יוז'ף דומוקוש (במקור דויטש, בהונגרית: Domokos József; בקשצ'בה, 25 באוקטובר 1890[1] – בודפשט, 25 בינואר 1978) היה משפטן ועורך דין יהודי-הונגרי, שופט, סופר, פוליטיקאי, עיתונאי, עורך עיתון, התובע הראשי של הונגריה (כמו פרקליט המדינה בישראל) ונשיא בית המשפט העליון של הונגריה.
קורות חייו
יוז'ף דויטש נולד במשפחה יהודית כבנם של בלה דויטש, סוחר תבואה, ושל נינה רייס. הוא למד משפטים באוניברסיטה למדע וטכנולוגיה בבודפשט ובקולוז'וואר. הוא היה מתמחה בעיר הולדתו ולאחר מכן בבודפשט.
ב-1918 היה חבר במועצה הלאומית של עיר הולדתו, בהנהגת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית (MSZDP) המקומית, ובתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, היה במועצת הפועלים. בקיץ 1919, הוא היה ציר בקונגרס של המפלגה הסוציאליסטית ההונגרית. בשנת 1920 היגר לווינה. בין 1919 לבין 1923, הוא השתתף בעריכת "העיתון ההונגרי הווינאי" (Bécsi Magyar Újság).
הוא חזר הביתה ב-1925. ב-1927 ניגש לבחינות לשכת עורכי הדין. משנת 1927 היה מהמייסדים והמארגנים ולאחר מכן חבר הנהלה של ארגון עורכי הדין הסוציאל-דמוקרטים. ב-1931 הוא הפך ליועץ המשפטי והסניגור של האופוזיציה של האיגוד המקצועי המאוחד. בין השנים 1931–1944 עסק כסנגור של קומוניסטים וסוציאליסטים שהובאו לדין בבית המשפט. משנת 1940 היה היועץ המשפטי של איגוד עובדי העור.
ב-1944 נעצר כיהודי וכאיש שמאל וגורש למאוטהאוזן. הוא חזר הביתה במאי 1945. בין 1949 לבין 1953 היה התובע הראשי של הונגריה. ב-1946 היה המזכיר המנהלי של משרד המשפטים. ב-1949 נבחר לראש הפרקליטות העליונה של הונגריה.
במאי 1953 הוא ביקש את שחרורו; פרש ויצא לגמלאות, ואז נקרא בחזרה ב-1954. בין השנים 1954–1958 היה נשיא בית המשפט העליון של הונגריה. הוא פרש סופית לגמלאות ב-1958.
היה לו תפקיד בבניית מערכת המשפט החדשה, בהעמדה לדין של פושעי מלחמה ופושעים נגד-העם ובשיקומם וזיכויים של המורשעים במשפטי ראווה. לאחר פרישתו, עסק ביצירה ספרותית.
כתביו (חלקי)
- כוח יוצא דופן ושיפוט מאולתר תחת משטר הורטי (בודפשט, 1946)
- "...זכור, פרולטריון!" משפטם של אימרה שלאי ושאנדור פירסט (בודפשט, 1962)
- אנדראש ל. אחים (הו') (בודפשט, 1971)
- מכאן ומעבר לאוקיינוס (זכרונות, בודפשט, 1977)
- שתי תביעות בכרך אחד (עובדות ועדים, בודפשט, 1978)
- זכרונות עורך דין קומוניסטי (זיכרונות, בודפשט, 1979)
פרסים והוקרה
- עיטור מסדר ההצטיינות של הדגל האדום של העמל (1958, 1970)
- עיטור מסדר העמל (1958)
- עיטור מסדר העמל דרג זהב (1968)[2]
לקריאה נוספת
- Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- יוז'ף דומוקוש - באתר ועדת הזיכרון הלאומי
- Domokos József (Népszabadság, 1978. január 26.)
- Várkonyi Endre: Domokos József (Magyarország, 1974. 45. sz.)
- Zinner Tibor: Utak és tévutak. A XX. századi magyar felsőbíráskodás káderpolitikájában ‘56 után.
- Dr. Beliznai Kinga: A Kúria és elnökei III. HVG–ORAC Lap - és Könyvkiadó Kft. Budapest, 2015.
- Gergely Ernő: Az Országos Munkásjogvédő Iroda története. Budapest, Országos Ügyvédi Tanács és a Budapesti Ügyvédi Kamara, 1985.
- Révai új lexikona V. (Cza–D). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2000. ISBN 963-927-216-7
- Új magyar életrajzi lexikon II. (D–Gy). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. ISBN 963-547-414-8
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
