לוח 2. דף הפתיחה של היצירה ירושלים, האצלתו של הענק אלביון, העתק E.תמונה של נפילתם של האנד וירושלים אשר פורסמה בספר בין פרקים אחד ושניים. תמונה זו היא הלוח ה-26 של ירושלים, האצלתו של הענק אלביון, העתק E.[1]
ירושלים: האצלתו של הענק אלביון (באנגלית: Jerusalem: The Emanation of the Giant Albion; נוצרה בין השנים 1804 - 1820, אולם תוספות הופקו אפילו מאוחר יותר), הייתה הספר האחרון, הארוך ביותר, והגדול ביותר בהיקפו מתוך ספרי הנבואה שנכתבו ואוירו על ידי המשורר, האמן והחרט הבריטי ויליאם בלייק. חרוטה בכתב ידו, בליווי סקיצות קטנות, איורים שנפרשו על גבי לוחות נחושת גדולי ממדים ודמויות כאלה ואחרות אשר צוירו בשולי כל לוח, היא תוארה כ "חזון התיאטרון".[2]
מילות השיר המפורסם ירושלים (הטקסט חובר גם הוא על ידי בלייק, עם מוזיקה על ידי סר יוברט פארי), אשר הפך לימים להמנונה הבלתי רשמי של אנגליה, לא קשורות לספר שירה זה. השיר לקוח מההקדמה לספר "נבואי" אחר של בלייק: מילטון.
טכניקת יצירת הלוחות
השיר, אשר הופק בין 1804 ו-1820, מורכב מ-100 לוחות נחושת חרוטים ומאוירים, דבר שהופך אותו ליצירתו הארוכה ביותר של בלייק, כמכלול יצירה אחד. הלוחות המאוירים הופקו באמצעות טכניקה אישית שבלייק פיתח, טכניקה של "הדפסה מוארת", אשר דרשה ממנו לצבוע וליצור כל עותק בנפרד, לוח אחרי לוח. בלייק לא בחל מכדי לשנות את הטקסט של כמה לוחות בין ההדפסות או מכדי לשנות את הצבעים וכתוצאה מכך אף לא אחד מההעתקים המקוריים של השיר זהים אחד למשנהו. שישה עותקים (A-F) נדפסו בין 1820 ו-1827. ארבעה עותקים (G–J) הודפסו לאחר מותו (1832). העתק B אינו שלם וכולל רק את הפרק הראשון (25 לוחות). הסדר של הפרק השני הוא שונה ביחס להעתקים המוקדמים (A & C) והמאוחרים (D & E). העתק F אשר נכלל מאוחר יותר בשנת 1827 על ידי ג'ון לינל, מסודר כמו העתק C המוקדם ממנו. יש רק שני עותקים צבעוניים (B & E). מהדורת הצבע היחידה שקיימת של עבודה זו מצויה באוסף של מרכז ייל לאמנות בריטית ב-ניו הייבן, קונטיקט.[3]
לוח 1. האיור הקדמי. לוס נכנס אל שער המוות.
לוח 1. האיור הקדמי, העתק E. (מרכז ייל לאמנות בריטית).לוח מס' 91, העתק E. זהו איור שמתחיל במשפט "קל יותר לסלוח לאויב מאשר לסלוח לחבר".[4] יש לשים לב לאופן שבו משתמש בלייק בדמות המצוירת למטה, כאשר שיערה של הדמות (כנראה אלביון עצמו), מסתלסל לצד ימין ויוצר מעין ספירלה ובצד שמאל מתואר מגן דוד.
העיצוב תואם לשורות הבאות שנחרטו במקור על גבי הלוח (ראה להלן את המלל הנפרד שהוגה על ידי בלייק), לוח שנמצא במוזיאון פיצויליאם, אבל נמחק מאוחר יותר:
Half Friendship is the bitterest Enmity said Los
As he enterd the Door of Death for Albions sake Inspired
The long sufferings of God are not for ever there is a Judgment
העתק (המוזיאון הבריטי).
העתק B (אוספו של הלורד קנליף).
Copy C (אוספה של הגברת רמזי הארווי).
גרסת האיור הקדמי עם המלל שהוגה על ידי בלייק (Fitzwilliam Museum).
ירושלים מספר את סיפור נפילתו של אלביון, התגלמות האדם המסמל את בריטניה או את העולם המערבי כולו, אליבא דבלייק.
הנרטיב הפואטי לובש את הצורה של "הדרמה של הנפש", המנוסחת באמצעות הסמליות הצפופה של המיתולוגיה האישית שבלייק יצר.
מפני שהיצירה כוללת בתוכה מנעד רחב כל כך של דמויות, ירושלים יכולה להיראות מבלבלת. אין לפואמה עלילה ליניארית. הדמויות משנות ומגוונות את עצמן הן פנימה והן החוצה, אחת מתוך השנייה. דמות יכולה להיות הן אדם והן מקום. ירושלים, האצלתו של אלביון, היא אישה וגם עיר. אלביון, "האנושות האוניברסלית", הוא אדם וארץ (בריטניה). הוא מכיל שנים עשר בנים אשר מתקיימים במשותף לצד שנים עשר השבטים של ישראל כמו גם ארבע הזואות. לכל Zoa (המגלמת עקרון חיים) יש האצלה (דמות נשית שדרכה האדם יכול להיות אלוהי). הזואות וההאצלות כוללות את:
ת'רמאס, האדם הקדמון, מקושר עם אניון, אמא אדמה.
אורת'ונה, רוח ההשראה, מגולמת בלוס, האמן הנבואי, אשר מחשל עיר של אמנות בכבשניו. אנית'ארמון, האצלתו, שוזרת אלומות של יופי.
