כריסטינה קרויקשנק מילר[1] (29 באוגוסט 1899 – 16 ביולי 2001) הייתה כימאית שהצליחה לייצר את הדגימה הראשונה של זרחן טריאוקסיד טהור בשנת 1928. היא הצליחה להוכיח שאין אור נפלט מן החומר הטהור, לכן זרחן טריאוקסיד טהור אינו גורם לפליטת הזוהר שיוצא מהזרחן. בשנת 1920 זכתה בהצטיינות מיוחדת, ובמלגת Vans Dunlop שאפשרה לה לבצע מחקר עבור הדוקטורט שלה. בשנת 1924 סיימה את מחקר הדוקטורט שלה, שעבורו זכתה במדליית קית מהחברה המלכותית של אדינבורו ובפרס הדוקטור למדע (DSc).[2]
ילדותה ולימודיה
מילר היא אחות גדולה לשתי אחיות, בגיל 5 שנים מערכת השמעה שלה נפגעה, אחרי שחלתה בחצבת ואדמת. בבית הספר היסודי הצטיינה בשפה ובחשבון. בבית הספר התיכון למדה כימיה ופיזיקה, מאז היא האמינה כי המדע אינה רק זכות גברית. בעיית השמיעה השפיעה על לימודיה האקדמיים, בכך שלא הצליחה ללמוד הוראה שתואמת את כישוריה האקדמיים.
בעקבות מאמר שפורסם במגזין, שהציע כימיה אנליטית תעשייתית כקריירה לנערות, היא הצליחה לעבור קורס בן שלוש שנים באוניברסיטת אדינבורו בנושא כימיה אנליטית תעשייתית, בנוסף לקורס דיפלומה של ארבע שנים בכימיה תעשייתית במכללת הריוט-ואט דאז.
ב-1920 סיימה תואר ראשון וזכתה במלגה שאפשרה לה לבצע מחקר עבור הדוקטורט שלה.
למילר תואר ראשון:B.Sc (Edinburgh), תואר שני: D.Sc (Edinburgh), FH-WC ותואר שלישי: Ph.D. (Edinburgh).
תחנות חשובות בחייה
בין השנים 1921-1920 למדה את השפה הגרמנית כדי שתוכל לחקור באוניברסיטה את תוקפו של חוק סטוקס-איינשטיין עם החוקר ג'יימס ווקר, מרצה בכימיה, בהתחלה היא התקשתה מאוד להגיע לתוצאות אמינות, כי בניין הכימיה עדיין היה בבנייה, ולמחקר היה נחוץ חדר עם טמפרטורה קבועה, חדר שלא היה זמין עד אז. עם זאת, היא למדה רבות בעזרתו של סר וולטר מורי, הטכנאי הראשי, שלימד אותה איך לנפח זכוכית (עם זכוכית סודה רכה) אז הצליחה להכין כמעט את כל המכשירים המיוחדים הדרושים, ובשנת 1924 היא השיגה את הדוקטורט שלה.
לאחר מכן, היא קיבלה תפקיד של מרצה באוניברסיטה. עבודתה של ד"ר מילר בכימיה של זרחן הסתיימה בטרם עת בשנת 1930, כאשר פיצוץ התרחש במעבדה שלה, והיא נפצעה באחת מעיניה. אבל זה לא מנע ממנה למקד את כל מאמציה בתלמידיה, בשנת 1933 היא מונתה למנהלת מעבדת ההוראה והיא השתדלה להבטיח שסטודנטים לכימיה יקבלו ביסוס מקיף בכימיה אנליטית. מצבה הבריאותי מנע ממנה להמשיך בקריירה, ולכן היא פרשה ב-1961.[2]
מחקר ותגלית
בשנת 1928, הצליחה לייצר את הדגימה הראשונה של זרחן טריאוקסיד טהור, כדי לבדוק האם יש אור שנפלט מן החומר הטהור. היא הוכיחה שאין אור נפלט מן הזרחן טריאוקסיד טהור שהכינה. לכן זרחן טריאוקסיד טהור אינו גורם לפליטת הזוהר שיוצא מהזרחן. והוכיחה שהזוהר שדווח עד כה נבע בעקבות זרחן מומס.
התגלית שלה זיכתה אותה בשנת 1929 במדליית קית מהחברה המלכותית של אדינבורו ועזרה לה להשיג את פרס הדוקטור למדע (DSc).
פרסים והוקרה
- 1920 זכתה בהצטיינות מיוחדת, ובמלגתVans Dunlop
- 1922-1924 החזיקה במלגת מחקר של קרנגי
- 1924 זכתה במדליית קית מהחברה המלכותית של אדינבורו ובפרס הדוקטור למדע (DSc).
- 1929 זכתה במדליית קית מהחברה המלכותית של אדינבורו
- 1949 נבחרה לחברה המלכותית של אדינבורו
- 1951 זכתה במלגת כבוד של מכללת Heriot Watt
מילר זכתה לכבוד עולמי, עבודתה נחשבה לאיכותית ביותר, ומעמדה הוכר בהיותה אחת מחמש הנשים הראשונות - והכימאית היחידה ביניהן - שנבחרו לחברה המלכותית של אדינבורו בשנת 1949. ב-1951, היא הייתה האישה היחידה מבין 25 העמיתים המייסדים הראשונים של מכללת Heriot-Watt.
לאחר פרישתה
מילר התעסקה בתחביבים שלה, אפייה ותפירה, והמשיכה להתעניין בגנאלוגיה ובהיסטוריה של אדינבורו עד שנפטרה ב-2001. [3] ובהספד עליה נכתב: "היא הייתה השראה לתלמידים, למורים ולנשים בכל מקום, לכן נכון ששמה והישגיה ימשיכו להיזכר לתלמידים שיום אחד ילכו בעקבותיה". [4]
הערות שוליים
