יוליה קפולט (באנגלית: Juliet Capulet, באיטלקית: Giulietta Capuleti) היא הגיבורה הנשית בטרגדיה הרומנטית של ויליאם שייקספיר, רומיאו ויוליה, שבה היא נערה בת 13, בתו היחידה של ראש משפחת קפולט. היא מתאהבת בגיבור הגברי רומיאו, ממשפחת מונטגיו, אשר מנהלת סכסוך דמים עם משפחת קפולט. לסיפור יש היסטוריה ארוכה הקודמת גם לימיו של שייקספיר עצמו.
ג'ולייט מאת פיליפ ה. קלדרון (1888)
גילה של יוליה
במחזה, יוליה קרבה ליום הולדתה הארבעה עשר. היא נולדה ב"ערב חג הקציר" (1 באוגוסט), כך שיום ההולדת שלה חל ב-31 ביולי. יום הולדתה הוא "מכאן שבועיים", כך שזמן ההתרחשות של המחזה הוא באמצע יולי.
בתרבויות ובתקופות זמן רבות, נשים נישאו והולידו ילדים בגיל צעיר מאוד, כפי שמעידה ליידי קפולט עצמה במורת רוח על בתה: "לחשבוני, הייתי כבר אמך בגיל הזה, ואת עוד בתולה."
לעומת זאת, אביה מנסה לשכנע את הרוזן פריז, מחזר עשיר, שימתין מעט לפני שיחשוב לשאת את יוליה, מתוך תחושה שהיא עדיין צעירה מדי: "בתי זרה עדיין לעולם, לא ראתה ארבע-עשרה שנים עוד".
בשיר האנגלי שעליו מבוסס הסיפור ("רומאוס ויוליה" מאת ארתור ברוק),[1] מתקרבת יוליה ליום הולדתה השש עשרה, ורומיאו הוא בן גילה. לעומת זאת, בנובלה של מתיאו בנדלו (אנ') עליה ביסס שייקספיר את המחזה, יוליה כמעט בת שמונה עשרה ורומיאו הוא בערך בן עשרים.[2]
מבחינה עובדתית, פשוטי העם האנגלים בדרך כלל לא היו בשנות העשרה כאשר נישאו. אפילו בקרב בני האצולה של אותה תקופה כלה בת 13 הייתה נדירה מאד, ביחס מקורב של אחת מכל 1,000 כלות; באותה תקופה, הרוב המכריע של הכלות האנגליות היו לפחות בנות 19 כשנישאו לראשונה, וגיל הנישואין הממוצע באנגליה היה 25–26 שנים לנשים ו-27–28 לגברים. האצילות האנגליות היו לפחות בנות 16 כשהן נישאו, וגיל הנישואים הממוצע היה 19–21 (לעומת 24–26 שנים לאצילים האנגלים הגברים).[3]
הסבר אפשרי לפער זה נעוץ בכך שבאותה תקופה התפקידים של נשים צעירות גולמו על ידי ילדים טרם גיל ההתבגרות, וייתכן כי שייקספיר לקח בחשבון בעת הכתיבה את מבנה גופם, כמו גם את היותם של רומיאו ויוליה ממשפחות עשירות ולכן סביר יותר שיינשאו מוקדם יותר מפשוטי העם.[4]
מבצעות
התרשמותו של הצייר ג'ורג' דייו משנת 1816 ממיס אוניל בתפקיד ג'ולייט
"רומאו ויוליה" הוא אחד המחזות הפופולריים ביותר הוא אחד הפופולריים ביותר, וקיימים עיבודים רבים עיבודים שלו לתיאטרון ולקולנוע. בנוסף הופקו יצירות פארודיה, המשכונים, ויצירות אחרות שבהן מככבת דמותה של יוליה.
בעולם
מרי סונדרסון (אנ') הייתה האישה הראשונה שגילמה כשחקנית את התפקיד, במהלך המאה ה-17. קודם לכן כל השחקנים היו גברים בלבד.
