היהלום הוא הקשה והמבריק שבמינרלים: דרגת הקושי שלו היא 10 בסולם מוס – דרגת הקושי הגבוהה ביותר של חומרים בטבע. יהלומים משמשים לנוי (בייצור תכשיטים) ולתעשייה. יהלומים נוצרו בטבע, ובמחצית המאה העשרים החל ייצור מלאכותי שלהם.
מאפיינים
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: צהוב וחום מוגדרים בפסקה הראשונה "בקבוצת הצבעים הרגילים" ובשנייה "יהלום צבעוניים", חסרה הפרדה בין הסוגים.
יהלומים הנראים לעין הבלתי מיומנת חסרי צבע נכללים בקבוצת הצבעים הרגילים בדירוגם הגמולוגי, גם אם יש בהם גוני צהוב ואף חום בהיר. מרמה מסוימת של עוצמת צבע נכללים היהלומים בקבוצת היהלומים הצבעוניים (Fancy Color Diamonds).
על כל 10,000 יהלומים המופקים בעולם נמצא יהלום צבעוני אחד[דרוש מקור], העשוי להיות בצבעים צהבהבים או חומים, שהם הנפוצים ביותר. הצבעים הנדירים יותר – ירוק, כחול, ורוד, כתום, שחור, והנדיר מכולם – אדום, מופיעים בתדירות נמוכה מאוד, עד לאחד למיליון.
היהלומים הצבעוניים מקבלים את צבעיהם המיוחדים בזכות אטומים זרים שנלכדו בתוכם במהלך התגבשותו של היהלום בטבע או בזכות דפורמציות מבניות בסריג היהלום: הצהוב, הכתום והחום מתקבלים בזכות אטומי חנקן שחדרו ליהלום במהלך התגבשותו, הכחול מתקבל מחדירת הבורון, הקרנות רדיואקטיביות טבעיות במעבה כדור הארץ מייצרות יהלומים ירוקים, תוספת של גרפיט מייצרת יהלומים שחורים, ודפורמציות מבניות בסריג היהלום אחראיות לצבעי הוורוד והאדום.
מחירי היהלומים הגולמיים נקבעים לפי קטגוריות המיון השונות המתייחסות לצורה, גודל, צבע וניקיון. מחיריהם של היהלומים המלוטשים נקבע גם לפי איכות הליטוש. דירוג היהלומים המלוטשים ידוע כארבעת ה-Cs – ארבע מילים המתחילות באות האנגלית C ומגדירות את מאפייני היהלום המלוטש כפי שהם מופיעים בתעודות הדירוג הגמולוגיות – Carat (משקל בקרטים), Color (צבע), Clarity (ניקיון), Cut (עיבוד – פרופורציות, סימטריה ורמת הגימור).[1]
החלוקה לארבעת ה-Cs פותחה בסוף שנות השלושים על ידי מייסד המעבדה הגמולוגית האמריקאנית המובילה ה-GIA, רוברט מ. שיפלי.
היהלום הוא הקשה והמבריק שבמינרלים: דרגת הקושי שלו היא 10 בסולם מוס (Mohs Scale) – דרגת הקושי הגבוהה ביותר של חומרים בטבע. משקלו הסגולי של היהלום 3.52 גרם לסמ"ק. מקדם שבירת קרני האור שלו – 2.417 יוצר את הזוהר והברק, המקנים ליהלום את יופיו המיוחד לאחר ליטושו.
