, חלק מעבר לים, ושארית הלגיון ממוקמת בדרום צרפת.
גיוס
כל גבר בריא בגופו ונפשו מגיל 17.5 עד 40 יכול להתגייס ללגיון (עד גיל 18 נדרשת הסכמת הורים). התגייסות ללגיון היא רק באחת מעשר לשכות הגיוס, שממוקמות בצרפת. כל מתגייס צריך לעבור בדיקה רפואית, בדיקת כושר בסיסי וריאיון עם קצין גיוס וקב"ן. מתגייסים שנמצאים מתאימים מוחתמים על חוזה שירות בן חמש שנים ומיידית מתחילים את ההכשרה הבסיסית.
מאז שנת 2000 מקבל הלגיון גם נשים לשורותיו[1].
הלגיון מורכב מתשעה רגימנטים ועוד כוח בגודל של פלוגה. כוחות הלגיון באופן קבוע מפוזרים על פני הגלובוס באזורים בהם צרפת מעורבת צבאית או במשימות שלום. רוב בסיסי האם של הרגימנטים נמצאים בצרפת גופא אך חלק מבסיסי האם של הרגימנטים נמצאים מחוץ לשטחי צרפת גופא.
כל ליגיונר חייב לדעת בעל-פה את "קוד הערכים של הליגיונר". לגיונרים מבלים שעות בלימוד הקוד ובשינונו ואחר כך בלימוד אמירת הקוד בקול רם ובצורה אחידה:
צרפתית
עברית
Art. 1 - Légionnaire, tu es un volontaire, servant la France avec honneur et fidélité.
Art. 2 - Chaque Légionnaire est ton frère d'armes, quelle que soit sa nationalité, sa race ou sa religion. Tu lui manifestes toujours la solidarité étroite qui doit unir les membres d'une même famille.
Art. 3 - Respectueux des traditions, attaché à tes chefs, la discipline et la camaraderie sont ta force, le courage et la loyauté tes vertus.
Art. 4 - Fier de ton état de Légionnaire, tu le montres dans ta tenue toujours élégante, ton comportement toujours digne mais modeste, ton casernement toujours net.
Art. 5 - Soldat d'élite, tu t'entraînes avec rigueur, tu entretiens ton arme comme ton bien le plus précieux, tu as le souci constant de ta forme physique.
Art. 6 - La mission est sacrée, tu l'exécutes jusqu'au bout et si besoin, en opérations, au péril de ta vie.
Art. 7 - Au combat, tu agis sans passion et sans haine, tu respectes les ennemis vaincus, tu n'abandonnes jamais ni tes morts, ni tes blessés, ni tes armes.
ליגיונר, אתה מתנדב המשרת את צרפת בכבוד ובנאמנות.
כל ליגיונר הוא אחיך-לנשק ללא הבדל לאום, גזע, או דת. אתה תפגין זאת באחווה קפדנית החייבת לאחד בכל עת חברים באותה משפחה.
כיבוד מסורות, נאמנות למפקדיך, משמעת ורעות הן תכונותיך החזקות, אומץ ונאמנות הן תכונותיך הנעלות.
גאה במעמדך כליגיונר, אתה מפגין זאת במדיך שיהיו תמיד ללא רבב, התנהגותך תמיד מכובדת אך צנועה, מגוריך תמיד נקיים.
כחייל עילית, תתאמן באופן נמרץ, תשמור על כלי נשקך כרכושך היקר ביותר, תמיד תדאג לכושרך הגופני.
המשימה קדושה ואתה תבצעה עד תומה תוך כיבוד החוקים והמנהגים של מלחמה, אמנות בינלאומיות וכן, אם יש צורך, תוך סיכון חייך.
בעת קרב, תנהג ללא תשוקה וללא שנאה, תכבד את האויב המובס, לעולם לא תיטוש את מתיך או פצועיך, ולעולם לא תמסור בכניעה את כלי נשקך.
מוטו
Honneur et Fidélité
בשונה משאר צבא צרפת, המוטו הרשום על הדגלים הגדודים אינו Honneur et Patrie (כבוד ומולדת) אלא Honneur et Fidélité (כבוד ונאמנות).
Legio Patria Nostra
« Legio Patria Nostra »
הלגיון הוא המולדת שלנו
זהו המוטו הרשמי של הלגיון. הוא בא להראות שהמתגייסים מאמצים מולדת חדשה מהרגע שהם מתגייסים ללגיון. לגיון הזרים הצרפתי מכבד את מדינות מוצאם של הלגיונרים השונים, ואף שואל כל לגיונר במקרה שהיחידה יוצאת להילחם כנגד מדינת מולדתו אם הוא רוצה לצאת לקרב. אם הלגיונר מסרב אז הוא מועבר ליחידה אחרת שלא משתתפת בלוחמה מול מדינת המולדת של הלגיונר.
