ילדים, מטבח, כנסייה (בגרמנית: Kinder, Küche, Kirche, או שלושת ה-K-ים) הוא ביטוי בגרמנית, אשר נועד לתאר את עולמה ותפקידיה של האישה. מניחים כי הביטוי היה בשימוש עוד בחברה של המאה ה-19, בתקופתו של וילהלם השני, קיסר גרמניה. לעיתים, נכתבו שלוש המילים המרכיבות את הביטוי בסדר שונה. כיום, נחשבים הביטוי והשקפת העולם שהוא מייצג למיושנים.
למרות מקורותיו המוקדמים במאה ה-19, הביטוי נתפס כמזוהה עם תקופת הרייך השלישי, אם כי הכנסייה לא הייתה מעניינם[1]. בספטמבר 1934, נאם אדולף היטלר בכנס של ארגון הנשים הסוציאליסטי הלאומי, ובו טען כי "עולמה של האישה הגרמנייה הוא בעלה, משפחתה, ילדיה וביתה".
התעמולה הנאצית עודדה מדיניות זו של היטלר, במגוון אמצעים.
בתעמולה הודגשה חשיבות תחומי ה"ילדים" וה"מטבח". הוענק "צלב הכבוד של האישה הגרמנייה" למי שילדה ארבעה ילדים ויותר[2]. לזוגות נשואים טריים ניתנה הלוואה נדיבה, שחלקים הולכים וגדלים ממנה הפכו למענק כספי, ככל שעלה מספר הילדים, ועוד. במקביל, התקיימה אפליית נשים נרחבת בשוק העבודה, נמנעה קבלתן למשרות שנתפסו "גבריות", כגון השירות הציבורי, רפואה ומשפטים, ועוד. לבסוף, בעקבות המחסור בכוח אדם גברי במפעלי הייצור, בשל גיוס ואבדות במלחמת העולם השנייה, ובעקבות הצורך הגובר בציוד צבאי, נדרשו נשים רבות לעבוד במפעלים אלו בתקופת הנאצים.
ב-1967, השתמשה בביטוי זה הפסיכולוגית הפמיניסטית נעמי ויישטיין, כאשר כתבה את הספר "ילדים, מטבח, כנסייה כחוק מדעי: פסיכולוגיה בונה את האישה". כיום, הושגו הישגים רבים בדרך לשוויון של הנשים בחברה. לעיתים, מוחלף כיום חלק מהביטוי, "כנסייה", ב-K אחר, "קריירה" (בגרמנית: Karriere), כביטוי לשינוי זה, שחל במציאות של האישה בימינו[3].
ראו גם
לקריאה נוספת
- "Kinder, Küche, Kirche". Süddeutsche Zeitung. 6 January 2010. Retrieved 21 January 2018 (בגרמנית)
- Sylvia Paletschek, "Kinder, Küche, Kirche". In: Étienne François, Hagen Schulze (Hrsg.): Deutsche Erinnerungsorte. Bd. 2. Beck, München 2001, ISBN 978-3406-59-142-6, S. 419–433 (Digitalisat)
הערות שוליים
