|
יוג'ין ויגנר
יוג'ין ויגנר
Eugene Paul Wigner![]() | |
לידה |
17 בנובמבר 1902
בודפשט, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|
|
פטירה |
1 בינואר 1995 (בגיל 92)
פרינסטון, ארצות הברית |
|---|
|
ענף מדעי |
פיזיקה, מתמטיקה |
|---|
|
מקום מגורים |
הונגריה, גרמניה, ארצות הברית |
|---|
|
מקום קבורה |
בית הקברות פרינסטון |
|---|
|
מקום לימודים |
|
|---|
|
מנחה לדוקטורט |
מיכאל פולני |
|---|
|
מוסדות |
|
|---|
|
תלמידי דוקטורט |
ג'ון ברדין, Leonard Eisenbud, Rajmund Lewis Somorjai, Francis Joseph Narcowich, George Abraham Snow, Joseph O. Hirschfelder, קוניירס הרינג, אדווין תומפסון ג'יינס, Theodore Duddell Newton, William Tout Sharp, ויקטור וייסקופף, Ralph Zvi Roskies, פרדריק סייץ, Fred Tappert, אבנר שמעוני, Marcos Moshinsky |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- מדלית ויגנר (1978)
- פרס אלברט איינשטיין (1972)
- חבר זר של החברה המלכותית (1970)
- המדליה הלאומית למדעים (1969)
- פרס ג'וסיה וילארד גיבס (1968)
- הרצאת ג'ון פון נוימן (1966)
- עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
- פרס נובל לפיזיקה (1963)
- מדליית מקס פלאנק (1961)
- פרס אטומס פור פיס (1960)
- פרס אנריקו פרמי (1958)
- פרס לזכר ריצ'טמייר (1955)
- מדליית פרנקלין (1950)
- מדליית ההצטיינות (1946)
|
|---|
|
בן או בת זוג |
- Amelia Frank
- Mary Annette Wheeler
- Eileen Clare-Patton Hamilton
|
|---|
|
צאצאים |
David Wheeler Wigner |
|---|
|
הערות |
במקור יהודי אך המיר דתו |
|---|
|
תרומות עיקריות |
|---|
|
מחקרים בפיזיקה גרעינית, תרומתו לתאוריה של גרעין האטום והחלקיקים הבסיסיים ובייחוד התגלית והיישום של עקרונות הסימטריה הבסיסיים. | |
חתימה |
 |
|---|
  |
יוג'ין פול "אי. פי." ויגנר (בהונגרית: Wigner Jenő Pál, ינה פאל ויגנר; 17 בנובמבר 1902 – 1 בינואר 1995) היה פיזיקאי ומתמטיקאי יהודי-הונגרי-אמריקאי. אחד מאבות הפיזיקה הגרעינית וממשתתפי פרויקט מנהטן. זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1963.
קורות חייו
ילדות ולימודים
ויגנר נולד בבודפשט שבאוסטרו-הונגריה למשפחה יהודית. אביו היה מנהל מפעל לעיבוד עורות. מגיל חמש למד בעזרת מורים פרטיים. בגיל אחת עשרה אובחן כחולה בשחפת ונשלח להחלים בהרי האלפים האוסטריים. לאחר שישה שבועות התברר כי ההבחנה הייתה שגויה אך את השבועות שעברו בינתיים העביר בפתרון בעיות מתמטיות.
ויגנר חגג בר מצווה חילונית, אולם למד יהדות אצל רב כמו כל התלמידים היהודים בבית הספר התיכון הלותרני (אנ') בבודפשט, אותו סיים בהצטיינות (חברו לספסל הלימודים היה המדען לעתיד ג'ון פון נוימן, שנה אחת מתחתיו). ב-1920 ויגנר החל את לימודיו ב אוניברסיטה למדעים הטכניים וכלכלה של בודפשט (אנ'), ומשלא היה מרוצה מרוחב הקורסים שניתנו שם, עבר ללמוד הנדסה כימית באוניברסיטה הטכנית של ברלין. שם פגש, במסגרת הרצאות שבועיות שניתנו במסגרת החברה הגרמנית לפיזיקה (אנ'), מדענים כמקס פלאנק, ורנר הייזנברג ואלברט איינשטיין.
