התלמוד הבבלי (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט"ז, עמוד ב') מביא סדרה של תפילות "יהי רצון" שנאמרו בידי אחרוני התנאים וראשוני אמוראי ארץ ישראל ובבל. רובם, עם הזמן, הפך להיות חלק מתחילת תפילת שחרית או נאמר באופן קבוע בחלקים אחרים בתפילה. (לדוגמה, תפילתו של רב נאמרת בכל שבת "מברכים" בה מכריזים על החודש הקרוב).
רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי - יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשכן בפורינו אהבה ואחוה ושלום וריעות, ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח סופנו אחרית ותקוה, ותשים חלקנו בגן עדן, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה.
רבי יוחנן ... יהי רצון ... שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו, ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעזך...
התלמוד ממשיך ומביא סדרה של תפילות מאוחרות יותר, המתחילות בקריאה: 'רבון העולמים!' או ב'אלוהי!'.
אמן כן יהי רצון - הוויכוח על 'אמן' לאחר ברכת כוהנים
בעקבות המשנה[1] לאחר ברכת כהנים שנאמרה על ידי שליח ציבור ללא כהנים, אין לומר אמן. יש שהסבירו את אי אמירת האמן רק על פסוק נוסף לאחר ברכת כהנים ("ושמו את שמי"), ונוהגים לומר אמן על הפסוקים המקוריים. בסידור כלבו רשמו שבמקרה זה הציבור אומר "כן יהי רצון" במקום אמן. כנראה הכוונה הייתה פעם אחת בסיום הברכה כולה, אך היו שהחלו לומר זאת בכל פסוק במקום 'אמן'. ולפי הנוסח בסידורים מאוחרים אמרו גם אמן, וגם "כן יהי רצון", שסומנו בראשי תיבות אכי"ר. ביטוי זה שימש הרבה בספרות הקבלה.[2]
ואלוקי אבותינו - נוסחים מאוחרים
בנוסחים מאוחרים וכפי שמודפס כיום ברוב סידורי התפילה, הפתיחה כוללת "יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלוקי אבותינו". נוסח זה משמש גם בכל הספרות הקבלית, המרבה לצטט ולחייב שימוש בתפילות אלו.[3]
ישנן תפילות יהי רצון הנאמרות לפני אמירת ברכה כשאמירת הברכה היא מצווה, או לפני התפילה. תפילות אלו משולבות בדרך כלל בתוך תפילת "לשם יחוד".[4] נוסחים מסוג זה נאמרים על פי הקבלה, גם לפני לימוד התורה בחלקי החק לישראל, לפני כניסה לסוכה, נטילת לולב, לפני הסעודות בשבת, הדלקת נרות ועוד.
כאשר התפילה נאמרת לפני התפילה, היא באה להכין את המתפלל או התפילה עצמה. כאשר התפילה נאמרת כהקדמה למצווה, היא משמשת לצורך הבטחת הכוונה של המצווה.
בסידור התפילה במהלך אמירת הקרבנות ישנם אמירות קצרות של "יהי רצון כאילו הקרבתי ...". את חלקם אין אומרים בשבת, כאשר אותו קרבן לא הוקרב בשבת, בתקופות בית ראשון ושני.
על פי פירושים חסידיים בעקבות המגיד ממעזריטש התפילה הזו "חותמת" את התפילות שלאחריהן, בתוך מעטפת שהחלה ב"לשם יחוד" ו"הנני מוכן ומזומן", כך שהם "מוגנים" ופועלים לפי מטרות נכונות וטהורות.[5]
ישנם מנהגים של אמירת יהי רצון באכילת מאכלים מיוחדים בסעודת ראש השנה (המכונים "סימנים") בט"ו בשבט ועוד.[6]
התנגדות
כיום בספירת העומר נהוג ברוב בתי הכנסת המתפללים בנוסח ספרד, לומר "הנני מוכן ומזומן" אך מדלגים על ה"יהי רצון". על פי פוסקים שונים, תפילת 'יהי רצון' פוגעת בהמשכיות התפילה, בייחוד במקומות בהם יש ניסיון להימנע מהפסק וניסו להימנע ממנה במקום שיכלו (למעט תפילת הכוהנים, שמקורה עתיק).
משמעות על פי גישת האר"י והחסידות
בשבת - באמירת "קרבנות" לפני תפילת שחרית, נהוג שלא לומר את ה"יהי רצון". האר"י הסביר את מושג הרצון בשתי משמעויות. מצד אחד אפשרות הבחירה של האדם, שהוא "נס בתוך הטבע" מתנתו של הקב"ה. מצד שני 'רצון' משמעותו קבלה והסכמה (מלשון ריצוי - הקב"ה כביכול מתרצה), על פי הפסוק:
שמשמעותו על פי הזוהר תפילה שבעצמה הופכת את הזמן ל"רצון". בשבת ובראשי חודשים הפעולה הפוכה, הזמן משפיע עת התפילה, ולכן "אין זה רצוי" לנסות להשפיע על הזמן מהתפילה, אלא לתת לשבת להשפיע על התפילות.[7] ולכן לפי דרכו אין לומר כלל את פסוקי קרבנות שבת או ראש חודש, בימים אלו. באופן מקביל אין להשפיע את ה"רצונות" שלנו בימים אלו, אלא לקבל את רצון הקב"ה באותם ימים.
^זאת בעקבות מדרשים על ניסיונות הטיה או מניעת תפילות על ידי מלאכים, לדוגמה מדרש תנחומא על תפילות מנשה (פר' ויצא). הספר שושן סודות לרבי משה מקיוב לדוגמה, רובו תפילות שונות המבוססות על יהי רצון (הנקראים בראשי תיבות: יר"מ, או ירמי"א)
^בסוף שנת ה'תש"ע (במהלך 2010) פרצה מהומה תקשורתית סביב אמירת הרב עובדיה יוסף על 'יהי רצון', בו קרא לבקש את הכאת מנהיגי הפלסטינים במכת דבר
