ימי צום ואבל לאומי

ארבעה ימי צום ואבל לאומי נקבעו על ידי חז"ל בשל חורבן בית המקדש והיציאה לגלות:

• תשעה באב: היום שבו נחרבו שני בתי המקדש.
• עשרה בטבת: נקבע בתקופת המקרא כיום תענית, המציין את תחילת המצור על ירושלים, שהוא תחילת התהליך שהביא לחורבן ירושלים ובית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.
• שבעה עשר בתמוז: היום שבו הובקעה חומת ירושלים.
• צום גדליה: חל בג׳ בתשרי. הוא היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם, מאורע שבעקבותיו עזבו את ארץ ישראל אחרוני היהודים. שארית הפליטה.

בדורות האחרונים נקבעו עוד שני ימי זיכרון ואבל לאומי:

• יום הזיכרון לשואה ולגבורה, לזכר שישה מיליון היהודים שנספו בשואה, שנקבע ליום דיכוי מרד גטו ורשה.
• יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, לזכר החללים שנפלו על שמירת ביטחונה של המדינה (והיישוב היהודי שקדם לה), שנקבע יום אחד לפני יום העצמאות.

ליום עשרה בטבת ניתנה משמעות נוספת על ידי הרבנות הראשית לישראל: הוא נקבע כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודע.