![]()
נחלות שבטי ישראל
יָנוֹחַ (ייתכן יָנוֹחָה) הייתה עיר מקראית ששכנה בין נחלות שבט אפרים ושבט מנשה.
העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור גבול נחלת שבט אפרים: ”וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה”.[1]
אוסביוס באונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה) ציין כי המקום היה נושב בתקופתו, וסמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם.
בנוסף, אפשר כי מכאן הגיע התנא אבא יוסי בר חנן איש ינוח.[2]
על סמך ההקשר המקראי והאזכור באונומסטיקון, מוצע כיום לזהות את "ינוח" עם ח'רבת יאנון שברכס איתמר, בסמוך לכפר "יאנון", ומצפון לכפר עקרבה.[3]
חורבה זו נזכרת במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, וסמוכה ל"ח'רבת תאנא" (העליונה והתחתונה), המזוהה עם תאנת שילה הנזכרת לצד "ינוח" בתיאור המקראי.
הערות שוליים