הנדסה צבאית
חיילי הנדסה צבאית של לגיון הזרים
לוחמי ההנדסה הצבאית של לגיון הזרים הצרפתי ידועים בכינוי Pionniers (חלוצים). הם יחידה מסורתית של הלגיון. הלבוש הטקסי שלהם כולל: זקן, סינר עור, כפפות לבנות וגרזן. היחידה משמרת סמלים רבים מתקופת נפוליון (אף על פי שהלגיון נוסד אחרי נפוליון). מלבד הלבוש המסורתי הסמל שלהם כולל זוג גרזנים מוצלב.
קצב צעידה
מצעד של הלגיון
בזמן ששאר צבא צרפת צועד בקצב של 120 צעידות לדקה, הלגיון צועד בקצב איטי יותר של 88 צעידות לדקה. הלגיונרים מכנים את הקצב הזה כ"זחילה". הלגיון צועד בקצב זה במהלך המצעד הצבאי בפריז ב-14 ביולי ביום הבסטיליה. בגלל קצב הצעידה הלגיון הוא תמיד היחידה האחרונה שצועדת על פני השדרה. במהלך מצעדים הלגיון מלווה בדרך כלל על ידי תזמורת משלו, שמנגנת את המארשים של הגדודים השונים של הלגיון. כיוון שהלגיון תמיד נשאר ביחד, הלגיונרים לא יוצרים צורות או מתפצלים לקבוצות תוך כדי צעדות ותרגילי סדר.
עיתון
ללגיון הזרים עיתון משלו, כובע לבן (Képi Blanc), שיוצא לאור בצורתו הנוכחית באופן קבוע מ-30 באפריל 1947.
דרגות
למרות שיוכו לצבא צרפת, ללגיון יש מערכת דרגות ייחודית לו שמקבילה בצורה חלקית לדרגות צבא צרפת.
דרגות חוגרים (Soldats du rang)
כל מתנדב ללגיון מתחיל את שירותו בדרגה הנמוכה ביותר שנקראת לגיונר. רק אחד מתוך ארבעה מגיע להיות נגד.
דרגת לגיונר
דרגה מקבילה
זמן שירות
סמל
Engagé Volontaire
מגויס
חמשה עשר שבועות אימון בסיסי
ללא
Legionnaire 2e Classe
טר"ש
קבלה עם סיום ההכשרה
ללא
Legionnaire 1e Classe
אין מקבילה בצה"ל
תוך שנתיים של שירות
Caporal
רב-טוראי
אחרי שנתיים של שירות
Caporal Chef
רב-טוראי ראשון (לא קיימת בצה"ל יותר)
אחרי שש שנות שירות
דרגות נגדים (Sous-Officiers)
נגדים מהווים כ-25% מכוח האדם של הלגיון.
דרגת לגיונר
דרגה מקבילה
זמן שירות
סמל
Sergent
סמל
אחרי שלוש שנות שירות
Sergent Chef
סמל ראשון
אחרי שלוש שנים מקבלת דרגת סמל, בין 7 ל-14 שנות שירות
Adjudant
רב-סמל
שלוש שנים מקבלת סמל ראשון
Adjudant Chef
בין רב-סמל ראשון לרב-סמל מתקדם
אחרי ארבע שנים מקבלת הרב סמל, ולפחות 14 שנות שירות
Major
רב-סמל בכיר
מעבר מבחן, או לאחר 14 שנות שירות ללא מבחן
דרגות קצונה (Officiers)
רוב הקצינים מגיעים מצבא צרפת ולא מתוך הלגיון, אך כ-10% מן הקצינים בלגיון הם נגדים מהלגיון אשר קודמו לדרגות קצונה.
המציאות של לגיון הזרים הצרפתי יצרה הילה רומנטית של חבורת פורעי חוק המשאירים את חייהם הקודמים מאחור ומתחילים בחיים חדשים, ומקלט לאנשים הנמלטים מהחוק. נקודת המבט של הלגיון משותפת בספרות, והשתמשו בה הרבה בסרטים (כמו בסרט לב אריה, שבו מסופר על אדם שברח מלגיון הזרים הצרפתי).
יש גם שירים צרפתיים על הלגיון, שנכתבו על ידי אדית פיאף, כמו השיר "Mon Legionnaire".
הביוגרפיה של אנט גוטובינה ("Ante Gotovina"), הגנרל, נכתבה על ידי סופר סרבי בשם ננד איבנקוביק. הספר מדבר על חייו של גוטובינה בלגיון הזרים. ספר מפורסם אחר אודות לגיון הזרים במלחמת העולם הראשונה הוא "היד הקטועה" של בלז סנדראר (הופיע בעברית בהוצאת מערכות).
בשנת 2005, הוקרן סרט תיעודי על הלגיון בשם "ברח אל הלגיון" ("Escape to the Legion"), בערוץ 4 הבריטי. בסרט הזה, בן ארבעה חלקים. הסרט חוקר את המיתוסים על הלגיון, הרומנטיזציה, ומתאר את הטירונות של לגיון הזרים הצרפתי.