כחלק מתגובתם לשלטון הקומוניסטי של בלה קון בהונגריה ב-1919 ולהתבלטות של יהודים במשטר זה, משפחת ויגנר ברחה לאוסטריה, עם נפילת המשטר שבה להונגריה והמירה את דתה לנצרות בזרם הלותרניזם. מאוחר יותר בחייו הסביר ויגנר שזו "לא הייתה החלטה דתית בלב שלם, אלא החלטה אנטי-קומוניסטית".[1]
קריירה ותרומות מדעיות מרכזיות
קריירה בגרמניה
בברלין החל ויגנר לעבוד במכון הקיסר וילהלם (לימים מכון מקס פלאנק) תחת מורו מייקל פולאני, שהנחה את עבודת הדוקטור של ויגנר בנושא "היווצרות והתפרקות מולקולות". ויגנר שב לבודפשט אך לאחר תקופה קצרה שב לברלין למכון הקיסר וילהלם ב-1926 כאסיסטנט של קרל ויסנברג עמו עבד שישה חודשים בקריסטלוגרפיה, לה תרם לדוגמה את המונח של תא ויגנר - זייץ. לאחר מכן עבד תחת ריצ'רד בקר ובמשך שני סמסטרים למד את התחום החדש של מכניקת הקוונטים וכן את תורת החבורות. ב-1927 עבר ל-אוניברסיטת גטינגן כעוזרו של המתמטיקאי דויד הילברט אך הקדיש את זמנו לפיזיקה. ב־1931 ניסח והוכיח את משפט ויגנר (אנ') שמגדיר את האופן בו פעולות המרה (טרנספורמציות) במרחב כמו הזזה, וסיבוב, וכן היפוך זמן ושיקוף מוצגות במרחב הילברט של המצבים של מערכת קוונטית. משפט זה והשלכותיו מהויים תרומה מרכזית ליסודות התאוריה של מכניקת הקוונטים, ועשה לו שם בעולם המדעי. בשנות השלושים חקר גם את גרעין האטום.
קריירה מוקדמת בארצות הברית
בשנת 1930 אוניברסיטת פרינסטון גייסה את ויגנר יחד עם פון נוימן, למשרות מרצה למשך שנה. עם תום השנה, פרינסטון הציעה להם משרות הוראה לחמש שנים, בהיקף של שישה חודשים בשנה; את ששת החודשים הנותרים בילה ויגנר כמרצה באוניברסיטה הטכנית בברלין. עם עלייתו לשלטון של היטלר מצאו מקלט בארצות הברית. בפרינסטון פגש שוב את איינשטיין ואף את פול דיראק, שגם נשא לאישה את מאנצי, הצעירה משתי אחיותיו.
מבין תרומותיו הרבות בשנות השלושים לפיזיקה ומתמטיקה נציין את החיזוי והוכחת הקיום של גביש ויגנר (אנ'), בשנת 1934. זוהי פאזה חדשה של גביש קוונטי המורכב מאלקטרונים בלבד, על רקע חיובי אחיד. התאוריה אוששה על ידי חוקרי מכון ויצמן למדע במחקר שפורסם בשנת 2019 במגזין Science,[2] עבור מבנה גבישי של כשישה אלקטרונים, במערכת חד־ממדית.
אוניברסיטת פרינסטון לא חידשה את חוזהו ב-1936, וויגנר עבר למדיסון, בירת ויסקונסין שם הציעה לו אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון משרה. הוא נשא לאישה סטודנטית לפיזיקה בשם אמליה פרנק אך זו נפטרה ב-1937. ויגנר התאזרח בארצות הברית וב-1938 חזר והצטרף לאוניברסיטת פרינסטון.
ב־1939, לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, השתכנע על ידי ידידו לאו סילארד שגרמניה עובדת על פיתוח נשק גרעיני המבוסס על ביקוע אורניום. ויגנר סייע לסילארד להיפגש עם איינשטיין, ולשכנעו לחתום על מכתב איינשטיין-סילארד אל הנשיא רוזוולט, שגרם ישירות לייזום פרויקט מנהטן לבניית פצצת גרעין, בו שיחק ויגנר חלק פעיל וחשוב.
