יעל גרזון

יעל גרזון (1914–1941) הייתה פעילה קומוניסטית ארצישראלית.

ביוגרפיה

גרזון נולדה בארץ ישראל בשנת 1914 ומימי ילדותה השתתפה בפעילות ארגונים קומוניסטים מקומיים, החל מארגון הילדים הקומוניסטים, דרך הנוער הקומוניסטי ועד למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ).^[1] גרזון דברה ערבית והייתה מזכירת סניף תל אביב של ברית הנוער הקומוניסטי.

מעצרים וגירוש

כארבע שנים מחייה עברו עליה בבתי סוהר ותחת השגחת המשטרה. למרות זאת, לא הפסיקה לקחת חלק פעיל בכל פעולות המפלגה הקומוניסטית.

ב-1 במאי 1928 ארגנה גרזון הפגנת ילדים ונוער, אחת הפעולות המהפכניות הראשונות של ארגון הילדים הקומוניסטים בא"י.^[2]

ב-1929 השתתפה בפעולות נגד המשטרה, שסירבה למסור את גופתה של חברת המפלגה שמתה בבית הסוהר בירושלים.

ב-1931 הועמדה לדין יחד עם עוד 4 מחברותיה (במשפט שנקרא "משפט הקומוניסטיות") באשמת השתייכות לארגון לא חוקי.^[3]

ביולי 1935 פתחו 15 אסירים קומוניסטים בבית הכלא המרכזי בירושלים בשביתת רעב, במחאה על כך שהזכויות השמורות לאסירים פוליטיים נשללו מהם, ושתנאיהם הושוו לאלה של אסירים פליליים.^[4][5] בזמן השביתה השתתפה גרזון בארגון הפגנות ואסיפות מחאה, ובעקבות כך נאסרה שוב. עם כניסתה לבית הכלא הצטרפה מיד לשביתת הרעב.

ב-1937 נתפסה בבאר יעקב יחד עם אפרים ווזק, פעיל נוסף בפק"פ.^[6] הם הואשמו בהחזקת חומר אסור והשתתפות באגודה בלתי חוקית. גרזון נידונה למאסר של שבועיים ולמתן ערבות להתנהגות טובה בסך 25 לא"י^[7].

ב-1936, כשהיא נרדפת על ידי המשטרה, החליטה גרזון לעזוב את הארץ ולנסוע לספרד לעזרת הרפובליקה במלחמתה נגד ההתקוממות הלאומנית שפרצה באמצע יולי והונהגה על ידי הגנרל פרנסיסקו פרנקו. גרזון הצטרפה ללוחמים ארצישראליים נוספים כחלק מהבריגדות הבינלאומיות.^[8]

עם שובה לארץ חזרה מיד לפעילות המפלגה הקומוניסטית. באוגוסט 1940 נכלאה בבית הסוהר בבית לחם^[9], שם חלתה בדלקת ריאות קשה. המשטרה הבריטית סירבה לשחררה מהכלא, וככל הנראה אף נמנעה מלהגיש לה עזרה רפואית הולמת. רק כאשר מצבה הוחמר, העבירו אותה לבית החולים הממשלתי בירושלים. כשראו שמצבה נואש אפשרו השלטונות הבריטיים לשחררה בערבות. הוריה העבירו אותה לבית החולים הדסה, בו נפטרה כעבור שעות אחדות, ב-9 בפברואר 1941.^[10][2][11]

בשנים שלאחר מותה טענה עיתונות השמאל שגרזון בעצם נרצחה בגלל הזנחה רפואית מכוונת ואף הועלתה תביעה להעמיד את האחראים לדין^[12][13][14]. אכן ב-1948 פעלה בארץ ועדת חקירה שבדקה את מותו של סיומה מירונאנסקי הקומוניסט בכלא ובמסגרת זו נשמעו עדויות על היחס המפלה כלפי אסירים קומוניסטים (ויעל גרזון ביניהם) בתקופה שקדמה להקמת המדינה^[15].

בשנות ה-50 וה-60 העלתה לא פעם ברית הנוער הקומוניסטי על נס את מאבקה והקרבתה של גרזון וקראה למועדון שלה על שמה^[16].

לקריאה נוספת

• מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד 1938-1936 (תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012).
• שמואל דותן, אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל (כפר סבא: שבנא הסופר, 1991).

הערות שוליים

1. לתולדות המפלגה הקומוניסטית בא"י-פלשתינה, ראו שמואל דותן, אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל (כפר סבא: שבנא הסופר, 1991).
2. "יעל גרזון (18 שנה למותה הטראגי)", קול העם, 8.2.1957, עמ' 3.
3. משפט קומוניסטיות, הארץ, 13 באוגוסט 1931
4. "שביתת רעב של אסירים פוליטיים", דבר, 22.7.1935, עמ' 1.
5. "שביתת הרעב של האסירים הפוליטיים בבית הסוהר בירושלים נמשכת", דאר היום, 23.7.1935, עמ' 1
6. לאוטוביוגרפיה של ווז'ק, ראו Ephraïm Wuzek, Combattants juifs dans la guerre d'Espagne la compagnie Botwin (Paris: Syllepse, 2013).
7. קומוניסטים יהודים מהנים את הקהל ברמלה, דבר, 27 בינואר 1937
8. להרחבה ראו מכאן למדריד: המתנדבים הארץ-ישראלים לבריגדות הבין-לאומיות בספרד 1938-1936 (תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, 2012).
9. נאשמת בקומוניזם, הארץ, 13 באוגוסט 1940
10. יעל גרזון נפטרה, קול העם, 2 בפברואר 1941
11. בספרה קום התנערה!: אליהו (אליושה) גוז'נסקי – כתביו ועליו (2009) כתבה תמר גוז'נסקי כי גרזון מתה בהיותה במאסר.
12. אל כל הציבור בפלשתינה !, קול העם, 1 ביולי 1941
13. "קול העם" תובע העמדה לדין של הקצין הנאשם ברצח קומוניסטים, על המשמר, 15 בספטמבר 1948
14. בעניין רצח סיומה מירונינסקי, על המשמר, 22 בספטמבר 1948
15. אלמנת מירוניאנסקי מעידה בחקירה, מעריב, 7 בדצמבר 1948
16. מאיר וילנר, דברי פתיחה, קול העם, 23 באוקטובר 1949