לאחר שקיבלה נורווגיה עצמאות מלאה משוודיה, נבחר קרל, נסיך דנמרק למלך נורווגיה, ובחירתו הושפעה במידה רבה, בשל שני גורמים יוצאי דופן: ראשית, דנמרק הייתה מדינה קטנה ולא היה חשש לערעור מאזן הכוחות באירופה, ושנית, אשתו של קרל, מוד, הייתה נסיכה בריטית, מה שהיה צפוי להוביל מערכת יחסים קרובה עם הממלכה המאוחדת, אשר יכלה לספק לנורווגיה הגנה מההגמוניה הגרמנית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, נורווגיה הייתה נייטרלית. עם זאת, בשל העדפתה את הבריטים על פני הגרמנים, קיימה נורווגיה מערכת יחסים עם בריטניה של בעלת ברית נייטרלית.
נורווגיה ובריטניה חולקים גבול משותף באנטארקטיקה, ומכירים הדדית בטענות על השטחים שם, כמו גם על אלה של אוסטרליה, צרפת וניו זילנד.
שתי המדינות הן חברות מלאות של נאט"ו ושל מועצת אירופה. ישנם כ-18,000 נורווגים החיים בבריטניה, ו-13,395 בריטים שחיים בנורווגיה.[2]הבריטים הם אחת מקבוצות המהגרים נגדולולת בערים רבות. הערים עם הכי הרבה בריטים הן אוסלו (2,535), סטוונגר (1,542), ברגן (1,014), ברום (716), טרונדהיים (360), אסקר (307), קריסטיאנסנד (238), דראמן (144), ופרדריקסטד (111).[3]
