יאניס ליפקה נולד ב-1 בפברואר 1900 בעיר ילגבה (Jelgava) שבלטביה. לא הרבה ידוע על הוריו. אביו, היה מנהל חשבונות שנהרג במלחמת העולם הראשונה כשלחם בשביל הצבא הלטבי. אימו, פאולינה, הייתה עקרת בית ונפטרה בשנת 1920.
בשנת 1919, שירת בחיל התותחנים הלטבי. בריגה פגש ביוהאנה נוביקה. ב-3 באוקטובר 1920, התחתנו בריגה ולזוג נולדו בת ושני בנים.
הצלת יהודים
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא כתוב בצורה מבולגנת וכולל מידע לא רלוונטי לערך הזה.
בשביל למצוא עבודה בעיר תחת שלטון נאצי, שתעזור לו לממש את תוכניות החילוץ שלו, יאניס עבר קורס בהגנה אווירית בשביל הצבא הגרמני. זמן קצר לאחר מכן הוא החל לעבוד במחסנים של חיל האוויר הגרמני, הנקראים גם המחסנים האדומים שממוקמים לא רחוק מגטו ריגה. אסירי הגטו גם הועסקו במחסנים. יאניס במהירות הצליח להשיג את האמון של הממונים עליו, ומונה להיות אחראי לארגן את הסעות היהודים אל העבודה וממנה. המצב הנוח שנוצר, עזר לו לממש את משימתו שאחת ממטרותיה היא גם להציל יהודים.[1]
כעובד יחידה אזרחית בחיל האוויר הגרמני הוסמך ליפקה להיכנס לגטו ריגה ולהוציא יהודים לעבודה. כמו כן סייע לבריחת יהודים ממחנות עבודה באזור ריגה והסתיר יהודים בחווה שקנה ליד דובלה. ליפקה הציל כ-400 יהודים במשך שלוש שנות פעילותו, מסוף 1941 ועד אוקטובר 1944, עת שוחררה לטביה בידי הצבא האדום.
מתוך קהילה גדולה של יהודי לטביה, ניצלו 200 יהודים בידי 136 חסידי אומות עולם לטבים. ז'אן- יאניס ליפקה ואשתו ג'והאנה הצילו לבד 55 יהודים. בשל גבורתו הרבה, נחשב בלטביה כגיבור לאומי. העם הלטבי מעדיף שיזכרו את אנשיו בתקופת השואה כמי שביצעו פעולות גבורה כגון הצלת יהודים ולא כמי ששיתפו פעולה עם הנאצים. בטבח יער רומבולה. מדובר בטבח שאירע בתקופת השואה ביער רומבולה הסמוך לריגה. (בלטבית: Rumbulā).
זאן החביא את היהודים שהציל בתוך בונקר שחפר מתחת לביתו. בשנת 2012 נחנך מוזיאון הנצחה בצורת תיבת נוח. [1](אורכב 21.09.2017 בארכיון Wayback Machine). המוזיאון הוקם בסמוך לבית של זאניס ובו מתואר סיפור ההצלה. Žanis Lipke Memorial
האדם הראשון אותו הציל היה חיים סמוליאנסקי, חבר של המשפחה שחי עם אשתו וילדיו בטריטוריית הגטו. משפחתו של חיים, גרה כיום בחיפה. היות שחלק מתפקידו כלל גם הסעת פועלים יהודים, בסוף יום העבודה בחזרה אל הגטו ולשים את חתימתו תחת מספר הפועלים החוזרים בדף הרישומים של שומר הגטו. בשל האבטחה החלשה, התאפשר לו בחודשים הראשונים לקיום הגטו, לממש חלק קטן ממשימתו והיא: להציל מספר יהודים מחזרה אל הגטו. מאוחר יותר זה, פעולות הצלה אלו נעשו קשות ומסוכנות יותר מחילוץ אסירים ממחנות ריכוז ומחנות עבודה. זה היה מאוד מסוכן ודרש אפילו יותר אומץ מאשר קודם לכן. לכל אחד מהניצולים היה סיפור מיוחד לספר. אחדים מהחברים של יאניס והמכרים שלו לקחו חלק בהצלות, על ידי הענקת הסעות, מזון, ביגוד ומחסה זמני. לעיתים קרובות השתמש בחולשות של אנשים, על ידי מתן שוחד לשומרים או שוטרים בכסף, סיגריות, אלכוהול או למשוך את תשומת לבם על ידי שיחות ידידותיות. בתקשורת שלו עם הגרמנים, השתמש ביכולתו לדבר בגרמנית ולא לאבד את עשתונותיו גם במצבים מסובכים ומסוכנים.[1]
העץ שניטע ביד ושם לכבוד חסידי אומות העולם יאניס ויוהנה ליפקה
הנצחה
ב-1966 העניק יד ושם לליפקה ולרעייתו יוהנה את התואר "חסיד אומות העולם".
בשנת 2000 הופק סרט תיעודי אודות ליפקה, בשם "יאניס ואחרים".
בשנת 2018 יצא לאקרנים הסרט "The Mover" (אנ') ("המוביל") מספר את סיפור חייו. הסרט זכה בשנת 2018 במקום הראשון בפסטיבל חיפה לסרטים זרים וקטף פרסים רבים ברחבי העולם.
באי קיפסלה (Ķīpsala) שבריגה, שם התגורר לפני השואה, הוקמו אתר הנצחה ומוזיאון[2] לתיעוד מעשיו של ליפקה. האתר נחנך ביולי 2013 בנוכחות נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס[3]