איכותם של רוב היהלומים המופקים בעולם אינה מאפשרת עיבודם כיהלומי נוי (Gem Quality) בין אם משום ריבוי התכלילים (Inclusions) או בעיות מבניות קשות. לאורך שנים היוו יהלומי התעשייה כ-80% מתפוקת היהלומים הטבעיים. ב-1967, פיצל קונגלומרט היהלומים דה בירס, שהיה הערוץ הבלעדי לאספקת יהלומי גלם באותם הימים, את קטגוריית יהלומי התעשייה, ויצר קטגוריה נוספת – יהלומי כמעט נוי (Near Gem Quality). על פי החלוקה החדשה: כ-20% מוגדרים כיהלומי נוי, כ-45% מוגדרים כיהלומי כמעט נוי וכ-35% מוגדרים כיהלומי תעשייה. המניע למהלך של דה בירס היה הירידה ברווחיות של יהלומי התעשייה בעקבות כניסתו של יהלום התעשייה הסינתטי, שנמצא עדיף על יהלום התעשייה הטבעי.[2] במקביל, גילה תאגיד דה בירס את הודו כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות להפיכת גלם תעשייתי לגלם באיכות של כמעט נוי בזכות שכר עבודה זול, שאיפשר עיבוד של כמויות גדולות של יהלומים קטנים באיכויות נמוכות.[3]
יהלומי התעשייה נקראים בורט (Boart) או קרבונדו (Carbonado). חלקם נגרס ומשמש כאבקה לליטוש יהלומים (שכן בגלל דרגת הקשיות רק יהלום יכול ללטוש יהלום) וחלקם מנותב לתעשייה: שיבוץ בראשי מקדחים לקידוח סלעים ובטון, ליטוש עדשות זכוכית, מקדחי שיניים ועוד.[1] כיום קיימות מכונות לייצור יהלומים באופן מלאכותי, אם כי לא ניתן להפיק בצורה זו יהלומים לבנים, משתמשים ביהלומים אלו בעיקר בתעשייה האווירית. בנוסף קיימות מכונות לחיתוך וליטוש יהלומים, המאפשרים חיתוך יהלום גולמי בצורה האופטימלית ביותר, תוך הוכחת אמיתות היהלום, כך שיופקו מספר היהלומים עם מידת הניקיון הגבוהה ביותר ובגדלים האופטימליים והרווחיים ביותר.
מבנה היהלום
גרפיט (מימין) ויהלום (משמאל). אף על פי שהם בנויים מאותו היסוד, המבנה הסריגי שלהם שונה, דבר המשפיע רבות על תכונותיהם.
בדומה לגרפיט, היהלום בנוי מיסוד יחיד, פחמן, אך צורות הגביש של שני חומרים אלה שונות מאוד זו מזו. התופעה מכונה "פולימורפיזם" (רב-צורתיות) והיא תכונתה של תרכובת כימית קבועה המופיעה בכמה צורות גבישיות.
המבנה הגבישי של יהלום הממחיש את מבנה הטטרהדר.
היהלום מתגבש במערכת הקובית – על פי רוב בצורת אוקטאהדרון, קובייה או דודקאהדרון. אטומי הפחמן בגביש מסודרים כך שכל אטום יוצר קשרים קוולנטיים עם ארבעה אטומים נוספים הנמצאים בקרבתו, כך שסביב כל אטום נוצר מבנה של ארבעה אטומי פחמן המסודרים בקדקודיו של ארבעון (טטרהדר). המרחק בין כל 2 אטומים שכנים הוא שווה – 1.54 אנגסטרום. מבנה זה הוא יציב ביותר (בעל רמה אנרגטית נמוכה), מפני שזוגות האלקטרונים המעורבים בקשרים הקוולנטיים המושלמים מרוחקים זה מזה במידה המרבית. יציבותו של המבנה היא המעניקה ליהלום את חוזקו וקשיותו. הוא ניתן לליטוש רק על ידי יהלומים אחרים. בחימום מעל 1,500 מעלות צלזיוס בהיעדר אויר הוא הופך לגרפיט.
