יחסי ונואטו–קובה הם היחסים הבילטרליים שבין ונואטו לקובה. יחסים אלו החלו זמן קצר לאחר שונואטו קיבלה את עצמאותה מצרפת ובריטניה ב-1980. ונואטו וקובה החלו לקיים יחסים דיפלומטיים רשמיים בשנת 1983.[1]
בשנת 1984, ביקרה משלחת דיפלומטית קובנית בוונואטו על מנת לחזק את היחסים בין המדינות.[1]
ונואטו הייתה מקום הולדתו של הסוציאליזם המלנזי (אנ'), דוקטרינה שקודמה על ידי ראש הממשלה וולטר ליני (אנ'), המשלבת בין סוציאליזם, נצרות וערכים מלנזיים מסורתיים, שהקנתה לוונואטו וקובה מידה מסוימת של שותפות אידאולוגית - אם כי ניתן לראות את הסוציאליזם המלנזי כקרוב יותר לקומוניזם הנוצרי מאשר למרקסיזם. אולם בשנת 1983, שר החוץ של ונואטו, סלה מוליסה הצהיר כי הצטרפותה של ונואטו למדינות הבלתי-מזדהות נולדה מתוך רצון לנייטרליות, וכי "ממשלת ונואטו אינה דבקה באידאולוגיה כלשהי".[1] ליני איבד את תפקידו ב-1991, ותחת יורשו מקסים קרלוט קורמן, ההתקרבות לקובה, לוב וברית המועצות דעכה.[2]
בשנות ה-2000, התעוררו היחסים הרדומים שבין שתי המדינות, במיוחד לאור המעורבות האזורית של קובה באוקיינוס השקט. קובה מעניקה כיום סיוע רפואי לוונואטו ולמדינות אחרות באוקיאניה. החל מספטמבר 2008, שבעה עשר ונואטים לומדים רפואה בקובה, כאשר הוצאותיהם משלמות על ידי הממשלה הקובנית.[3] במקביל, רופאים קובנים נשלחו לעבוד בוונואטו.[4] בספטמבר 2008 התקיימה ועידה בינלאומית בהוואנה עם נציגי ונואטו וקובה. בוועידה דנו המשתתפים ב"חיזוק שיתוף הפעולה בתחומי הבריאות, הספורט והחינוך. בנוסף על כך, הרשויות הקובניות התחייבו לסייע למדינות האוקיינוס השקט בהתמודדות עם משבר האקלים.[5][6]
^MILES, William F.S., Bridging Mental Boundaries in a Postcolonial Microcosm: Identity and Development in Vanuatu, Honolulu: University of Hawaii Press, 1998, ISBN 0-8248-2048-7, pp.25-6
