כתיבה ממזגת

כתיבה ממזגת (הידועה גם בשמות "סקירה ממזגת", "סקירה ספרותית" ו"סקירה תאורטית") היא תהליך בו מבוצע מיזוג של מספר טקסטים לטקסט רציף אחד. התוצר של מיזוג מידע זה הוא טקסט המתייחס רק לתבחינים ספציפיים שנבחרו על ידי הכותב מתוך הטקסטים המקוריים. הכתיבה ממזגת בונה טקסט אוטונומי ולכיד שיכול לעמוד בפני עצמו ולבטא את עיקרי התוכן והכוונה של הטקסטים המקוריים. זהו טקסט שאפשר להפיק ממנו משמעות גם במנותק מהטקסטים המקוריים, והוא עשוי לשמש תחליף לטקסטים המקוריים.^[1] מיומנות הכתיבה האקדמית הממזגת היא חיונית לכל תלמידי החינוך העל יסודי ולכל סטודנט, החל משלבי הלימוד הראשונים.^[1]

שלבים בכתיבה ממזגת

לפני שכותבים טקסט על סמך מקורות, יש לברר תחילה מהן נקודות המגע בין המקורות: האם הם מתייחסים לאותו נושא בדיוק, האם הם עוסקים באותם היבטים של הנושא. לאחר מכן, בכתיבה עצמה, משלבים את החומרים מהמקורות השונים, כך שיתקבל טקסט שיכול לעמוד בפני עצמו, טקסט לכיד ורצוף במבנהו ובסגנונו. חותמו של הכותב יבוא לידי ביטוי בטקסט,^[2] אם כי לא כעמדה ברורה אלא מתוך הדגשים שבכתיבה עצמה.

בכתיבה ממזגת יש שלוש פעולות מרכזיות: השמטה (השמטת חלק מהמשפטים בטקסטים המקוריים), הכללה (יצירת הכללות) והבניה (הבניית הטקסט מחדש בהתאם לנושאים שרוצים למזג). כאשר נדרשים לשלב מידע מתוך טקסטים אחדים, אין מסתפקים בהצגת המידע מן המקורות בזה אחר זה, אלא על הכותבים לאסוף מכל אחד מהמקורות רק את המידע הרלוונטי לנושא, לערוך את המידע שנאסף בסדר שיתאים למטלה ולהציגו באופן ראוי.

• על הכותב לנסח את הדברים בעצמו ולא להעתיקם מן המקורות. היצמדות לניסוח של המקור לרוב מראה על חוסר הבנה. ניתן לצטט מן המקורות אך זאת בתנאי שמגבילים את היקף הציטוט רק לקטע הנחוץ להבהרת העניין, כמו כן יש לציין שזהו ציטוט, תוך שימוש במירכאות.
• המיזוג מחייב קריאה מעמיקה של המקורות.
• לאחר הקריאה המעמיקה, בדרך כלל נעזרים בטבלת השוואה בין הטקסטים. הטבלה מסייעת לארגן בקלות את פרטי התוכן ממגוון מקורות המידע. את הטבלה בונים מעמודה לציון כל טקסט, ושורה לציון כל תבחין, ולבסוף עמודה נוספת לסיכום השוויון והשוני (המאחד והמייחד) בין הטקסטים.
• לאחר מכן כותבים על פי הטבלה טקסט רציף אשר סוקר את כל הטקסטים השונים לפי התבחינים הרצויים בהתייחסות לצדדים השווים שבהם והצדדים השונים שביניהם. בכתיבה ממזגת יש להימנע מהבעת דעה אישית.
• קריאה סופית: לאחר הכתיבה הממזגת, יש לקרוא את הסקירה ברצף כדי לבדוק שהכול ערוך כהלכה, לבדוק אם כל המידע הרלוונטי נכתב, אם כל המידע שנכתב הוא רלוונטי, אם המידע שנכתב הוא נכון ומדויק, אם יש חזרות מיותרות, אם יש יצירת הכללות, אם סדר העניינים הגיוני, אם יש קישור ברור בין חלקי הסקירה, אם יש זרימה טובה של הטקסט מנושא משנה אחד לאחר ובתוך כל אחד מהם או שמא ניכרים סימני "גזירה" ו "הדבקה" מן המקורות, אם יש שימוש בפועלי מסירה והבעה, ואם יש אסמכתאות למקורות המידע בגוף הטקסט ובסיומו. עוד יש לבדוק אם המשפטים בנויים כהלכה, לוודא שאין שגיאות כתיב ופיסוק ושסגנון הטקסט אחיד, .^[2]

מבנה הטקסט הממוזג

טקסט ממוזג פותח במשפט או פסקה המציגים את נושאי המיזוג בהכללה. בחלק זה מצוין הנושא המרכזי שעליו הסקירה.