היווצרות
מבנה סכמתי של ארובה וולקנית
יהלומים טבעיים
היהלום התגבש לפני מאות מיליוני שנים לגביש קריסטלי בלחץ של כ-60 אלף אטמוספירות בטמפרטורה של כ-1,200–1,600 מעלות צלזיוס בעומק של כ-200–250 קילומטרים מתחת לקליפת כדור הארץ. תנאים אלה שוררים מתחת למעטפת כדור הארץ מתחת ליבשות העתיקות ביותר, למשל בדרום אפריקה, סיביר, מערב קנדה או ברזיל. ככל הנראה נוצרים היהלומים ממאגמות עשירות בפחמה (קרבונט). בתהליך התקררות אטי התמצק הפחמן והתגבש ליהלום, כשהוא סופח חומרים מסביבתו, שיקבעו את צבעו, ויהיו אחד הגורמים שיקבעו את דרגת הניקיון שלו.
היהלומים נוצרו משני סוגי סלעים: סלע אקולוגיטי וסלע פרידוטי. עם התזוזות של הלוחות הטקטוניים ופעולות הקונוונציה (הסעת חום) הקשות, נוצרו לעיתים חדירות של נוזל המאגמה אל פני השטח, כשהן נושאות בקרבן גבישי יהלומים. כשהחדירות התפרצו אל פני השטח פירקה הארוזיה את סלע החדירה, שהוא רך יחסית ליהלום, היהלומים נשטפו, שקעו בנחלים, ולעיתים אף הגיעו לים. אלה הם מקורות הכרייה המשניים. החדירה שלא הגיעה לפני השטח הופכת למקור כרייה ראשוני, הנמצא בסלעי קימברליט או למפרואיט.
היהלומים עשו דרכם לעבר פני כדור הארץ באמצעות סלעים מסוגים שונים, בעיקר סלעי קימברליט (שקיבלו את שמם בהשראת העיר קימברלי, שהוקמה ליד מכרה היהלומים הראשון שנבנה בדרום אפריקה בשנות השבעים של המאה ה-19), וסלעי למפרואיט. הקימברליט, סלע רך יחסית, המתרומם מהר יותר מהסלעים הסובבים אותו, פרץ מעומק של 150–200 ק"מ בצורה של ארובה (דמוית גזר), דייק או אדן. לשם איתורם של סלעי הקימברליט, המכוסים בדרך כלל בשכבות אדמה וסלע, נדרשת עבודת בילוש מורכבת, ההולכת ומשתכללת הודות לפיתוח עזרים חדשניים מתוחכמים. כ-10% מסלעי הקימברליט בעולם מכילים יהלומים, ורק פחות מאחוז אחד נחשב לקימברליט כלכלי (בעל תכולת יהלומים מסחרית בכמותה ובערכה הכספי).[4]
יהלומים מלאכותיים, המכונים לעיתים "יהלומי מעבדה" או "יהלומים סינתטיים", הם יהלומים שנוצרו בתהליך לא טבעי באמצעים טכנולוגיים מעשה ידי אדם. מקורם בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 כאשר חוקרים הסיקו כי ניתן לייצר באופן מלאכותי יהלומים באמצעות חימום גרפיט (שהרכבו הכימי זהה להרכב הפחמן הטהור ממנו עשוי היהלום הטבעי) בטמפרטורה ובתנאי לחץ הדומים לאלה השורר במעמקי כדור הארץ. המכשלה העיקרית הייתה היעדר כבשן המאפשר יצירת תנאים אלה. בשנת 1954 הצליחו מדעני חברת ג'נרל אלקטריק האמריקאית ליצור כלים שסיפקו לחץ של 70 אלף אטמוספירות וטמפרטורה של 3,000 מעלות צלזיוס, ולייצר את היהלום המלאכותי הראשון. ממדיו הקטנים ואיכותו הירודה מנעו את ליטושו כאבן חן וייעדו אותו לשימוש תעשייתי. ממועד זה ואילך, ייצרו ג'נרל אלקטריק ודה בירס כמויות גדולות של יהלומים מלאכותיים, המשמשים כאבקת ליטוש יהלומים, במקביל לאבקות הליטוש המופקות מיהלומים טבעיים כתושים.