פרויקט מנהטן
עם תחילץ הפרויקט בקיץ 1942 ויגנר הצטרף למעבדה המטלורגית ב אוניברסיטת שיקגו ועמד בראש צוות מחקר שהופקד על תכנון ובניה של כור גרעיני שיפיק פלוטוניום באיכות צבאית. באותו זמן לא היה עדיין כור פעיל - ויגנר היה נוכח בעת הפעלת הכור הגרעיני הראשון על ידי פרמי בדצמבר 1942. התכנון הראשוני שבו בחר ויגנר לייצור פלוטוניום היה מבוסס על שימוש במים לקירור ובפחמן להאטת הנייטרונים המשתחררים בעת ביקוע גרעין האורניום 235, המשמשים ליצירת תגובת שרשרת מבוקרת המקיימת את פעולת הכור. גם תוך כדי עבודת המחקר השימושי במסגרת פרויקט מנהטן היו לויגנר תגליות מדעיות חשובות כגון אפקט ויגנר ומטריצת R לריאקציות גרעיניות. ב 1946 התמנה למנהל המחקר ופיתוח במעבדות קלינטון בטנסי (לימים המעבדות הלאומיות באוק רידג'). בזכות תרומותיו לפרויקט מנהטן הוענקה לויגנר ב 1946 The Medal of Merit, אות הכבוד הגבוה ביותר המוענק לאזרח אמריקאי על ידי נשיא ארצות הברית. ב־1947 חזר לכהן כפרופסור באוניברסיטת פרינסטון. היקף ורוחב הישגיו ותרומותיו המדעיים, לפיזיקה ומתמטיקה מאוד ייחודיים: כחמישים מונחים, מושגים ותופעות קרויות על שמו.
חיים אישיים והשנים המאוחרות
ב-1941 נישא בשנית, למרי אנט וילר, פיזיקאית בוגרת אוניברסיטת ייל ופרופסור בוואסר קולג' (אנ') ואוניברסיטת רטגרס ממנה פרשה לגמלאות בשנת 1964, ונפטרה ב־1977. לזוג נולדו בן ובת. ב־1979 נישא בשלישית ל איילין קלייר פאטון-המילטון.
לאחר מלחמת העולם השנייה ויגנר היה חבר בכמה ועדות של הממשל בארצות הברית: המועצה הלאומית למחקר] (NRC), הקרן הלאומית למדע (ארצות הברית), והועדה המייעצת הכללית של הוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית. ויגנר זכה בפרסים וכיבודים רבים, ששיאם בהענקת פרס נובל לפיזיקה בשנת 1963. ויגנר זכה במחצית הפרס והמחצית השנייה נחלקה בין שני פיזיקאים אחרים. הציטוט של ועדת הפרס הזכיר את "תרומותיו לתיאוריה של גרעין האטום והחלקיקים האלמנטריים, במיוחד באמצעות גילוי העקרונות הבסיסיים של סימטריה והשימוש בהם." כיהן כפרופסור לפיזיקה מתמטית בפרינסטון עד פרישתו ב-1971.
ב-1960 פרסם מאמר "פילוסופי" שעורר הדים, בו הביע דעה בדבר היעילות הבלתי סבירה של המתמטיקה בפתרון בעיות במדע הטבע (ראה קישור חיצוני מטה).
