ארגנטינה וניו זילנד הן שתי מדינות מתועשות בחצי הכדור הדרומי. יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה.[1] אולם היחסים בין שתי המדינות היו מוגבלים מאוד, בין השאר בגלל המרחק ביניהם. רק בשנת 1977 פתחה ארגנטינה שגרירות בוולינגטון.
בשנת 1976, ארגנטינה הייתה תחת דיקטטורה צבאית שהפכה לעוינת יותר ויותר וטענה את טענותיה על איי פוקלנד (שהם הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים מול חופי ארגנטינה). באפריל 1982 פלשה ארגנטינה לאיי פוקלנד ופתחה במלחמת פוקלנד. מיד לאחר פלישת הכוחות הארגנטינאים לאיים, ניתקה ניו זילנד את היחסים הדיפלומטיים עם ממשלת ארגנטינה והטילה סנקציות כלכליות.[1][2] המלחמה הסתיימה בניצחון בריטי ביוני 1982. בשנת 1984 ארגנטינה וניו זילנד כוננו מחדש את היחסים הדיפלומטיים.[3] בשנת 1987 ארגנטינה פתחה קונסוליה באוקלנד ופתחה מחדש שגרירות בוולינגטון בשנת 1997. בשנת 1998 פתחה ניו זילנד את שגרירותה בבואנוס איירס.[4]
דגלי ארגנטינה וניו זילנד מונפים זה לצד זה באנטארקטיקה.
מאז כינון היחסים בין ארגנטינה לניו זילנד מחדש; שתי המדינות פעלו יחד כדי לשפר את הסחר החקלאי העולמי, לשמר את אנטארקטיקה ואת האוקיינוס הדרומי, ולשדל את הקהילה הבינלאומית למודעות לשינויי אקלים, שימור לווייתנים, זכויות אדם בינלאומיות, שמירת שלום ואי-הפצת נשק.[5] שתי המדינות חתמו והקימו תוכנית ויזות לחופשת עבודה. בדצמבר 2015, אייר ניו זילנד החלה בטיסות ישירות בין אוקלנד לבואנוס איירס.[6]
בשנת 2014 הסתכם המסחר הכולל בין ארגנטינה לניו זילנד ב-221 מיליון דולר.[5] היצוא הארגנטינאי לניו זילנד כולל: שמן סויה, כלי רכב מנועיים, פירות חיים ומשומרים. הייצוא של ניו זילנד לארגנטינה כולל: קרטון ושקיות נייר, עורות כבשים, קוטלי חרקים, קוטלי מכרסמים, קוטלי עשבים וקוטלי פטריות.
נציגויות דיפלומטיות
ארגנטינה מחזיקה בניו זילנד שגרירות בוולינגטון בלבד, ואילו ניו זילנד מחזיקה בארגנטינה שגרירות בבואנוס איירס בלבד.[9]
