יוליה נולדה בעיר פיישטיאני בשנת 1920 ועברה לגור בכפר קוצוריצה במחוז רקוביצה שבצ'כוסלובקיה ביחד עם אמה ובעלה של אמה. מאוחר יותר חזרה לעיר הולדתה פיאשטיאני, שם למדה ועבדה כתופרת.[2]
כבר לפני תחילת המלחמה התיידדה יוליה עם ארנסט קלדי. יוליה התנגדה למדיניות השלטון הסלובקי בנושא רדיפת יהודים וגירושם למחנות מחוץ לגבולות המדינה. לאחר כישלון המרד הסלובקי נגד הגרמנים באוקטובר 1944, רדיפת היהודים התגברה (לאחר שמצבם היחסי של שרדי היהודים במדינה היה בסדר בשנים 1943–1944), חייו של ידידה היהודי ארנסט קלדי היו בסכנה. חוקי המדינה הסלובקית הטילו עונשים כבדים על עזרה ליהודים, ולמרות זאת יוליה בחרה להסתיר בדירתה את ארנסט.[3][4]
ב-1944 לאחר דיכוי המרד הסלובקי, הגיעו רדיפות היהודים, על ידי הורמאכט, לשיא חדש שלא נראה לפני כן. יוליה בחרה להוציא את ארנסט מדירתה, ולהעבירו למקום מחבוא בכפר קוצ'וריצ'ה, המרוחק כ-5 ק"מ מפיאשטיאני. היא התקינה בדירתה קיר חוצץ, כדי ליצור חדרון קטן בו יוכל ארנסט להסתתר. יוליה גם הוציאה את אמו של ארנסט, לאורה,[5] מבית החולים שבפזינוק (אנ') והעבירה אותה למקום המחבוא בכפר[4]. כדי לשמור על סודיות הפעולה, החליטה יוליה לפעול לבדה.
מדי יום בשעות הערב הייתה מגיעה יוליה לביתה בפיאשטיאני, מכינה לשניהם אוכל וקונה לאמו של ארנסט תרופות שהיו מצרך נדיר בזמן המלחמה.[2]
יוליה הביאה רופא לבית המסתור כדי לבדוק את אמו של ארנסט, פעולה שעלולה הייתה לסכן את כל המעורבים במבצע ההצלה. לקראת סוף המלחמה נפטרה האם בבית המסתור. השניים קברו את הגופה בחצר האחורית בשעת לילה.[2]
במהלך המלחמה יוליה סיפקה מזון והבריחה כספים במשך חודשים רבים אל מקום מחבואם של יהודים נוספים, ביניהם אירנה שפיצר מטרנבה, ורייזמן מפיישטיאני.[6][7]
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה נשארה יוליה בידידות עם ארנסט, וכעבור כמה שנים גם נישאה לו.
ב-1948 השניים עלו לישראל יחד וחיו בחיפה את שארית ימיהם.
בעלה ארנסט נפטר ב-1985 ממחלה ממארת ממושכת.[2] יוליה נפטרה ב-1994 ונקברה בבית הקברות הלטיני בחיפה.
הכרה והנצחה
אבן לזכרה של יוליה קלדי בגן הזיכרון שברמת אלון, חיפה[8]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורה של יוליה ואותר קברה.[11] באפריל 2021, נערך טקס ליד קברה ונקבעה עליו לוחית זיכרון כהוקרה מיוחדת לזכרה.
לקריאה נוספת
פינצ'בסקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמוד 49.