כיום, את היהלומים הסינתטיים מגדלים במעבדות בשתי שיטות עיקריות: HPHT (ר"ת High Pressure High Temperature) – גידול יהלומים בתנאי לחץ אטמוספירי וטמפרטורה גבוהים; CVD (ר"ת Chemical Vapor Deposition) – שיטת הריבוד הפלזמתי (שיקוע כימי).[5][6][7] מיון ראשוני של יהלומים בין טבעיים לסינתטיים יכול להתבצע באמצעים פשוטים וזמינים יחסית, למיון מדויק נדרשים כלים גמולוגיים משוכללים.[7]
בתחילת המאה ה-21 שיטות הייצור השתכללו, הטכנולוגיה השתפרה, איכות האבנים המיוצרות עלתה, המכונות עצמן הוזלו והתפוקה הכוללת של היהלומים מלאכותיים עלתה בצורה משמעותית. המהפכה הטכנולוגית יצרה הצפה של היהלומים מלאכותיים ומחירם נמוך בחלק מהמקרים בכ-80% ממחירם של יהלומים טבעיים שמקורם בטבע. מומחים מערכים כי מחירי היהלומים המלאכותיים ימשיך לרדת ככל שהטכנולוגיה תשתפר ויותר יצרנים יאמצו את המכונות החדשות ואף יפתחו שיטות חדשות יותר.[8]
איכות היהלום
יהלום לא מלוטש
מדידה
אין סטנדרט בינלאומי אחיד ומוחלט בקביעת איכות היהלום, והיא כרוכה בבדיקות שונות, שרובן נעשות על ידי בני אדם, ותוצאתן תלויה במידה רבה במומחיות שלהם. זהו אחד המאפיינים של ענף היהלומים העולמי, המתקשה מאוד ביצירת תקן אחיד להערכת יהלומים.
מעבדות גמולוגיות אחדות בעולם הנחשבות למובילות, מתעדות יהלומים. המעבדה הנחשבת לנוקשה וליוקרתית ביותר בעולם היא המעבדה הגמולוגית האמריקנית – GIA.
צלילות
רמת הצלילות של היהלום, המכונה בעגה המסחרית ניקיון, מתייחסת לפגמים ולתכלילים של היהלום – בתוכו ועל שטח פניו. ציון הצלילות של היהלום ייקבע לפי סוג התכלילים או הפגמים, הגודל שלהם, מיקומם, נראותם לעין וכדומה. זהו הסולם ההיררכי בו משתמשת המעבדה האמריקנית GIA:
FL (ללא תכלילים ופגמים) – יהלום ללא תכלילים או פגמים פנימיים או חיצוניים הנראים לעין של גמולוג מומחה בהגדלה פי 10.
IF (ללא תכלילים) – יהלום ללא תכלילים אלא רק פגמים הנראים לעין של גמולוג מומחה בהגדלה פי 10.
VVS1 (תכלילים מאוד מאוד קטנים) תכלילים זעירים שגם גמולוג מומחה מתקשה לראות בהגדלה פי 10. דרגה 1.
VVS2 (תכלילים מאוד מאוד קטנים) – תכלילים זעירים שגם גמולוג מומחה מתקשה לראות בהגדלה פי 10. דרגה 2.
VS1 (תכלילים מאוד קטנים) – תכלילים קטנים מאוד שחלקם יהיו קשים להבחנה גם על ידי גמולוג מומחה בהגדלה פי 10. דרגה 1.
VS2 (תכלילים מאוד קטנים) – תכלילים קטנים מאוד שחלקם יהיו קשים להבחנה גם על ידי גמולוג מומחה בהגדלה פי 10. דרגה 2.
SI1 (תכלילים נראים) – תכלילים קטנים שגמולוג מומחה מבחין בהם ללא קושי בהגדלה פי 10. דרגה 1.
SI2 (תכלילים נראים) – תכלילים קטנים שגמולוג מומחה מבחין בהם ללא קושי בהגדלה פי 10. דרגה 2.
