יריב אזרחי (תרס"ד; 1904 - כ"ח באדר תשס"ב; 12 במרץ 2002) היה כנר, מוזיקאי, מבקר מוזיקה, מלחין ומורה למוזיקה, מנהל קונסרבטוריון רון שולמית. יקיר תל אביב.
קורות חיים
נולד ב-1904 בירושלים בשם אסא יריב משה קרישבסקי לבתיה ולמרדכי אזרחי-קרישבסקי. בגיל צעיר עברה המשפחה לתל אביב הקטנה, ובה גדל. בילדותו למד כינור בקונסרבטוריון שולמית ביפו, תחת ניהולו של משה הופנקו, לימים גיסו. ככנר מצטיין הופיע כסולן באירועים חשובים, ובשנת 1927 יצא לשלוש שנות השתלמות בווינה.
בשנת 1930 הופיע אזרחי כסולן עם תזמורת הקונסרבטוריון בקונצרט שנערך לכבודו של פרופסור אלברט איינשטיין, בהשתתפות הנציב העליון סר הרברט סמואל. כמו כן השתתף בקונצרטים הראשונים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של ארתורו טוסקניני.
בשנות השלושים, עם גלי עליית היהודים מגרמניה, הוקמו באזור תל אביב, לצד קונסרבטוריון "שולמית", עוד שמונה קונסרבטוריונים ללימודי מוזיקה. אחד מהם היה קונסרבטוריון "רון", בהנהלת אזרחי, שהוקם בשנת 1936. רבים מילדי תל אביב והסביבה למדו אצל אזרחי, שהיה המורה הבכיר לכינור בתל אביב. הוא הקים תזמורת כלי מיתר והשתתפו בה כמה מתלמידיו, ובהם נתיבה בן-יהודה[1].
הוא ראה במוזיקה ובהוראתה את ייעוד חייו. ביתו בן שלוש הקומות ברחוב אבן גבירול בתל אביב (מול מגדל המאה של היום) שימש בית לקונסרבטוריון ובחדריו התנהלו לימודי המוזיקה של התלמידים הצעירים. בנו ירון אזרחי כתב עליו: "למרות שבמלחמת הקוממיות הוא היה מבוגר מכדי להתגייס, היה משהו מן המאבק, מן האחיזה בחיים, בדרך שבה התעקש לנגן, לקיים קונצרטים וללמד מוזיקה בעת שמלחמה עקובה מדם התחוללה מסביב"[2].
בשנת 1961 התאחדו "רון" ו"שולמית" לקונסרבטוריון אחד, תחת השם "קונסרבטוריון רון שולמית", שנוהל על ידי אזרחי עד שנת 1991. בין תלמידיו היו יצחק פרלמן ושלמה מינץ. בשנותיו המאוחרות, עם גלי העלייה מברית המועצות, סייע למוזיקאים עולים וטיפח את הכישרונות הצעירים שבהם.
זכה בתואר "יקיר תל אביב" על תרומתו לחיי המוזיקה בעיר.
מלחין
מלבד פעילותו המוזיקלית בתחום ההוראה והנגינה הקלאסית, היה יריב אזרחי מלחין של שירים ופזמונים מן התקופה שלפני קום המדינה, ונחשב המלחין הראשון יליד הארץ. אחד מלחניו הידועים הוא לשירו של המשורר דוד שמעוני, "ואף על פי כן" ("ואף על פי כן ולמרות הכול ארץ, ארץ, ארץ ישראל") שנכתב בעקבות מאורעות תרפ"ט. השיר זכה לארבעה לחנים, ולחנו של אזרחי היה הראשון, ואף הושר במסיבות "עונג שבת" באוהל שם בתל אביב, בהשתתפות חיים נחמן ביאליק[3]. לחן אחר חובר על ידו לאחד משירי עין חרוד הידועים, "טיילתי בעמק", למילותיו של אהרון בן ישי[4].
מבקר מוזיקה
במקביל לפעילותו המוזיקלית שימש אזרחי מבקר מוזיקה בעיתונות הארץ-ישראלית והישראלית. בשנות השלושים כתב ביקורת מוזיקלית בהארץ. בעקבות זאת הוא הוזמן על ידי אברהם שלונסקי לכתוב ביקורת מוזיקלית בשבועון "כתובים".
במשך כחמישים שנה היה מבקר מוזיקלי בעיתונים שונים, ובהם ידיעות אחרונות והבוקר, ובין השורות היה משלב מזיכרונו אנקדוטות מהעבר המוזיקלי של ארץ ישראל בתקופת היישוב.
משפחתו
אזרחי נישא לחנה דיזנהויז (1981-1906), שעלתה מפולין לארץ ישראל בהיותה בת 17, בתם של חיה ושלמה דיזנהויז (מייסד חברת הנסיעות דיזנהאוז)[5]. למדה כימיה וספרנות והייתה מנהלת הספרייה, מרצה ואוצרת במוזיאון תל אביב. אחותו, הפסנתרנית לינה (רחל לאה) הופנקו, הייתה נשואה לכנר והמוזיקאי משה הופנקו, שניהל את קונסרבטוריון שולמית. ילדיו היו ירון אזרחי, שהיה פרופסור למדע המדינה, והמוזיקאית עופרה ברושי (הנשואה לארכאולוג מגן ברושי), שהקימה את הסניף של "רון שולמית" בירושלים.
בת דודו היא יהודית ויצמן, אמו של עזר ויצמן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
