יחסי קנדה–יפן הם יחסי החוץ בין קנדה ליפן. שתי המדינות נהנות מחברות ידידותית בתחומים רבים. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות החלו רשמית בשנת 1928 עם פתיחת הקונסוליה היפנית באוטווה. בשנת 1929 פתחה קנדה חוקת בטוקיו, הראשונה באסיה.
המשלחת הקנדית ליפן, שהוקמה בשנת 1929, היא המשלחת הוותיקה ביותר של קנדה באסיה, והמשלחת השלישית הוותיקה ביותר שאינה מקהילת חבר העמים הבריטי לאחר ארצות הברית וצרפת. קנדה מחזיקה ביפן שגרירות בטוקיו וקונסוליה בנגויה. מאידך, יפן מחזיקה בקנדה שגרירות באוטווה וארבע קונסוליות כלליות בקלגרי, מונטריאול, טורונטו וונקובר. שתי המדינות הן חברות מלאות ב-OECD, CPTPP ו-APEC.
היסטוריה
שגרירות קנדה ביפן הממוקמת באקאסאקה, מינאטו, טוקיושגרירות יפן בקנדה הממוקמת בסאסקס דרייב, אוטווה, אונטריו
יחסים מוקדמים
המהגר היפני הידוע הראשון לקנדה, מנזו נאגנו, נחת בניו ווסטמינסטר, קולומביה הבריטית בשנת 1877.
מספר מיסיונרים קנדים שעבדו ביפן בתקופת מייג'י מילאו תפקידים משמעותיים הן בפיתוח הכנסיות הנוצריות המקומיות היפניות והן במודרניזציה של מערכת החינוך של יפן. בין המספר הזה היו הכמרים החשובים אלכסנדר קרופט שו, מקורבו של יוקיצ'י פוקוזאווה מאוניברסיטת קאיו, ג'י ג'י קוצ'ראן שסייע במציאת אוניברסיטת דושישה, ודווידסון מקדונלד שעזרו להקים את אוניברסיטת אויאמה גאקוין.[1]
בשנת 1887 נפתח מסלול הפלגה לספינות קיטור בין יוקוהמה לוונקובר, ואחת הספינות הקנדיות הללו, RMS קיסרית אוסטרליה וקברניטה, סמואל רובינסון, זכו לשבחים בינלאומיים בגלל מאמצי הצלה שעשו לאחר רעידת האדמה והצונמי בקאנטו (1923).[2]
בשנים 1904–1905 שימש הרברט סיריל תאקר מארטילריית השדה המלכותית הקנדית כנספח צבאי עם הצבא היפני במלחמת רוסיה–יפן.[3] על שירותו במהלך המלחמה הוענק לו עיטר מסדר האוצר ה"קדוש" על ידי הממשלה היפנית.[4] הוא גם קיבל את מדליית המלחמה היפנית לשירות במהלך אותה מערכה.
המשלחת של קנדה נפתחה בטוקיו בשנת 1929 והייתה המשלחת השלישית שלה מחוץ לחבר העמים הבריטי לאחר וושינגטון די. סי. ופריז. עובדה זו מדגישה את החשיבות יוצאת הדופן שקנדה הציבה על יפן כמרכז לפעילותה הדיפלומטית ברחבי אסיה.[1] עם זאת, הסיבה להקמת המשלחת הייתה קשורה רבות לתחושה האנטי-אסייתית במחוז הקנדי בקולומביה הבריטית במחצית הראשונה של המאה ה-20. ראש ממשלת קנדהויליאם ליון מקנזי קינג חרד להגביל את ההגירה היפנית לקנדה, ואמר "הדרך היעילה היחידה שלנו להתמודד עם השאלה היפנית היא שיהיה נציג משלנו ביפן להנפקת דרכונים."[5] בהקשר זה, הקונסוליה של יפן בוונקובר הוקמה בשנת 1889, 40 שנה לפני שנפתחה שגרירותה באוטווה בשנת 1929.
השר היפני הראשון שביקר בקנדה היה הנסיך אימאסה טוקוגאווה, שכיהן בין השנים 1929–1934. השר הקנדי הראשון שביקר ביפן היה סר הרברט מרלר, שכיהן בין השנים 1929–1936.
מלחמת העולם השנייה
מחנה מעצר ליפנים-קנדים בקולומביה הבריטית.
הקשרים הדיפלומטיים נותקו בשנת 1941 עם תחילת מלחמת האוקיינוס השקט. במהלך המלחמה, קנדה כלאה את היפנים-קנדים לאחר שהעבירה את חוק אמצעי המלחמה למטרות 'ביטחון לאומי'. ליפנים-קנדים נשללו רבים מזכויותיהם, כולל הזכות לעבוד בכל עיסוק שהם בוחרים וכן את זכותם לרכוש.
בקרב הישיר היחיד שלהם במהלך מלחמת האוקיינוס השקט, כוחות יפנים וקנדים נלחמו זה בזה במהלך קרב הונג קונג, שמונה שעות לאחר המתקפה על פרל הארבור. הקרב הסתיים עם הכיבוש היפני של הונג קונג.
הצירות הקנדית בטוקיו שודרגה לשגרירות ורוברט מאיו מונה לשגריר קנדה הראשון ביפן לאחר מלחמת העולם השנייה. יפן גם הקימה שגרירות באוטווה וסדאו איגוצ'י הפכה לשגרירה היפנית הראשונה בקנדה.
קנדה פעלה בדרכים שונות כדי לסייע לכניסה מחדש של יפן לקהילה הבינלאומית. ביוזמת קנדה התקבלה יפן בחברות בוועידת תוכנית קולומבו שהתכנסה באוטווה בשנת 1954, באותה השנה נחתם ההסכם הדו-צדדי בנוגע למסחר. קנדה תמכה בהכללת יפן בגאט"ט (GATT); וכאשר יפן נכנסה ל-GATT, קנדה הייתה אחת מקומץ קטן של מדינות שהעניקו לה מעמד של האומה המועדפת ביותר.[1]
בתקופה זו הציע ראש הממשלה בריאן מלרוני התנצלות בבית הנבחרים של קנדה על התייחסות לא צודקת ליפנים-קנדים במהלך מלחמת העולם השנייה. כתגובה למעצר יפנים-קנדים במהלך המלחמה חתמו ראש הממשלה מולרוני ונשיא ההתאחדות הלאומית של היפנים-קנדים ארט מיקי על הסכם התיקון להסדר סוגיות היסטוריות בעבר בשנת 1988.
ב-26 במרץ2012 ביקר ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר באזור החוף בסנדאי שביפן.
יחסי סחר
קנדה ויפן שתיהן חברות בהסכם המקיף והמתקדם להסכם סחר חופשי בשותפות טרנס-פסיפיק. היצוא של קנדה ליפן הסתכם בשנת 2011 ב-10.7 מיליארד דולר ואילו היצוא של יפן לקנדה הסתכם ב-13 מיליארד דולר. דלקים ושמנים מינרליים היו הייצוא העיקרי של קנדה ליפן, ואילו חלקי רכב, מכונות גרעיניות ומכונות חשמל היו הייצוא העיקרי של יפן לקנדה.[7]
הגירה
ההגירה היפנית לקנדה החלה במהלך המאה ה-19 והייתה חזקה עד אשר הושמו מגבלות בראשית המאה ה-20. ג'אפנטאון בוונקובר הייתה בעבר מרכז לחיים היפניים בקנדה, אם כי בשנים האחרונות הקהילה היפנית כבר לא ממוקמת באזור.