I1 (הרבה תכלילים) – תכלילים הנראים לעין בקלות בהגדלה פי 10 ולעיתים גם ללא הגדלה. פגמים אלה עשויים להשפיע על הניצוץ והשקיפות של היהלום. דרגה 1.
I2 (הרבה תכלילים) – תכלילים הנראים לעין בקלות בהגדלה פי 10 ולעיתים גם ללא הגדלה. פגמים אלה עשויים להשפיע על הניצוץ והשקיפות של היהלום. דרגה 2.
I3 (הרבה תכלילים) – תכלילים הנראים לעין בקלות בהגדלה פי 10 ולעיתים גם ללא הגדלה. פגמים אלה עשויים להשפיע על הניצוץ והשקיפות של היהלום. דרגה 3.
צבע היהלום
נהוג לחלק את היהלומים לשתי קבוצות עיקריות – צבעים רגילים וצבעים מיוחדים (יהלומים צבעוניים). לכל קבוצה סולם דירוג משלה.
קבוצת הצבעים הרגילים
בקבוצת הצבעים הרגילים נכללים היהלומים הצלולים, חסרי הצבע, המכונים לבנים, היהלומים בגוונים הצהובים בהירים ואף היהלומים החומים בהירים. הצהובים בהירים לגוניהם השונים הם הנפוצים ביותר בטבע עקב התנאים והתהליכים שהתקיימו בעת היווצרות היהלומים. סולם הצבעים הרגיל מסומן באותיות D–Z (משום שבתקופה בה נקבע כבר שמשו האותיות ABC לסימון צבעי יהלומים בסקטור המסחרי). האות D מסמנת יהלום חסר צבע לחלוטין. ככל שעולים במדרג האותיות צבע היהלום הוא יותר צהבהב. האות Z מסמלת יהלומים צהובים מאוד שעדיין אינם נחשבים ליהלומים צבעוניים. על פי רוב היהלומים בצבעים הנמוכים אינם מבוקשים ומחיריהם זולים.
ההבדלים בין רמת צבע יהלום אחת לזו שאחריה או לפניה הם כה מזעריים עד כדי שגם מומחה בתחום יכול להתקשות בזיהוי הצבע המדויק ללא עזרים מקצועיים כמו תאורה מתאימה, נייר צבע וכדומה. הקושי מתעצם כאשר היהלום משובץ כבר בתכשיט. הצהבהבות של היהלום מתחילה להיראות לעין בצבעים H–I וגם שם מדובר בצהבהבות קלה מאוד ובעיקר במקרים בהם יש יהלום נוסף לבן יותר להשוואה.
קבוצת הצבעים המיוחדים
קבוצה זו כוללת את הצהובים החזקים ואת הגוונים המיוחדים הנובעים מהצהובים, כגון: כחול, כתום, ירוק, ורוד, אדום, סגול, חום כהה ושחור. הצבעים המיוחדים נוצרים עקב חדירת חומרים זרים ומרכיבים כימיים לגוף היהלום בעת היווצרותו במינון גבוה יותר מאשר ביהלומים בצבעים הרגילים, דבר הגורם לבליעת יתר של גוונים מסוימים ולהבלטה חזקה של גוונים אחרים, או כתוצאה מדפורמציות מבניות.
צבעיהם של יהלומים צבעוניים, או בשמם המסחרי Fancy color diamonds, נמדד באופן שונה לחלוטין כאשר הקריטריון החשוב ביותר הוא עוצמת הצבע של היהלום. קביעת הצבע של היהלום מתחשבת בשלושה פרמטרים עיקריים – גוון (ישנם 27 גוונים שונים), בהירות או כהות הצבע והעומק של הצבע.
גוון היהלום הצבעוני:
ישנה טבלה של 27 גוונים שונים אליהם ניתן לסווג את היהלום. במקרים בהם יש ליהלום שני גוונים ניכרים לעין, מחליטים מהו הגוון הדומיננטי יותר ומציינים אותו ראשון בתעודה הגמולוגית.
