טיבור שאראי (בהונגרית: Sárai Tibor; בודפשט, 10 במאי 1919 – בודפשט, 11 במאי 1995) היה מלחין יהודי-הונגרי עטור פרסים, זוכה פרס האמן המצטיין, פרס פרנץ ארקל (פרס ממלכתי למלחינים מצטיינים, מנהלים מוזיקליים ולפעילות אמנותית), ופרס קושוט (המקביל בהונגריה לפרס ישראל), מורה פרופסור למוזיקה.
ביוגרפיה
בין 1938 לבין 1942 למד כינור אקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, ובמקביל – באופן פרטי – למד קומפוזיציה אצל פאל קדושה. בין 1942 לבין 1945 (תקופת מלחמת העולם השנייה והגבלות קשות על יהודי הונגריה) לא ידוע עליו הרבה רק זאת שהוא למד/לימד בית הספר למוזיקה גולדמארק שנתן בית למוזיקאים יהודים.[1]
שאראי ביצע תפקידים ציבוריים רציניים בחיי המוזיקה ההונגרית לאחר 1945. בשנת 1948 – למשך שנה אחת – הפך למזכיר הכללי בפועל של האיגוד המקצועי החופשי של המוזיקאים ההונגרים. ב-1949 מונה לסגן ראש מחלקת המוזיקה של הרדיו הממלכתי ההונגרי ובין 1950 לבין 1953 היה ראש המחלקה. בין השנים 1949–1950 היה גם ראש אגף המוזיקה במשרד התרבות של הונגריה. מ-1953 עד 1959 לימד בקונסרבטוריון בבודפשט, ולאחר מכן מ-1959 הפך למורה ואחר כך לפרופסור באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט. הוא פרש ב-1980.
תפקידים ציבוריים
- מ-1959 עד 1978, הוא היה המזכיר הכללי של אגודת המוזיקאים ההונגרית
- בשתי קדנציות – 1972–1977, 1980–1985 – היה חבר בוועד הפועל של מועצת המוזיקה הבינלאומית הפועלת תחת אונסק"ו
- בשנים 1975–1977 כיהן גם בתפקיד סגן נשיא המועצה
- בשנים 1980–1982 כיהן בתפקיד המזכיר הכללי של המועצה
מלחין וסופר
שאראי היה פעיל גם כמלחין והלחין כמעט בכל הז'אנרים למעט אופרה: הוא הלחין אורטוריה, שלוש קנטטות, שתי סימפוניות, שמונה קטעי תזמורת נוספים, שלוש רביעיות מיתרים ויצירות מוזיקה קאמרית אחרות, יצירות מקהילה א-קפלה, שירים, קטעי סולו. לכינור, לפסנתר, לויולה, לחליל ועוד. שאראי כתב גם ספר בשם "תולדות המוזיקה הצ'כית" שיצא לאור ב-1959. מיצירותיו נעשו מספר הקלטות רדיו ודיסקים.
הוא נפטר ב-1995, יום אחד לאחר יום הולדתו ה-76.
פרסים
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