גוף הטקסט מציג את היחס בין הטקסטים השונים בסוגיות שבהשוואה: ניגוד (לעומת זאת...) הוספה (מוסיף...) הסכמה (הכותבים מסכימים ש...). יש להימנע מפרטים עודפים, ציטוטים, חזרות ודוגמאות, ולהציג את עיקרי הדברים באופן יותר כוללני. חיבור העניינים השונים והמשפטים נעשה תוך שימוש במילות קישור מתאימות אשר מבהירות את היחס שבין החלקים השונים אשר מובאים בטקסט. יש להשתמש בדרכי מסירה מגוונות כדי לציין את המקור ממנו נלקחו הדברים (על ידי שימוש בדיבור ישיר, דיבור עקיף, פועלי אמירה והבעה מגוונים כמו – הכותב טוען, מציע, מציג, מוסיף, מציין, מתאר...). ערך ויקיפדי הוא דוגמה לטקסט ממזג.

האזכור של כותבי הטקסטים בתוך הטקסט ממוזג יהיה בקיצור נמרץ כבדרך הבאה: "גל (2014) טוען כי.../ טוען ש...".

בסופו של הטקסט תוצג הרשימה הביבליוגרפית לפי הכללים האקדמיים הנהוגים.

התייחסות אל מחברי הטקסטים המקוריים

• הסקירה היא גם סוג של "סיכום בורר" של הטקסטים השונים תוך השוואה ביניהם ועל כן יש לכתוב את הדברים בשם אומרם ולא לכותבם כאילו כותב הטקסט הממזג כותב אותם מדעתו. על כן לאורך כל הכתיבה הממזגת יש לציין את מחברי הטקסטים המקוריים בגוף שלישי - "לדברי ...", "הכותב מוסיף ש...", "מנגד טוענת המחברת ש...".
• ההתייחסות אל המחברים המקוריים איננה על פי הכותרת של מאמריהם אלא על פי שם משפחתם ושנת פרסום כתיבתם, את שנת פרסום המאמר נהוג לסמן בסוגרים, לדוגמה: "מזרחי (2014) טוען ש... לעומתו כהן (2016) מציין ש...".
• סקירה ספרותית מביאה את דברי המחברים הנזכרים בה, והיא איננה מאמר דעה בהגדרתה. עם זאת, בעבודות חקר אשר נבנות על סקירה ספרותית (עבודת סמינריון כמותית) ניתן להוסיף דעה אישית מבוססת של המחברים ולצרפה למחקר.
• מצד אחד אנו רוצים לשמור על רצף קריאה נוח ומצד שני אנו מעוניינים שניתן יהיה להתחקות אחר מקורות הכתיבה. לכן, כאמור לעיל, האזכור של מחברי הטקסטים בכתיבה הממזגת הוא מינימליסטי, אך בסוף העבודה מקובל לכלול ביבליוגרפיה בה יצוינו המקורות הנזכרים בטקסט עם פרטי הפרסום המלאים שלהם, על פי סדר האלפביתי של שמות המשפחה של המחברים. כללי האזכור הביבליוגרפי משתנים מתחום ידע אחד לאחר, אך בכל מקרה יש לציין את שם המשפחה ולפחות אות ראשונה של השם הפרטי של המחברים, שם הפרסום, מועד הפרסום, ומקום הפרסום המדויק.

המטרות של הוראת כתיבה ממזגת

• זוהי אחת המיומנויות הנדרשות להתמודדות עם המידע.
• שילוב של קריאה נכונה וכתיבת סיכום נכון מבטיח את הבנת המאמרים.
• הכתיבה הממזגת מחייבת הפעלה של שיקול דעת, הערכה של המשפטים שבטקסטים, בחירה בין ניסוחים שונים של אותו עניין, הבחנה בין משפטים המכילים מידע חשוב וחיוני לבין משפטים בעלי תוכן משני, בין פרטים לבין הכללה וכו'.
• תהליך הכתיבה הממזגת תורם להבנה טובה יותר של הטקסטים, לזכירה טובה יותר של החומר הנלמד, והיא עוזרת להגיע לתובנות חדשות.

קישורים חיצוניים

• הכנה לבגרות: שיעור ממוקד בלשון עברית- סיכום ממזג, סרטון בערוץ "כאן לומדים", באתר יוטיוב, 2021
• כתיבה ממזגת, באתר מטח
• איך כותבים סקירה ממזגת לבגרות? הדרכה מפורטת + שפע דוגמאות, יוחאי אורלן, אתר מילימילים.
• כתיבה ממזגת לבגרות, באתר "עברית במחשבה תחילה"

הערות שוליים

1. שרעבי קורן נשר וגנאל נגה, "בשבילי הטקסט", שרי הוצאה לאור, 2016
2. רפאלי רנה וגדיש רונית., דברים ככתבם, מעלות, 1996