בהירות/כהות לצד עומק הצבע של היהלום:
כל יהלום צבעוני יקבל דירוג בהתאם למידת הבהירות או הכהות שלו הנע בין בהיר מאוד לכהה מאוד. לאחר קביעת מידת הבהירות או הכהות של צבע היהלום, הגמולוג המעריך את היהלום יקבע את מידת עומק הצבע שלו והציון ינוע בין חלש לחזק. לאחר שהגמולוג קבע את שני הפרמטרים הללו הוא יצליב ביניהם בגרף של שני פרמטרים (מידת כהות ומידת עומק) ההצלבה בין עומק הצבע של היהלום לבין מידת הבהירות/כהות שלו יקבע את עוצמת הצבע בסולם הדירוג ההיררכי הבא (הדירוג הראשון הוא הכי פחות איכותי והאחרון הוא הכי איכותי):
Fancy Light
Fancy
Fancy Intense
Fancy Dark
Fancy Deep
Fancy Vivid
משתנה נוסף המשפיע על קביעת צבע היהלום הוא מידת פיזור הצבע ביהלום ואחידות הצבע שלו.
צבעו הפנימי של היהלום הצבעוני לא בהכרח יחשף לעין ללא ליטוש מתאים. ישנם מלטשים המומחים לליטוש יהלומים צבעוניים וכל עבודתם היא לחשוף את הצבע הפנימי של היהלום על ידי ליטוש נכון שלו.
ליטוש יהלומים
המולה היא שולחן העבודה של הלוטש. על המולה מורכב האופן והלוטש מניח את הדופן אליו מודבק יהלום הגלם. עבודת הלוטש נמשכת מספר שעות ואפילו ימים – תלוי בגודל הגלם שעליו ללטוש. עבודת הליטוש היא עתיקת יומין ושיטת הליטוש לא השתנתה מהמאה ה-20. עם זאת, הטכנולוגיה של הליטוש התקדמה לאין שיעור.
כיום, לפני התחלת עבודת הליטוש משתמשים בתוכנות מחשב הקוראות את הגלם ומראות את המודל האידיאלי אליו כדאי ללטוש את היהלום. בנוסף, יש היום שימוש במכונות אוטומטיות לליטוש של יהלומים לבנים קטנים.
בתחום היהלומים הצבעוניים (Fancy Color), עבודת הלוטש עדיין בעלת משמעות והתמחות ייחודית. לכן, על אף הטכנולוגיות התומכות, עבודת הלוטש היא החשובה והקובעת.
לאיכות הליטוש של היהלום יש השפעה ישירה על מראהו ועל מחירו. יהלום גולמי הוא חסר חיים ואינו מנצנץ ורק ליטוש נכון שלו ממצה את יכולתו להחזיר אור. בעשורים האחרונים החלו ללטש את כל היהלומים העגולים בצורת ליטוש מודרנית בעלת כללים מאוד ברורים של מספר פאות ביהלום והפרופורציה ביניהם, פרופורציה נכונה בין קוטר היהלום לגובה שלו ועוד. הסיבה לשינוי הייתה התקדמות טכנולוגית שאיפשרה הבנה עמוקה יותר מהי הדרך המיטבית לגרום לקרני האור להישאר זמן ארוך יותר בתוך היהלום ולהגביר כך את האור שהוא מפיק. הסטנדרטים המודרניים לליטוש יהלומים מבוססים במידה רבה על פיתוחיו של מרסל טולקובסקי בתחילת המאה ה-20.
בדומה לשאר מאפייני היהלומים, אין סטנדרט בינלאומי אחיד לליטוש יהלומים, אך באופן יחסי זהו הקריטריון הכי מדעי בטבעו וההבדלים בין הסטנדרטים השונים לחיתוך המודרני הם קטנים יחסית. בתעודה הגמולוגית של יהלום ציון החיתוך מורכב משלושה תת-פרמטרים שונים – ליטוש, פוליש וסימטריה.
