יחסי לבנון–צרפת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין לבנון לבין צרפת. צרפת, המעצמההקולוניאלית לשעבר, נהנית מיחסי ידידות עם לבנון ולעיתים קרובות סיפקה תמיכה ללבנונים[1][2]. השפה הצרפתית מדוברת באופן שוטף ברחבי לבנון והיא נלמדת וכן משמשת כאמצעי חינוך בבתי ספר לבנוניים רבים. שתי המדינות הן חברות של הארגון הבינלאומי לפרנקופוניה.
היסטוריה
בשנת 1860 התערבה צרפת בסכסוך בין המרונים לדרוזים בלבנון, ושנה לאחר מכן נטלה חלק בהבטחת האוטונומיה לנוצרים בלבנון, והחלה בחדירה תרבותית ללבנון, אשר מתבטאת עד היום בלימוד השפה הצרפתית בבתי הספר בלבנון.
במרץ 1943, באמצעות מפקד האוכלוסין של 1932, צרפת חילקה מושבים בפרלמנט הלבנוני ביחס של שישה לחמישה לטובת הנוצרים. החלוקה הורחבה מאוחר יותר למשרדים ציבוריים אחרים. הנשיא היה אמור להיות נוצרי מרוני, ראש הממשלה מוסלמיסוני, ויושב ראש הפרלמנט מוסלמי שיעי.[3]
ב-11 בנובמבר 1943, עצרו כוחות צרפת החופשית מנהיגים לבנוניים בולטים וכלאו אותם במצודת ראשיא. בין מנהיגים אלו היו: בשארה אל-ח'ורי, ריאד א-סולח, פייר ג'ומאייל, כמיל שמעון ועאדל אוסיראן. מאסר זה הביא לעניין בינלאומי נרחב וללחץ על הצרפתים, אשר לבסוף נכנעו ושחררו את המנהיגים הלבנוניים ב-22 בנובמבר 1943. תאריך זה נקבע כיום העצמאות של לבנון. בינואר 1944 הסכימה צרפת להעביר את השלטון לממשלת לבנון, ובכך העניקה לשטח עצמאות.[3] לאחר קבלת העצמאות כוננה לבנון יחסים דיפלומטיים עם צרפת.
במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, צרפת הייתה חברה פעילה בהקמת יוניפי"ל והצביעה בעד החלטות או"ם רבות בנוגע ללבנון כגון החלטה 501, החלטה 508, החלטה 511, החלטה 511, החלטה 594 והחלטה 599. צרפת הייתה גם חברה בכוח הרב לאומי (אנ') בלבנון. מ-1982 עד 1984, הוטל על צרפת להכשיר את צבא לבנון. באותה תקופה, צרפת איבדה יותר מ-89 חיילים, מתוכם 58 צנחנים צרפתים נהרגו בשל הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בביירות ב-1983. הפיגועים הובילו לעזיבת הכוח הרב לאומי (אנ') את לבנון במרץ 1984[4].
לאחר תום מלחמת האזרחים ב-1990, המשיכה צרפת להעניק ללבנון סיוע צבאי צנוע. מאז תום מלחמת האזרחים בלבנון, היחסים בין שתי המדינות השתפרו והתחזקו. בכל הנוגע למדיניות של שיתוף פעולה ופיתוח בין שתי האומות, ישנן חמש מטרות עיקריות: ביסוס שלטון החוק, פיתוח כלכלי וחברתי, הגנה על הסביבה והמורשת, שיתוף פעולה ומחקר אוניברסיטאי, חילופי תרבות ודיון ברעיונות[5]. היו מספר רב של ביקורים ברמה גבוהה בין מנהיגי שתי המדינות. לאחר מהפכת הארזים ב-2005, הסיגה סוריה את חייליה מהמדינה[3]. באפריל 2009 אישרו גורמים רשמיים בצרפת ובלבנון את המסגרת של הסכם ביטחוני שמלבד שיפור היחסים הבילטרליים כולל סחר בסמים ובנשק, הגירה בלתי חוקית ופשעי סייבר.
כחלק ממלחמת לבנון השנייה ב-2006, הודיעה צרפת על הצבתם של 2,000 חיילים כדי לאכוף את סיום פעולות האיבה[6].
התערבותו של נשיא צרפת עמנואל מקרון נועדה בין השאר להפעיל לחץ על ערב הסעודית ואיראן להימנע מהתערבות בלבנון. מאוחר יותר, הנשיא מקרון ביקר בלבנון בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות ב-2020[10].
ב-7 במאי 2021, שר החוץ של צרפת ז'אן-איב לה דריאן העלה את הלחץ כלפי פוליטיקאים לבנונים, והודיע שהם "מתאבדים קולקטיבית" בניסיונם הכושל לשקם מחדש את כלכלת לבנון. במהלך ביקורו בביירות הוא אמר שכתוצאה מכך עלולות להיגרם פעולות ענישה מצד צרפת והאיחוד האירופי[11].
כיום חיים כ-23,000 צרפתים בלבנון, ומאידך כ-210,000 לבנונים מתגוררים בצרפת.
בשנת 2015 היבואנית העיקרית של לבנון הייתה האיחוד האירופי (41% מכלל היבוא), וצרפת ייבאה 6% מהיבוא של לבנון. מאידך, בתחום היצוא, צרפת הייתה הלקוח ה-18 בלבנון, אך הלקוח הרביעי שלה בקרב מדינות האיחוד האירופי.
יחסים דיפלומטיים
לבנון מחזיקה בצרפת שגרירות בפריז וקונסוליה כללית במרסיי.
^Ministère de l'Europe et des Affaires étrangères, Relations bilatérales, France Diplomatie - Ministère de l'Europe et des Affaires étrangères (בצרפתית)