ב-1992 פרסם את זכרונותיו, ושלוש שנים לאחר מכן נפטר בפרינסטון, ניו ג'רזי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לפיזיקה
|
| 1901-1925
|
רנטגן (1901) • לורנץ, זימן (1902) • בקרל, פ' קירי, מ' קירי (1903) • ריילי (1904) • לנארד (1905) • תומסון (1906) • מייקלסון (1907) • ליפמן (1908) • מרקוני, בראון (1909) • ואלס (1910) • וין (1911) • דאלן (1912) • אונס (1913) • לאואה (1914) • ה' בראג, ל' בראג (1915) • לא חולק (1916) • ברקלה (1917) • פלאנק (1918) • שטארק (1919) • גיום (1920) • איינשטיין (1921) • בוהר (1922) • מיליקן (1923) • סיגבאן (1924) • פרנק, הרץ (1925)
|
| 1926-1950
|
פרן (1926) • קומפטון, וילסון (1927) • ריצ'רדסון (1928) • ברויי (1929) • רמאן (1930) • לא חולק (1931) • הייזנברג (1932) • שרדינגר, דיראק (1933) • לא חולק (1934) • צ'דוויק (1935) • הס, אנדרסון (1936) • דייוויסון, תומסון (1937) • פרמי (1938) • לורנס (1939) • לא חולק (1942–1940) • שטרן (1943) • רבי (1944) • פאולי (1945) • ברידג'מן (1946) • אפלטון (1947) • בלקט (1948) • יוקאווה (1949) • פאוול (1950)
|
| 1951-1975
|
קוקרופט, וולטון (1951) • בלוך, פרסל (1952) • זרניקה (1953) • בורן, בותה (1954) • לם, קוש (1955) • שוקלי, ברדין, בראטיין (1956) • יאנג, לי (1957) • צ'רנקוב, פרנק, תם (1958) • סגרה, צ'מברלין (1959) • גלייזר (1960) • הופסטדטר, מסבאואר (1961) • לנדאו (1962) • ויגנר, גופרט-מאייר, ינסן (1963) • טאונס, באסוב, פרוכורוב (1964) • טומונאגה, שווינגר, פיינמן (1965) • קסטלר (1966) • בתה (1967) • אלוורז (1968) • גל-מאן (1969) • אלפוון, נל (1970) • גאבור (1971) • ברדין, קופר, שריפר (1972) • אסאקי, גיאור, ג'וזפסון (1973) • רייל, יואיש (1974) • בוהר, מוטלסון, ריינווטר (1975)
|
| 1976-2000
|
ריכטר, טינג (1976) • אנדרסון, מוט, ולק (1977) • קפיצה, פנזיאס, וילסון (1978) • גלאשו, סלאם, ויינברג (1979) • קרונין, פיץ' (1980) • בלומברגן, שולוב, סיגבאן (1981) • וילסון (1982) • צ'נדארסקאר, פולר (1983) • רוביה, מיר (1984) • קליצינג (1985) • רוסקה, ביניג, רורר (1986) • בדנורץ, מילר (1987) • לדרמן, שוורץ, שטיינברג (1988) • רמזי, דמלט, פאול (1989) • פרידמן, קנדול, טיילור (1990) • דה-זֶ'ן (1991) • שרפק (1992) • האלס, טיילור (1993) • ברוקהאוז, שול (1994) • פרל, ריינס (1995) • לי, אושרוף, ריצ'רדסון (1996) • צ'ו, טנוג'י, פיליפס (1997) • לפלין, שטורמר, צוי (1998) • 'ט הופט, פלטמן (1999) • אלפרוב, קרמר, קילבי (2000)
|
| 2001-היום
|
קורנל, קטרלה, וימן (2001) • דייוויס, קושיבה, ג'אקוני (2002) • אבריקוסוב, גינזבורג, לגט (2003) • גרוס, פוליצר, וילצ'ק (2004) • גלאובר, הול, הנש (2005) • מאת'ר, סמוט (2006) • פר, גרינברג (2007) • נאמבו, קובאיאשי, מסקאווה (2008) • קאו, בויל, סמית' (2009) • גיים, נובסלוב (2010) • פרלמוטר, שמידט, ריס (2011) • הרוש, וינלנד (2012) • אנגלר, היגס (2013) • אמאנו, אקסאקי, נקמורה (2014) • קג'יטה, מקדונלד (2015) • ת'אולס, הולדיין, קוסטרליץ (2016) • וייס, בריש, ת'ורן (2017) • אשקין, מורו, סטריקלנד (2018) • קלו, מאיור, פיבלס (2019) • פנרוז, גז, גנצל (2020) • מנבה, האסלמן, פאריזי (2021) • אספה, קלאוזר, ציילינגר (2022) • אגוסטיני, קראוס, ל'ווילייה (2023) • ג'ון ג'וזף הופפילד, ג'פרי הינטון (2024)
|
|
|