ליטוש יהלומים צבעוניים
בשונה מיהלומים לבנים בהם מטרת הליטוש היא למקסם את יכולת החזרת האור של היהלום, המטרה בליטוש יהלומים צבעוניים היא למקסם את הצבע של היהלום ולתת לו עוצמה יתרה. ההתמחות בליטוש יהלומים צבעוניים היא התמחות מיוחדת ומצריכה מיומנות גבוהה מאוד. בשונה מחיתוך עגול של יהלומים לבנים הממקסם את פוטנציאל היהלום, ביהלומים צבעוניים כמעט ואין מלטשים יהלומים עגולים מכיוון שזוהי אינה צורה הממקסמת את הצבע של היהלום. מסיבה זו נהוג ללטש את היהלום לצורות שונות כמו טיפה, רדיאנט, לב, אמרלד, מרקיזה ועוד בעיקר על פי האופנה הנוכחית וטעם הקהל. שיקול משמעותי מאוד בהחלטה לגבי צורת היהלום המלוטש היא שמירה על משקל מקסימלי של היהלום לאחר ליטושו. השיקול האחרון הוא, כאמור, מיצוי יכולת הצבע של היהלום ועוצמתו.
פלואורסצנט היהלום
מדד נוסף המשפיע על מחירו של יהלום ואיכותו הנתפסת הוא מדד הפלואורסצנט ביהלום. יהלומים רבים מקרינים אור כחלחל כאשר מניחים אותם תחת נורת UV (המפיצה קרני אולטרה סגול). עבור יהלומים חסרי צבע, פלואורסצנט גבוה נחשב כדבר היוצר חלביות במראה שלהם ולכן מוזיל אותם. עבור יהלומים צהבהבים, פלואורסצנט גבוה הוא דבר חיובי מכיוון שהוא מלבין אותם. ישנן לא מעט ביקורות על השימוש במדד הפלואורסצנט בתמחור היהלום ויש לא מעט טענות כי פלואורסצנט ביהלום לא משפיע על המראה שלו. כך או כך, מדובר בקריטריון המשפיע על מחיר היהלום, בייחוד בטווחי המשקל הגבוהים יותר, ולכן יש להיות מודעים אליו.
היסטוריה
יהלום מוזכר בתנ"ך (המאה ה-14 לפנה"ס לפי המסורת), כאחת מאבני החן המשובצות בחושן. ליהלום היה תפקיד, כאחת מאבני החושן, בבגדי הכהן הגדול בבית המקדש ועליו היה כתוב שמו של שבט זבולון.
במאה ה-9 לפנה"ס היו היהלומים ידועים בהודו, ובמשך זמן רב הובאו ממנה לכל חלקי העולם של אז בדרך היבשה בידי סוחרים פרסים וערבים. מסמכים שהתגלו בהודו מלמדים על כריה של האבן ועל גביית מיסים על יהלומים מהמאה הרביעית לפנה"ס. האזכור הקדום ביותר של יהלומים באירופה הוא בכתבי מרקוס מאניליוס במאה הראשונה לספירה "היהלום, אבן שגודלה כנקודה, יקרה יותר מזהב". גם פליניוס הזקן מזכיר את האבן בספרו תולדות הטבע, מזהה את המבנה האוקטאדרי של הגביש ומתאר את קשיותו כך: "היהלום, שיא העושר והמותרות, שאינו נשבר מאף עצם אחר ואי אפשר להתגבר על קשיותו, נשבר לרסיסים באמצעות דם של תיש". עד למאה ה-15 לא היו ידועות טכניקות לליטוש וחיתוך יהלומים ולכן לא שימשו לתכשיטים אלא כאביזר פולחני או מיסטי. במאה ה-15 כאשר פותח ליטוש היהלומים בוונציה החלו הנשים להתקשט בהם, תחילה בצרפת ואחר כך בכל ארצות אירופה. יהלום מלוטש שובץ לראשונה בטבעת אירוסין שניתנה למארי, דוכסית בורגונדיה מידי מקסימיליאן הראשון.