פגי אשקרופט הייתה אחת היוליות הידועות ביותר בהיסטוריה, ובמיוחד בהפקה הלונדונית בשנת בבימויו של ג'ון גילגוד, שבה גילגוד ולורנס אוליבייה גילמו לסירוגין את תפקידיהם של רומיאו ומרקוציו.
המחזה ההומוריסטי "הו, הו יוליה" של אפרים קישון משנת 1974 מציג את המשך קורותיהם של רומיאו ויוליה לולא התאבדו. במחזה גילמה את יוליה השחקנית שושיק שני, כשלצידה בעלה אריק לביא בתפקיד רומיאו.
בוורונה המודרנית
ביתה של יוליה
קיר הכניסה המכונה חומת ג'ולייט
ברחוב Via Cappello מס' 23 בעיר ורונה שוכן "קאסה די ג'ולייטה", בית מתחילת המאה ה-14 שנטען כי הוא בית משפחת קפולט ובשל כך הפך לאטרקציה תיירותית, על אף שהוא ריק ברובו. השם האמיתי של המשפחה שהתגוררה בו היה באיטלקית קפלטי (Cappelletti), משפחת אצולה, ולא קפולטי (Capuleti). מקורם של בני משפחת קפלטי הוא בדלמטיה ואלבניה, והם היו חלק מחיל הפרשים של הרפובליקה של ונציה, אשר לחמו עבורה מאז המאה ה-13. בבית מוצגת המרפסת של סצנת האהבה המופיעה בתמונה השנייה של המערכה השנייה (אם כי קריאה מדויקת תגלה כי מדובר שם דווקא בחלון), וכן חצר קטנה שבה פסל ברונזה של יוליה. זהו אחד האתרים המתויירים ביותר בעיר.
ישנן מספר אמונות טפלות ומסורות הקשורות באתר, וביניהן:
האגדה מספרת כי מי שילטף את הצד הימני של החזה של הפסל שבחצר, יזכה לגורל טוב ומזל באהבה. עקב כך, שבו נשחקה המתכת בחלק של החזה
אנשים רבים כותבים את שמותיהם ואת שמותיהם של יקיריהם על קירות הכניסה לבית, המכונה החומה של יוליה. במהלך שנת 2019,[5] עבר המבנה שיקום וניקיון, והייתה כוונה לקבוע לוחות הניתנים להחלפה[6] או יריעות לבנות מחוץ למבנה על מנת שהכתובות ייעשו עליהם.
מכתבי אהבה קטנים מונחים מדי שנה ברבבות על קירות המבנה,. עובדי האתר מסירים אותם באופן קבוע על מנת לשמור על ניקיון החצר.[7]
אוהבים נוהגים לרשום את שמם ושם מושא אהבתם על גבי מנעול, אותו הם מצמידים לשער המקושט הגדול שנמצא באחורי החצר.
מועדון יוליה
מאז שנות ה-30 הגיעו לורונה מכתבים הממוענים ליוליה. נכון לשנת 2010, התקבלו מדי שנה למעלה מ-5,000 מכתבים, ש-75% מתוכם היו מנשים. קבוצת השולחים הגדולה ביותר הייתה של בני נוער אמריקאים.[8]
המכתבים נקראים על ידי מתנדבים מקומיים, שגם משיבים עליהם. המתנדבים התארגנו מאז שנות ה-80 ב"מועדון יוליה" (Club di Giulietta) אותו מממנת עיריית ורונה. אודות המועדון נכתב ספר מאת ליז וסיל פרידמן, שבעקבותיו נוצר בשנת 2010 הסרט מכתבים ליוליה.
לקריאה נוספת
"אילוף רומיאו של ג'ולייט" קרולין אי בראון; SEL: Studies in English Literature 1500–1900, Vol. 36, 1996
"פרופיל פסיכולוגי של ג'ולייט של שייקספיר: או שזה היה רק הורמונים?" Nancy Compton Warmbrod The English Journal, Vol. 69, מס' 9 (דצמ' 1980), עמ'. 29
.jpg)