לובה, הזואה של תכונת הרגש, היא צילו של אלביון, כאשר לעומתו ואלה היא צילה של ירושלים. ואלה יוצרת גוון של מיניות למלחמה.
אוריזן מגלם הגיון. אהניה האדיבה היא האצלתו.
סיכום פרקי השיר
פרק ראשון: אל הציבור
הפרק הראשון של ירושלים מספר את סיפור נפילתו של אלביון לתוך העצמיות. הפתיחה של הפרק מציבה במרכז את התרחיש עבור מסעו של לוס לתוך פנימיותו של אלביון והשתנות האנושות דרך מחילת החטאים. בסצנה הראשונה, אלביון מגרש את ירושלים וישוע, ולמעשה גורם לדעיכת הטבע, התרבות וחייו הפנימיים. או אז לוס נאבק עם צילו, מכריח אותו לעבוד למען שיקומו של אלביון. ירושלים מתאבלת, מקימה לתחייה את צילה העצמי, הלא היא ואלה, בזמן שלוס בונה את גולגונוזה, עיר העשויה להתפתח ולהיפתח לתוך נצחיות גן העדן. הרציונליות של אוריזן תוקפת את ירושלים ומכסה בעננים את חיי הרוח. לוס נאבק כנגד זאת, כשהוא מצרף את בריטניה לישראל, אבל רוח הצללים שלו מדביקה אותו עם זעם ובושה, מטרידה את מנוחתן של בנות אלביון ודוחפת בחוזקה את בניו הלוחמים של אלביון לגרש את ירושלים. ואלה מנסה לפתות את ירושלים. אלביון מקלל את שתיהן, מוצא את עצמו לכוד ברעלתה הקטלנית של ואלה. הוא מסרב לקבל את הסליחה האלוהית.
פרק שני: אל היהודים
היהודים של בלייק מקבילים ביצירה לדרואידים שוחרי הריב והמדון. בפרק זה לוס ושורה של מלאכים נצחיים מנסים להציל את אלביון. רוח הרפאים של לוס וכמו כן האצלתו, מופיעות ביצירה בתור פליטים, שנמלטו מפני אלביון לספר את גרסתן לנפילתו. לוס פותח במסע לתוך פנימיותו של אלביון אשר בה נערצת ואלה צמאת הדם. או אז לוס מצר את חושניותו של ראובן (בנו של אלביון) בניסיון לרסן את תאוותיו כמו שישו יוצר בדמיונו מצבים (מדינות) שבאמצעותן האנושות תוכל למצוא מחילה. דמויות המלאכים הנצחיים (ערי הקתדרלה) מנסות לעזור לאלביון, אבל גם הן דועכות מפני העצמיות. לוס, מעורר אותן, אבל אלביון בוחר להישאר לכוד. ואלה רומסת את ירושלים, אבל ארין (אירלנד) החכמה מפרידה את גיבורת השיר מן אלביון שעל גופו היא נגועה ביחד עם החוק המוסרי שוחר המדון.
פרק שלישי: אל הדיאיסטים
הדיאיסטים של בלייק יוצרים יותר ויותר אלימות מאשר הנצרות עליה הם מעבירים ביקורת. כאשר הפרק מתחיל, החוק המוסרי הרציונלי של אלביון מדביק את לוס, אלביון נופל שוב, ומיניותה הלוחמנית של ואלה מכתרת את האנושות. אוריזן בונה מה שהוא חושב לעצמו את הוא המקדש הדרואידי הגואל וירושלים עובדת בטחנות השטן, בהן, כשהיא נגועה בתוהו ובוהו התעשייתי ובמוסריותו של אלביון, היא יכולה בקושי לתפוס בתודעתה את ישוע ואת מחילת האל. ואלה מתמזגת עם החיה הרציונלית, מפיצה מלחמה ברחבי העולם, ובנותיה נהנות מקורבן אדם. השלום של "כנען השמיימית" עדיין מרחף מעל התוהו ובוהו של אולרו, אבל לוס בונה באופן שגוי את גולגונוזה אשר נהפכת להיות המבנה של "דת החבויה במלחמה". הזונה-דרקון שולטת בעולם.
פרק רביעי: אל הנוצרים
עכשיו האנושות האוניברסלית מתעוררת לסליחה. ירושלים סוף סוף ממזגת אהבה עם זעם, ומתעמתת עם צילה ואלה אשר בנותיה אורגות מוות. כאשר לוס מתחיל לשיר, ירושלים מתגלה בשלושה מופעים, הנראים כדמות מלאכית, ויורדת כעיר וכאישה. עימותים מיניים מגבילים את עבודתו של לוס וואלה נועצת את כוס זעמה בירושלים, אשר נאכלת על ידי הדרקון, כדי שזו תוכל לעלות שוב. לוס ממשיך לבנות, משחרר את עצמו מסכסוכים בין הזכרי לנקבי. הזמן נגמר. נשימת האלוהים נושמת. אלביון מתעורר, ורואה כי לוס הוא המשיח, המשיח הוא לוס. הוא זורק את עצמו לתוך כבשניו של לוס אשר הופכים למזרקות של מים חיים. הזואות המפוצלות מתאחדות מחדש במלחמות של אהבה, בשירה של ירושלים. כל היצורים החיים הופכים להיות גוף אלוהי אחד ענק.
^Prickett, Stephen, 2013, "Holy Bricolage" (review of Blake's Jerusalem as Visionary Theatre, by Susanne M. Sklar, OUP), Times Literary Supplement, 22 March page 24
.jpg)
_no_margins.jpg)
.jpg)
.jpg)
_detail.jpg)