יהודים היו מעורבים בסחר ביהלומים במשך הדורות, והעיסוק הזה עבר במשפחות מהורים לצאצאיהם. בראשית המאה ה-18 קנו היהודים כ-80% מכל היהלומים שהביאה חברת הודו המזרחית. רוב סוחרי היהלומים בלונדון בסוף המאה ה-18 היו יהודים. בראשית המאה ה-21 תופסים היהודים עמדה הגמונית, כמותית ותפקודית, בבורסות היהלומים הגדולות והנחשבות: הבורסה ליהלומים ברמת גן, הבורסה ליהלומים באנטוורפן והבורסה ליהלומים בניו יורק. עמדה זו הביאה גם לעליית חלקם של יהודים במקצוע ליטוש היהלומים. לאור עיסוקם הבולט והניכר של יהודים בתחום זה משתמשים במדינות רבות, כשבאים לסיים עסקה, בצמד המילים העבריות "מזל וברכה".
בשנים האחרונות גברה המודעות לתופעה הנקראת "יהלומי דמים" או "יהלומי סכסוך". הכוונה ליהלומים שתהליך הכרייה שלהם מאורגן באופן בלתי חוקי, או שרווחי היהלומים נועדו לממן את פעילותם של כוחות מורדים וחמושים במדינות שונות באפריקה (כגון סיירה לאון וליבריה). הדרך להשגת היהלומים הללו על ידי הכוחות השונים מלווה בהתנגשויות, ניצול ועבדות האוכלוסייה המקומית, הטלת משטר טרור ורציחות אכזריות. על מנת להקטין את ממדי התופעה דורשת ישראל וכמוה גם מדינות מערביות אחרות בעולם תעודות המוכיחות שהיהלומים אינם "יהלומי דמים". דרישה זו אכן מקשה על מכירת יהלומים מסוג זה, אך אינה מונעת את התופעה לחלוטין. נכון להיום טרם נמצא פתרון מניח את הדעת לתופעה.
תהליך קימברלי הוא פורום בינלאומי המאגד ממשלות, ארגונים לא ממשלתיים וגופים שונים בענף היהלומים. התהליך החל לפעול ב-2003 במטרה להסדיר מערכת אמינה הבוחנת את הסחר ביהלומי גלם, ומונעת מסחר ב"יהלומי דמים". התהליך החל בסדרת מפגשים בעיר קימברלי שבדרום אפריקה כיוזמה של ממשלות דרום אפריקה: נמיביה ובוטסואנה, שמטרתה לתעד את נתיבי התנועה של יהלומי גלם בעולם.
^ 12שלום ליסיצקי, יהלומית מדוברת, מכון היהלומים הישראלי, 2005
^שירה עמי, היו זמנים, היהלום – כתב העת של ענף היהלומים הישראלי 201, מכון היהלומים הישראלי, 2010
^שירה עמי, טוב להיות (י)הודי בישראל, היהלום – כתב העת של ענף היהלומים הישראלי 205, מכון היהלומים הישראלי, 2010
^פנלים, שירה עמי, מוזיאון היהלומים ע"ש הארי אופנהיימר, רמת גן
^יהודה יקר GG GIA, GCI מרכזים גמולוגיים, סינתטי ושמו CVD, היהלום – כתב העת של ענף היהלומים הישראלי 208, מכון היהלומים הישראלי, 2012
^יהודה יקר GG GIA, GCI מרכזים גמולוגיים, סינתטי ושמו CVD חלק ב, היהלום – כתב העת של ענף היהלומים הישראלי 210, מכון היהלומים הישראלי, 2013
^ 12יהודה יקר G.G GIA, ציפי בן שלום G.G GIA, המבדילים הגמולוגיים בין הטבעיות לסינתטיות, היהלום – כתב העת של ענף היהלומים הישראלי 220, מכון היהלומים הישראלי, 2015
