יוונית דורית

היסטוריה של היוונית אלפבית יווני - כתב ליניארי ב'

פרוטו-יוונית (בערך 2000 לפנה"ס)

יוונית מיקנית (בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס)

יוונית עתיקה (בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס) דיאלקטים יווניים: איולית, ארקדו-קיפרית, אטית-איונית, דורית; יוונית הומרית דיאלקט אפשרי: מקדונית

יוונית קוינה (מ-300 לפנה"ס)

יוונית ביזנטית (בערך 330 אחרי-הספירה–1453)

יוונית מודרנית (מ-1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית

יוונית דורית היא קבוצת ניבים יווניים עתיקים שדוברו בדרום ובמזרח הפלופונסוס, בכרתים, רודוס, ובאיים אחרים בים האגאי.

חלוקת הניבים היווניים לאחר השלמה הקולוניזציה היוונית

בעבר הייתה מסורת שלפיה הדורית הגיעה לראשונה לאזורים הללו מן הצפון, על ידי פלישה דורית שהתרחשה בערך ב-1150 לפנה"ס. נוכחותה של מדינה דורית (דוריס) ביוון, מצפון למפרץ קורינתוס, הובילה לתאוריה שמקורות הניב הדורי נמצאים בצפון-מערב יוון ואפילו בחבל הבלקן. כל מקום שבו דוברה השפה הדורית חייב להשתייך ליוון, מכיוון שאין אף עדות ארכאולוגית או מסורת עתיקה שמראה שהיוונים נכנסו ליוון ממדינה אחרת. למרות זאת, הגבול העתיק המדויק בין דוברי הדורית לבין דוברי המקדונית אינו ידוע.

ניבים

יש מספר תאוריות שונות על סיווג ומיון היוונית הדורית. הדעה הרווחת היא שדורית היא תת-קבוצה של היוונית המערבית. חלק מהמומחים משתמשים במונחים יוונית צפונית או יוונית צפון-מערבית. עם זאת, ההבחנה הגאוגרפית היא מילולית בלבד ומכונה בשם שגוי למראית עין: כל הניבים המסווגים כדורים דוברו דווקא באזורים הדרומיים של יוון (ראו מפה).

ה"יוונית צפונית" מבוססת על ההנחה שהדורים הגיעו מהצפון ומהעובדה שהדורית קרובה ביותר לשפה היוונית הצפון-מערבית. מועד ההפרדה בין שני הניבים אינו ידוע. רוב תושבי צפון-יוון דיברו כנראה ניב אחד בזמן הפלישה הדורית; ללא ספק, הדורית יכלה להיבדל עוד יותר לניבים הקלאסיים שלה כשהדורים הגיעו למקומם בדרום יוון. לכן יוונית מערבית היא השם המדויק ביותר לניבים הקלאסיים.

יוונית טסאקונית, צאצא של הניב הדורי, עדיין מדוברת על ידי תושבים בדרום החוף הארגולי של הפלופונסוס במחוז ארקאדיה, ומהווה מקור עניין רב ללשונאים.

הניבים הנכללים בקבוצת היוונית הדורית

מפת ארגוליס

• יוונית לקונית דוברה על ידי אוכלוסיית לאקוניה בדרום הפלופונסוס, וגם על ידי מושבותיה,

  

  מפת לאקוניה

  טאראנטו והראקליה, בדרום איטליה. לאקוניה הייתה למעשה ספרטה העתיקה. לאקונית נמצאה בכתבים על כדים ואבנים מהמאה ה-7 לפנה"ס. מסמכים רבים מהעיר ספרטה שרדו, שכותביה קראו לעצמם לאקדיימונים על-שם העמק שבו הם חיו. הומרוס קורא לו "לאקדיימון החלול". המשורר הספרטני אלקמן מהמאה ה-7 לפנה"ס, השתמש בניב שחלק מחשיבים אותו כלאקוני בעיקרו.
• יוונית ארגולית דוברה בצפון-מזרח הפלופונסוס, במקומות כמו ארגוס, מיקנאי, הרמיונה, טרויזן ואפידאורוס; הארגולית דוברה גם קרוב לאתונה, כמו למשל באי אגינה. מכיוון שיוונית מיקנית דוברה באזור זה של יוון בתקופת הברונזה, זה ברור שהדורים כבשו את האזור, אבל לא הצליחו לכבוש את אטיקה. במקום, הם כבשו את כרתים ורודוס.
  עדות כתובה של הארגולית קיימת לפחות מהמאה ה-6 לפנה"ס.

מפת קורינתוס

• יוונית קורינתית דוברה במצר שבין הפלופונסוס ומרכז יוון; כלומר, במצר קורינתוס. ערים ומדינות שדיברו בניב זה היו קורינתוס, סיקיון, קלאונאי, פליוס ובמספר מושבות שלהם. כתבים עתיקים של קורינתית נמצו בקורינתוס קיימים מתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ובהם כתוב באותו הכתב כמו ביוונית אטית.
  קורינתוס סותרת את הדעה הקדומה שהדורים היו מיליטריסטים. קורינתוס, שהייתה ממוקמת על נתיב מסחר בינלאומי, שיחקה תפקיד ראשי בתִרְבּוּת-מחדש של יוון, אחרי מאות שנים של קריסה והתבודדות שבאו בעקבות התמוטטות יוון המיקנית.
• ניבים נוספים: יוונית מגארית ממגארה, יוונית רודית מרודוס, יוונית קואית, יוונית תרית, יוונית קירנית מקירנה ויוונית כרתית מכרתים.
• ניבים צפון-מזרחיים: קבוצה זו שונה במקצת מהקבוצה הדורית. בין אם נחשבת כחלק מיוונית דורית, או אחת משתי תתי-הקבוצות של יוונית מערבית (כשהשנייה היא יוונית דורית), ההבדל בין שתי הקבוצות הוא מילולי בלבד. הניבים הצפון-מזרחיים שונים מהניבים הדורים בשני מאפיינים: האחד, מושא עקיף בגוף שלישי-רבים (בצפון-מזרחית יש תוספת של "οις", שנהגת כ-ois; בדורית תוספת של "σι", שנהגת כ-si). השני, "εν" + יחסת הפעול (אקוזטיב), במקום "εις" (נהגה: eis). הניבים הם: פוסית, דלפית, לוקרית, אלית וקוינה צפון-מזרחית.

אלפבית

לאות Ξ ולשלוש האותיות שלא הגיעו מהאלפבית הפיניקי ומופיעות לפני Ω –‏ Φ,‏ Χ ו־Ψ – היו ערכים שונים במקומות שונים. באלפביתים היווניים של כרתים, תרה, מלוס ואנפה (אנ') אותיות אלה לא התקיימו כלל. באלפביתים של אובויה, בויוטיה, ארקדיה ולקוניה, Φ ייצגה ph,‏ Χ ייצגה ks,‏ Ψ ייצגה kh, האות Ξ לא התקיימה והצירוף ps יוצג על ידי האותיות ΦΣ. באלפביתים של הדודקפוליס היוני (אנ'), חלק מהאיים האגאיים היוניים, קורינתיה וארגוס שימשה Ξ ל־ks ו־Ψ ל־ps, מה שהפך בסוף לאלפבית האטי הקלאסי.^[1]

ראו גם

• דורים
• דיאלקטים יווניים
• מקדונית עתיקה

הערות שוליים

1. Madadh Richey, "The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 246, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17