ישראל אפרים בר-און (נולד ב-25 ביוני 1948) הוא מוזיקולוג, סופר, מתרגם, איש עסקים ומנהל ארגוני בתחומי המוזיקה, אמנות ומורשת יהודי אירופה שנספו בשואה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
ישראל אפרים בר-און נולד במחנה העקורים הופגייסמר שבחבל קאסל שבגרמניה, בן לזוג ניצולי השואה, רחל בר-און, ממשפחת זיצר מזמושץ' שבפולין ושמואל בר-און, לימים תעשיין וסופר יידיש, בן משפחת ברון מבילגוריי שבפולין. עם כניסת הגרמנים לעיירה זו נמלטה משפחת ברון ממנה והגיעה לעיירה ג'רג'ינסק (אנ') ׁשבאוקראינה ׁ(בעבר היה שם העיירה "רומנוב")[1], שם נרצחו[2] רוב בני המשפחה בבור הריגה שהפך לקבר אחים[3][4]. בשנת 1949 עלה עם הוריו למדינת ישראל. לאחר שהייה במחנות עולים ובמעברות התמקמה המשפחה ברמת גן.
במסגרת לימודיו האקדמיים נסע לניו יורק שם התמחה במחשבים. למד גם מוזיקולוגיה ולימודי ספרות יידיש באוניברסיטת בר-אילן.
קריירה מוזיקלית
ישראל אפרים בר-און היה תלמידו היחיד של הכנר, המלחין, המנצח יוסף קמינסקי שהיה הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בנעוריו זכה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל ובתחרויות הנגינה בכינור.
כנגן כינור הופיע ביותר מ-20 ארצות באירופה, צפון[5], מרכז ודרום אמריקה[6], הוא ניגן בתזמורות בישראל. כחבר בתזמורת הגדנ"ע היה שותף לזכייתה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית בקרקראדה, הולנד. הופיע כסולן עם תזמורות, היה כנר ראשון של רביעיית בר-אילן והופיע איתה בקונצרטים, לרבות בבית נשיא מדינת ישראל. הוא ניגן בחנוכת משכן הכנסת, חנוכת מוזיאון ישראל בירושלים, ניגן בפני דוד בן-גוריון ביום הולדתו ה-80, וב-1967 השתתף בסיור עולמי עם השחקן והקומיקאי היהודי דני קיי[7][8], סיור שיועד לאיסוף כספים עבור מדינת ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים.
בשנים שלאחר מכן היה פעיל בהרכבים קאמריים רבים. מאז 1991 הוא כנר בשלישיית פסנתר שהקים ביחד עם הפסנתרן ד"ר דני אלדור. בשנת 1991 הקים גם את הארגון "חוגי מוזיקה קאמרית בישראל" ארגון המאגד בתוכו מאות חברים רשומים והוא מארח קונצרטים של מיטב ההרכבים והמוזיקאים מהארץ ושל אמנים אורחים מחוץ לישראל.
קריירה עסקית
אפרים בר-און הוא יבואן בתחומים טכנולוגיים. הוא שימש כדירקטור בחברת "ת.ע.מ המרכז לסחר ושירותים" שייצגה בעלי זכויות במתחם נדל"ן.
פעילות ניהול וארגון באמנותית ובטיפוח זיכרון השואה
בר-און משמש כיו"ר הוועד המנהל בתזמורת "אנסמבל סולני תל אביב", היה חבר מייסד בהנהלת עמותת הצ'לו הישראלית. הוא חבר מליאת תיאטרון יידישפיל וחבר ועדת הביקורת של התיאטרון. ב-2006 הקים מחדש, יחד עם רבקה ניב, את ארגון יוצאי בילגוריי – ארגון המאגד בני דור ראשון שני ושלישי של אנשים בעלי זיקה לעיירה בילגוריי שבדרום מזרח פולין[9], ממנה הגיע אביו.
קריירה ספרותית
עם השנים החל בר-און לעסוק גם בכתיבה ובתרגום ספרות ושירה, ובכתיבת ביקורת ספרותית. אוסף הסיפורים שלו "וזה נגמר באהבה" ראה אור בהוצאת ספרי מקור בשנת 2016.
הוא תרגם סיפורים קצרים מאת יצחק בשביס-זינגר ושירה מאת חיים גראדה, כמו כן תרגם מיידיש לעברית שניים מספרי אביו: "והשמיים שתקו" בהוצאת עקד והרומן "מרים" בהוצאת דליה, הוא תרגם גם שני מחזורי שירים: "הטוחנת היפה" ו"מסע החורף" מאת וילהלם מילר בגרמנית למוזיקה שכתב פרנץ שוברט.
חיים אישיים
ישראל אפרים בר-און מתגורר ברמת-גן, נשוי ואב לשניים. הוא אזרח כבוד של העיר קרקראדה בהולנד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Dzerzhinsk (formerly Romanov), יד ושם
- ^ Shamul Spencer, The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust: K-Sered, New-your: Nyu Press, 2001
- ^ Forest, יד ושם
- ^ Romanovka murder site, יד ושם
- ^ Nora Ephron, Israel youth symphony here - 9th October 1964, New your post
- ^ א' ש' נטע, חצי עולם ב-40 ימים., מעריב לנוער
- ^ אליהו הראל, דני קיי ותזמורת הגדנ"ע "משגעים" את הקהל., על המשמר
- ^ יאיר קוטלר, שליח "הארץ", מסע באמריקה הלטינית - דני קיי ותזמורת גדנ"ע - הצלחה לישראל, הארץ
- ^ אתר ארגון יוצאי בילגוראיי
